בפרקים הקודמים הוצגה דמותו של שלמה באור חיובי: הודגשה חכמתו, מפעלי הבנייה שלו וביניהם המפעל החשוב ביותר – בניית בית המקדש. כמו כן בתקופתו היתה פריחה כלכלית, מדינית ותרבותית. לשם כך היה עליו להגדיל את ההכנסה לממלכה ולכן קיבל מיסים מעמים משועבדים לממלכה וגם הטיל מיסים על העם – פרט לשבט יהודה שהיה פטור מעול המיסים כיוון שהיה מקורב למלך.
בפרק י"א אנו רואים תפנית– חטאיו הדתיים של שלמה, שבעקבותיהם הוא קיבל עונש – פילוג הממלכה בימי בנו.
פס' 13-1 – חטאי שלמה (הסיבה הדתית לפילוג הממלכה)
הפרק פותח בעובדה ששלמה אהב נשים נכריות מכל העמים שאליהם אסר להתחתן איתן משום שהן עלולות להטות (= להסית) את האמונה בה' לעבודת אלילים. הסיבה שבגללן התחתן שלמה עם נשים נכריות רבות:
נישואין דיפלומטיים/פוליטיים – לשלמה היתה אימפריה שהיו תחת חסותה עמים נשלטים רבים (חיתים, אדום, ארם, עמון, מואב) ששלמו לישראל מיסים. שלמה חשש שמא הם ימרדו בו ולכן ניטרל אותם באמצעות נישואין עם הנסיכות שלהם.
המחבר המקראי משתמש במספר דרכים כדי להדגיש את חטאיו של שלמה:
- נשא נשים נוכריות שה' אסר להתחתן עימן-
פס' 1: "והמלך שלמה אהב... בת פרעה, מואביות, עמוניות, אדמיות..." – פירוט מוצא הנשים.
פס' 3 – "ויהי לו נשים ישרות שבע מאות ופילגשים שלוש מאות...".
- האמין באלילים ובנה להם במות
פס' 4: "לא היה לבבו שלם... כלבב דוד אביו" – ההשוואה לדוד – הדגשת הניגוד ביניהם. "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים ולא היה לבבו שלם עם אלוהי...".
החטא לא התבטא בעבודת אלילים פיזית אלא שהלב שלו לא היה שלם. הוא עצמו לא עבד אלילים אלא רק העלים עין מכך שנשיו כן עבדו אלילים ואף בנה להם במות.
עונשו של שלמה – פס' 13-11
אלוהים קורע את ממלכת ישראל הגדולה לשניים,בימי הבן של שלמה, כלומר: משאיר חלק לשושלת בית דוד. הסיבה לכך שה' אינו קורע את הממלכה לגמרי משושלת בית דוד – גמול לדורות – אלוהים הבטיח לדוד מלוכה נצחית, תמיד יהיה מלך מבית דוד משבט יהודה, אלוהים אינו מפר את ההבטחה ולמרות החטא של שלמה הוא ממשיך לתת לו להיות למלך ולבנו אחריו אבל הוא מקצץ לו את התחום הגיאוגרפי והוא לא יהיה מלך על אמפריה גדולה אלא על שני שבטים בלבד: יהודה (השבט שלו) ובנימין כיוון שירושלים נמצאת בנחלת בנימין וירושלים קשרה את גורלה עם גורל בית דוד.
10 השבטים הנותרים ייבחרו להם מלך ועיר בירה אחרת.
פס' 25-14 – המרידות החיצוניות בממלכת שלמה
מרד מס' 1 – של הדד האדומי
פס' 14 - "ויקח ה' שטן לשלמה את הדד האדומי...".הדד היה בן לשושלת המלכים באדום וכאשר דוד המלך כבש את אדום, יואב שר הצבא הרג את הזכרים באדום, הדד ברח למצרים וקיבל שם מקלט מדיני, שם הוא השתקע פרעה הביא לו לו בית ואת אחותה של אישת פרעה בכך שהדד מצא חן בעיני פרעה.וחיכה להזדמנות טובה לבוא למרוד בישראל ולשחרר את אדום ממנה. ההזדמנות הגיעה כשדוד ויואב בן צוריה מתו, והדד הפך להיות אויב של שלמה.
מרד מס' 2 – רזון בן אלידע הארמי
פס' 23 - "ויקח אלהים לו שטן את רזון בן אלידע...".כשדויד הרג את כל חיל הדדעזר מלך צובה, רזון בן אלידע ברח, אסף איתו אנשים, התיישב בדמשק, ומלך על ארם.
"שטן" = אויב/מכשול.
פס' 28-26 – מרידה פנימית – ירבעם בן נבט
המורד במלך שלמה היה ירבעם בן-נבט.
דמותו של ירבעם:
מוצא שבטי: אפרים ("אפרתי"), "גיבור חיל" (עשיר ובעל נכסים, אמיץ לב בהקשר צבאי), "כי עושה מלאכה הוא" (מוכשר בתחום הניהול, כריזמטי). לכן שלמה לקח אותו להיות "עבד לשלמה" – כלומר תפקיד בכיר בממלכה ומינה אותו על: "סבל בית יוסף" ----> אחראי על עבודת שבטי אפרים ומנשה בתחום הבנייה בממלכת שלמה.
ירבעם החליט למרוד בשלמה: "וירם יד במלך" – למרות שהוא היה שכיר של שלמה. האופן שבו מרד היה בכך שהתסיס את העם כנגד שלמה. לירבעם בן-נבט התקומם נגדו משום ששלמה דיכא במיוחד את בית יוסף (כאמור, ירבעם משבט אפרים), שבטי אפרים ומנשה שהיו פעם שבטי ההנהגה בעם וברגע ששבט יהודה עלה הם ירדו מגדולתם, לכן, תמיד שאפו לחזור למעמדם וירבעם בן-נבט מצא לנכון שזהו זמן טוב למרוד. המרד לא הצליח בסופו של דבר, בפס' 40 כתוב ששלמה רצה להמית את ירבעם, אך זה ברח למצרים אל שישק לקבל מקלט מדיני.
שישק הוא מלך חדש ששנא את שלמה ולכן שמח לשתף פעולה עם ירבעם נגד שלמה. למרות שהמרד לא הצליח הוא גרם לעוד הדרדרות בממלכת שלמה.
פס' 43-29 – נבואת אחיה השילוני
אחיה השילוני היה נביא משילה. שילה היתה מרכז פולחני-דתי לפני ירושלים.
אחיה קורע את שמלת ירבעם ל-12 קרעים, הוא רומז כאן על קריעת ממלכת ישראל ונותן 10 קרעים לירבעם ומבשר לו שהוא יהיה המלך על עשרת השבטים, ולבית דוד הוא נותן קרע אחד – שבט אחד.
קושי: קיים חוסר התאמה בין הקרעים שקרע לבין חלוקתם – לירבעם 10 קרעים, לבית דוד קרע אחד, סה"כ 11 קרעים, להיכן הקרע= השבט הנוסף שייך?
פתרון: בנימין נבלע בתוך יהודה. בנימין היה שבט קטן וחלש, ירושלים היתה משותפת לשני השבטים ולכן התערבב בנימין ביהודה החזק והדומיננטי.
הנביא אחיה ממשיך ואומר לו כי ירושלים תהיה בירת יהודה משום שקשרה את גורלה עם גורל בית דוד. ירבעם לעומת זאת יכול לבחור לו עיר בירה כרצונו – "ומלכת בכל אשר תאווה נפשך".
אחיה השילוני אומר לירבעם שאלוהים יכול להבטיח לו "בית נאמן" (= שושלת יציבה) כמו שהבטיח לדוד בתנאי שהוא ישמור את המצוות כמו שצריך.
בסיום הפרק – פס' 43-41 – המחבר מציין שיתר דברי שלמה כתובים על "ספר דברי שלמה", עובדה היכולה ללמד אותנו שמחבר ספר מלכים שאב את הידיעות שלו גם מספר זה (הספר לא שרד), ספר אחר שכתב שלמה הוא ספר משלי.
אחרי מותו של שלמה עולה רחבעם בנו תחתיו, עפ"י דברי ה', בתקופת רחבעם (בן שלמה) אמור העונש להתממש – פילוג הממלכה.
עוד פרטים על העבודה\ סיכום :
שולח: מרי
מתאים לכיתה: ו
מקצוע: תנ"ך
אם אהבתם את העבודה\סיכום תנו לו לייק ושתפו
|