מלכים א פרק א

מלכים א' פרק א'

פרק א' עוסק במאבקי הירושה באחרית ימי דוד: אדוניה, שהוא הבכור מבין בניו של דוד שנותרו בחיים, רואה עצמו כמי שאמור למלוך אחרי דוד אביו, ואילו בת-שבע, אם שלמה, מבקשת מדוד שיקיים את השבועה שניתנה לה להעביר את כתר המלכות לבנה שלמה.

אקספוזיציה פסוקים 4-1

באקספוזיציה דוד מופיע בזקנתו כשבריאותו רופפת , דוד נחלש גופנית עד למצב של קור פיזי. עבדיו מציעים פתרון; הם ימצאו נערה בתולה ויפה שתשכב בחיקו ותחמם אותו- לביצוע התכנית נמצאת הנערה - אבישג השונמית. תפקידה לשרת את דוד כפילגש ולחממו בחום גופה, למרות יופייה וקרבתה הפיזית - דוד לא בא עימה במגע. אבישג, באפיוניה, מבליטה את זקנת דוד וחולשתו,על רקע זה מודגשים ביתר שאת מאבקי הירושה.

אדוניה - טוען לכתר פסוקים 5 -10

שני בניו של דוד, אדוניהו ושלמה, רואים עצמם יורשי עצר. אדוניהו הוא הבכור בשלב זה, לפיכך, הוא מארגן טקס אליו הוא מזמין את תומכיו:

יואב בן צרויה – שר הצבא של דוד אשר יכול להבטיח לאדוניה את תמיכת הצבא.

אביתר הכהן – כהן חשוב מחצר המלך דוד אשר הבטיח לאדוניה את תמיכת אנשי הפולחן.

כל אחיו בני המלך – כל אחי אדוניה מנשי אביו, פרט לשלמה.

כל אנשי יהודה עבדי המלך – כל בעלי המשרות הבכירות שבממלכת דוד.

בטקס זה חגג אדוניה את מינויו העתידי למלך, והדבר מוצג בפרק כמרידה בדוד.

אדוניה מוצג כטוען לכתר מהטעמים הבאים:

• אדוניהו הוא הגדול בבניו של דוד, "אותו ילדה אחרי אבשלום"
• דוד עודד אותו לכך בהיעדר תקיפות בחינוכו, "ולא עצבו אביו מימיו"
• בשל היותו יפה תואר – כאן מוצגת אנלוגיה לאבשלום שניצל את יופיו כדי לזכות בכבוד העם ולעלות לשלטון בעוד אביו בחיים, "וגם הוא טוב תואר.."

שלמה לא הוזמן לטקס ההכתרה, , וכן לא הוזמנו תומכיו שהם:

בניהו בן יהוידע – מפקד יחידת צבא השכירים "הכרתי והפלתי" (הכרתי – שמוצאם מכרתים, והפלתי – מפלשת).

צדוק הכהן – כהן חשוב ומפורסם מחצרו של דוד.

נתן הנביא – הנביא החשוב ביותר בתקופת דוד.

שמעי ורעי – שהיו מיועצי דוד.

הגיבורים אשר לדוד – יחידה קטנה של גיבורים בעלי שם

עצת נתן לבת שבע פסוקים 11 -14

כשנודע לנתן הנביא על טקס ההמלכה של אדוניה, הוא פונה לבת שבע על מנת לפעוללסיכול תוכניותיו של אדוניה. נתן מבהיר לבת שבע שלה ולבנה צפויה סכנת חיים אם אדוניה ימלוך. שכן הם עלולים לערער על מלכות אדוניה.

נתן מייעץ לבת שבע ללכת מיד אל המלך ("לכי ובואי" = לשון זירוז), לספר לו שאדוניה המליך את עצמו, ולהזכיר לו שבועה שהוא נשבע לה בעבר, שבנה שלמה ימלוך אחריו, הבטחה זו שנתן דוד לבת שבע, לא נזכרה קודם לכן במקרא והיא מובאת בדרך של "הבטה לאחור".יש הטוענים שדוד לא נשבע שבועה זו ונתן מנצל את זקנתו ואבדן הזיכרון, כדי לייחס לו שבועה שלא נשבע .

כדי לחזק את בטחונה לקראת המשימה, אומר נתן שהוא יבוא מיד אחריה ויחזק את דבריה בפני המלך.

דברי בת שבע ונתן לדוד 15 - 27

גם בת שבע וגם נתן התייצבו בפני המלך וסיפרו לו על המלכת אדוניה, אלא ששניהם השמיטו והוסיפו חלקים מפרטי האירוע:

• נתן ובת שבע לא הזכירו את העובדה ש"אנשי יהודה עבדי המלך" השתתפו בהמלכת אדוניה, וזאת כדי שלא יחשוב דוד שלאדוניה יש תמיכה נרחבת בהמלכתו ולפיכך ישאיר דוד את המלכת אדוניה בתוקף.
• נתן ובת שבע מציגים את הטקס שקיים אדוניה, כטקס המלכה, בעוד שהדבר לא נאמר במפורש. הם עושים זאת כדי לגרום לדוד להזדרז לפעול ולהכריז על שלמה כמלך הבא.

השינויים שבת שבע מכניסה לגרסה שיעץ נתן להציג:

• כאשר בת שבע מתייצבת בפני דוד, היא אינה תקיפה ומתריסה כפי שיעץ לה נתן, אלא היא פונה אל דוד ברכות ובהדרת כבוד. היא מזכירה לו את שבועתו לה, ומספרת על חגיגת ההכתרה של אדוניה שנעשתה ללא ידיעת המלך. כמו כן היא מקפידה לכנות את שלמה בכינוי "עבדך", כינוי המעיד על נאמנות, וזה בניגוד לאדוניה המורד בדוד.
• היא טוענת כי יורש המלך הוא זה שהמלך בוחר בו (ולאו דווקא הבכור), ולפיכך היא מבקשת מדוד שיכריז על בחירתו.
• היא מציגה את אדוניה כמלך אכזר אשר יהרוג אותה ואת בנה בטענה שהם חותרים תחת מלכותו.

תיאור המלכת אדוניה מפי נתן:

• הוא אינו מזכיר את הבטחת דוד לבת שבע בדבר מלכות שלמה כיוון שזו הבטחה שניתנה בין דוד ובת שבע בלבד.

• הוא שואל בהיתממות אם דוד הוא שהמליך את אדוניה, כשמטרתו היא להחשיד את דוד בהמלכת אדוניה וכדי להסיר חשד זה יפעל דוד מיד לביטול המלכה זו.

• הוא מוסיף ואומר שתומכי אדוניה הכריזו "יחי המלך אדוניה". מטרתו היא ליצור רושם שההמלכה בעיצומה ויש לפעול מיד כדי לבטלה.

• הוא אינו מציג את אדוניה כאכזר (כפי שעשתה בת שבע) ואף אינו מערער על זכותו למלוך וזאת כדי לא להיראות כבעל עניין לביטול המלכת אדוניה.

  הסיבות לפעולת נתן למען המלכת שלמה

• נתן כנביא ה' יודע ששלמה אהוב על ה'.

• יש הטוענים שבת שבע סיפרה לו על השבועה שנשבע לה דוד ששלמה ימלוך אחריו, והפרת שבועה נחשבת לעבירה חמורה, ולפיכך נתן פועל למימוש השבועה.

   

  החלטת דוד 28 -31

  בעקבות דברי נתן ובת שבע דוד מבקש לקרוא לבת שבע, כאשר היא עומדת לפניו הוא נשבע לה שיפעל "היום הזה" לביצוע דבר השבועה להמליך את בנה. בת שבע מודה לדוד ומברכת אותו "יחי אדוני המלך דוד לעולם" (31).

   

  טקס המלכתו של שלמה 32 - 40

  הנחיות דוד לטקס ההמלכה :

• הכרזה על שלמה כמלך הבא.
• הרכבת שלמה על פרדת המלך אל מעיין הגחון.
• משיכת שלמה למלך על ידי צדוק הכהן ונתן הנביא.
• תקיעה בשופר, והכרזה "יחי המלך".
• תהלוכה חגיגית ממעיין הגחון אל ארמון המלך,
• ישיבה על כסא המלך ומלוכה תחת דוד.

ההוראות אכן בוצעו, ופס' 40 מתאר את שמחת העם: "ויעלו כל העם אחריו, והעם מחללים בחלילים ושמחים שמחה גדולה, ותבקע הארץ בקולם" .

תגובת אדוניה ותומכיופסוקים 53-41

אורחיו של אדוניהו שהיו עסוקים בסעודת ההכתרה שלו שומעים את קול השופר. ראשון מבחין בקול השופר- יואב שר הצבא. בשלב זה הגיע יונתן בן אביתר הכהן כדי לעדכן את אדוניה: "בא, כי איש חיל אתה וטוב תבשר". ניסוח זה מבטא השקפה לפיה אישיות השליח קשורה לבשורה שהוא מביא. חיזוק לכך: "איש טוב זה ואל בשורה טובה יבוא" (שמואל ב' י"ח 27).

יונתן סוקר את האירועים, תיאורו מדורג מן הקל אל הכבד תוך שימוש במילה "וגם" להחמרת הבשורה.

דרך המלכת שלמה, התגובה האוהדת של העם, תמיכת עבדי המלך, והחמור מכל – הברכה בשם ה' שיתברך דוד – חותם סופי להעברת השלטון.

משמעות המילה "אבל" – המילה מבטאת את הניגוד בין ציפיית אדוניה לבשורה טובה, לבין הבשורה האמיתית אודות המלכת שלמה.

יונתן מתאר את טקס המלכת שלמה וכן גם את ברכת עבדי דוד לדוד המאחלים לו שמלכות בנו שלמה תצליח: "וגם באו עבדי המלך לברך את אדוננו המלך דוד לאמור ייטב אלוהים את שם שלמה משמך ויגדל את כיסאו מכסאך, וישתחו המלך על המשכב" (פס' 47). הברכה חסרה בהוראות שנתן דוד לטקס ההמלכה, כיוון שזה לא מכבודו של המלך לצוות על עבדיו לברכו.

כששמעו תומכי אדוניה את בשורת יונתן, לבם נמלא פחד והם התפזרו לדרכם. גם אדוניה פחד מפני שלמה. חששו היה שמא שלמה יידון אותו למוות בגין מרידה במלכות, לפיכך הלך ואחז בקרנות המזבח.

תגובת אדוניה "ויקם, וילך, ויחזק בקרנות המזבח" (50) – ריבוי פעלים המעידים על דחיפות ומהירות. לפי המסורת במזרח הקדום – אין לפגוע במי שאוחז בקרנות המזבח למרות שבמקרים מסוימים – כמו רוצח במזיד (שמות כ"א 14) לא מובטחת חסינות לאמצעי זה, והראייה, בפרק ב' 34-28 שלמה לא נרתע מלרצוח את יואב בן צרויה למרות שהוא נאחז בקרנות המזבח.

אדוניה שלח שליח לשלמה וביקש: "ישבע לי כיום המלך שלמה, אם (שלא) ימית את עבדו בחרב" (59).

המילים 'המלך' ו 'עבדו' – מלמדות שאדוניה נכנע בפני שלמה ומקבל את עול מלכותו. שלמה בתשובתו, מציב תנאי: "אם יהיה לבן חיל, לא ייפול משערתו ארצה, ואם רעה תמצא בו, ומת" כלומר – אם יהיה נאמן לשלמה, לא יאונה לו כל רע, אבל, אם יימצא בו מעשה רע נגד שלמה, הוא ימות. בעקבות תשובת שלמה, ירד אדוניה מהמזבח והשתחווה בפומבי לפני שלמה, ובכך הביע את הסכמתו וכניעתו למלכות שלמה. שלמה מצידו אומר לו: "לך לביתך" ובכך מביע ברבים את סליחתו.

שלמה הפך למלך ובמשך שנות שלטונו הראשונות, דוד עדיין היה בחיים.

אחריתם של אדוניה ותומכיו לאחר מות דוד

אדוניה הומת על פי צו שלמה כיוון שלאחר מות דוד ביקש לעצמו את אבישג השונמית ,פילגש דוד, לאשה, שלמה הזדרז לנצל בקשה זו כעילה להוצאת אדוניה להורג, כיוון שהוא לא הרגיש בטוח על כסא המלוכה כל עוד אדוניה, אחיו הגדול ממנו, בחיים. הצעד לבקשת אבישג לאישה התפרש לכאורה כמרידה, כיוון שהמלך הוא זה שאמור לרשת את פילגשי אביו.

יואב בן צרויה, הומת אף הוא על פי צו שלמה, אך כמילוי הוראת דוד. אביתר הכהן, הודח מתפקידו ככוהן, וגורש מירושלים לענתות.    

שאלת בגרות

קרא מלכים א, א' 5 – 21.

ענה על שניים מהסעיפים א-ג.

א. (1)   קרא פסוקים 5 –6 שלפניך. הבא מפסוקים אלה שני עניינים שעליהם יכול היה אדוניה  

               להסתמך כשהכריז "אני אמלוך" נמק את דבריך.

1. ציין שתי טענות של בת שבע אל דוד (בהמשך הקטע), וכתוב כיצד הן יכולות לערער על

   שאיפתו של אדוניה למלוך.

   ב.         הבא שני פרטים מדבריו ומהתנהגותו של נתן, המעידים שהוא מתכנן להמליך את שלמה.

   ג.             קרא את הקטע שלפניך ואת מלכים א, א' 29 – 34 .

   שלמה מכונה בפרק זה בכמה כינויים. ציין ארבעה כינויים. כתוב מי מכנה אותו בכל פעם בכינוי זה, ומה אפשר ללמוד על היחס של הדובר כלפי שלמה.

    

   תשובה

1. 1. העניינים:

   • "אותו ילדה אחרי אבשלום"- אדוניה בשלב זה היה הבכור.

   • "ולא עצבו אביו מימיו"- יחסו של דוד לאדוניה, יחס של סלחנות מתוך אהבה, כשהוא לא

                                          מנע ממנו כל דבר שביקש לעשות, נתן לו את התחושה שמגיעה לו המלוכה.

     2. הטענות של בת שבע:

• "אתה נשבעת בה' אלוהיך לאמתך לאמור כי שלמה בנך ימלוך"- בת שבע מבטלת את טענת גילו המבוגר יותר של אדוניה, כשהיא מעמידה עיקרון אחר לירושת הכס- יורש העצר נקבע על ידי רצון המלך.

• "הנה אדוניה מלך ועתה אדוני המלך לא ידעת..." בת שבע מבטלת את שובבותו של אדוניה כילד שאביו לא עצבו מימיו ומציגה אותו כפועל בתרמית, ולא משום שמגיעה לו המלוכה.

  ב. הפרטים המעידים שנתן מתכנן להמליך את שלמה:

• "ומלטי את נפשך ואת נפש בנך שלמה"- בת שבע מוצגת כאמצעי בידי נתן לסכל את תכנית אדוניה למלוך ולהמליך במקומו את שלמה, לכן הוא מחדיר בליבה חשש שאם לא תפעל כדבריו צפויה לה ולבנה סכנת מוות.

• "ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך"- נתן מנצל את זקנתו של דוד וכדי לשכנעו ששלמה צריך למלוך הוא מתכנן להיכנס אחרי בת שבע ולחזק את דבריה.

  ג. כינויי שלמה:

  "שלמה בנך"- בת שבע מכנה כך את שלמה בדבריה אל דוד, המטרה לשכנע שאכן ניתנה שבועה שבנה ימלוך.

  "שלמה עבדך"- בת שבע מכנה כך את שלמה בדברה עם דוד כשהיא מתארת את עזות מצחו של אדוניה המכתיר עצמו בעוד אביו בחיים. שלמה לעומתו הינו עבדו של המלך והוא הראוי למלוך.

  ""שלמה בנך"- דוד מכנה כך את שלמה כשהוא מבטיח לבת שבע ששבועתו תקוים ובנה ימלוך.

  "שלמה בני"- דוד מכנה כך את שלמה כשהוא נותן הוראות כיצד להמליכו, זהו הבן שהוא בחר להמליך.