ערב אחד כל הספרות של הטלפון עשו מסיבה.
באה חמש, באה שלוש, שבע דופקת הופעה. כולם שותים ועושים חיים.
פתאום דפיקה בדלת, פותחים ועומדת שם נקודה. אומרת שמונה:"נקודה, את לא יכולה להכנס- זו מסיבה לספרות של הטלפון ואת סימן פיסוק. עופי מפה!"
אומרת הנקודה:"אחותי תירגעי, זו אני כוכבית. שמתי ג'ל"
נוצר בור בין גן עדן לגיהנום
ולא ידעו מי ישלם על התיקון שלו.
בגן עדן אומרים שגיהנום צריך לשלם,
ובגהינום שגן עדן צריך לשלם.
בסוף החליטו ללכת למשפט
והגיהנום ניצח.
למה ?
כי שם יושבים כל עורכי הדין.
ילד אחד חוזר שמח הביתה ואומר לאמא שלו: "אמא! דרכתי למישהי על הרגל, מיד התנצלתי והיא נתנה לי שוקולד"
אמא: "איזה יופי, והודתה לה על השוקולד?"
ילד: "לא! דרכתי גם על השנייה"
איש אחד רצה להחליף את שם שלו, אז הוא נסע למשרד הפנים.
שאל אותו הפקיד: "למה אתה רוצה להחליף את שמך?".
ענה האיש: "כי הוא מביך אותי".
אמר הפקיד: "איך קוראים לך?".
ענה האיש: "יהושע חרא".
הפקיד כמעט צחק לאיש בפרצוף ושאל:
"אני מבין, למה תרצה לשנות אותו?"
ענה האיש: "מנחם חרא".
איש אחד מזמין שניצל ולאחר כמה דקות המלצר מביא לו את השניצל. הוא רואה שכתוב על השניצל 44.
-מלצר, מה זה?
-לשף שלנו נאבד הפטיש לשניצלים אז הוא דופק עם הנעל שלו..
אתם שניים? לא אנחנו שלושים, יש עוד עשרים ושמונה סועדים בלתי נראים מאחורינו.
רוצים לשבת? לא תודה. ישבנו בבית. נאכל בעמידה בחצר.
תרצו להזמין? לא. נשב כאן שעתיים, נסתכל על אנשים אוכלים ואז נחזור הביתה.
תרצו משהו אחר במקום? לא, אני רוצה שוב את אותו המרץ החמוץ. אין לי שום ספק שבפעם השנייה הוא יהיה יותר טעים.
לפנות לך את זה? לא, אני מעדיף להישאר עד סוף הארוחה עם צלחת שיש עליה שני עלים, קצת שאריות של תפוח אדמה ועצמות שיש עליהם רוטב.
חשבון? לא. הסימן הזה שעשיתי הרגע עם היד אומר שאני רוצה מחברת ועט. חשבתי להתחיל לכתוב יומן.
אישה שמנה הולכת ברחוב ועוברת ליד קבצן אחד. הקבצן מתחנן בפניה: בבקשה, גברת... לא הכנסתי לפה דבר כבר שלושה ימים. עונה השמנה: הלוואי והיה לי את כח הרצון שיש לך
פעם הייתה משפחה עצבנית כל הזמן האבא והאמא היו רבים.
פעם אחת הילדים רבו . אמרו להם ההורים: "למה אתם רבים? זה לא יפה!. הילדים ענו "כי אנחנו משחקים אבא ואמא".