אתם שניים? לא אנחנו שלושים, יש עוד עשרים ושמונה סועדים בלתי נראים מאחורינו.
רוצים לשבת? לא תודה. ישבנו בבית. נאכל בעמידה בחצר.
תרצו להזמין? לא. נשב כאן שעתיים, נסתכל על אנשים אוכלים ואז נחזור הביתה.
תרצו משהו אחר במקום? לא, אני רוצה שוב את אותו המרץ החמוץ. אין לי שום ספק שבפעם השנייה הוא יהיה יותר טעים.
לפנות לך את זה? לא, אני מעדיף להישאר עד סוף הארוחה עם צלחת שיש עליה שני עלים, קצת שאריות של תפוח אדמה ועצמות שיש עליהם רוטב.
חשבון? לא. הסימן הזה שעשיתי הרגע עם היד אומר שאני רוצה מחברת ועט. חשבתי להתחיל לכתוב יומן.
איש אחד מזמין שניצל ולאחר כמה דקות המלצר מביא לו את השניצל. הוא רואה שכתוב על השניצל 44.
-מלצר, מה זה?
-לשף שלנו נאבד הפטיש לשניצלים אז הוא דופק עם הנעל שלו..
עשרה אנשים עלו לגן עדן.
בכניסה הכריז המלאך: "כל מי שבגד באישתו שיצעד צעד אחד קדימה!"
תשעה אנשים מתוך העשרה צועדים, והאחרון נשאר במקומו.
המלאך המופתע בודק בספר שלו ולאחר מספר שניות אומר:
"שמישהו יגיד גם לחירש לצעוד קדימה..."
אב אחד נשאר להשגיח על בתו הקטנה. הילדה, בת שנתיים, משחקת בערכת התה שקיבלה וניגשת לאבא להציע לו ספל.
האב נהנה מהתלהבות בתו, ושותה מהספל שהיא מביאה לו. בכל פעם שסיים לשתות, הביאה לו הילדה עוד כוס מים כאילו שזה תה.
בשלב מסוים שבה האם הביתה ורואה את בעלה הנלהב משחק עם הילדה. "הנה תראי", צוחק האבא ופונה לבתו: "חמודה, תראי לאמא איך את מגישה לי כוס תה".
הילדה ממהרת ומביאה לו עוד כוס, שישית במספר.
"תגיד", מחייכת האם לבעלה, "עלה בדעתך שהמקום היחיד אליו היא מגיעה כדי להביא לך מים, הוא האסלה?"...
בדיחה על לדני 100 סוכריות , הבדיחה לדני 100 סוכריות