שני גנבים פורצים באישון לילה לחנות בגדים.
אחד מהם מרוקן את מדף החולצות ומבחין בתווית 399 ש"ח על כול אחת מהחולצות .
"אני לא מאמין" הוא מתנשף, "איזה גנבים פה".
אמריקאי בריטי וישראלי נחטפים על ידי דאעש. הם אומרים להם אנחנו מוציאים אתכם עכשיו להורג לכן יש לכל אחד ממכם בקשה אחרונה שואלים את האנגלי מה אתה רוצה? הוא עונה המבורגר וציפס נותנים לו.
שואלים את הבריטי מה אתה רוצה הוא עונה מקלות דגים נותנים לו.
הם באים לישראלי ושואלים אותו מה הבקשה שלך? הוא עונה להם בעיטה בתחת הם נותנים לו ואיך שהם נתנו הוא קם ומחסל את כולם ומשחרר את האנגלי והבריטי. שניהם מופתעים ושואלים אותו למה ביקשת בעיטה בתחת? הוא עונה להם שלא תגידו שאני התחלתי
שני אנשים יוצאים מבית קפה עמוס שהשירותים בו סגורים ומשתינים ברחוב בסימטה קרובה, אחד מהם אומר לשני, איך זה שאצלך שומעים פששש, ואצלי זה בררר? אז השני אומר לו : אם תזיז את המעיל שלך, גם אצלך זה יהיה פששש...
אתם שניים? לא אנחנו שלושים, יש עוד עשרים ושמונה סועדים בלתי נראים מאחורינו.
רוצים לשבת? לא תודה. ישבנו בבית. נאכל בעמידה בחצר.
תרצו להזמין? לא. נשב כאן שעתיים, נסתכל על אנשים אוכלים ואז נחזור הביתה.
תרצו משהו אחר במקום? לא, אני רוצה שוב את אותו המרץ החמוץ. אין לי שום ספק שבפעם השנייה הוא יהיה יותר טעים.
לפנות לך את זה? לא, אני מעדיף להישאר עד סוף הארוחה עם צלחת שיש עליה שני עלים, קצת שאריות של תפוח אדמה ועצמות שיש עליהם רוטב.
חשבון? לא. הסימן הזה שעשיתי הרגע עם היד אומר שאני רוצה מחברת ועט. חשבתי להתחיל לכתוב יומן.