|
הרב נריה והמחטים
מספר הרב יעקב פישר על הרב נריה: "שבע שנים עבדתי בישיבת כפר הרואה, ולא הבנתי איך לרב נריה יש כל כך כח לעזור ולחזק את עם ישראל". "ביום אחד, התבהר לי כל הסיפור", מספר הרב פישר. לפני שנספר את הסיפור, ניתן לו הקדמה. הבית של הרמי"ם היה סמוך לשביל שעולה לישיבה, וצופה אליו. בשביל זה, היה הרב נריה, הולך כל יום לישיבה, וכל השביל, היה מלא מחטי עץ אורן.
עכשיו מתחיל הסיפור מפי הרב יעקב פישר: "יום אחד, התחלתי לשים לב, שהרב נריה, לוקח כל יום מחט אחת, מניח אותה בכף ידו כאשר יישא האומן את היונק, ומניחה בכבוד בתוך פח האשפה. דבר זה היה מחזה מוזר, כשיש מאות ואלפי מחטים על השביל, הרב נריה מרים כל יום מחט אחת". "אחרי כמה חודשים שהיה הרב נריה עושה דבר זה, העזתי לשאול אותו למה ומדוע הוא עושה זאת?" הרב נריה ענה לי כך: "המחט שהרמתי עכשיו, לא תהיה פה מחר". ממשיך הרב יעקב: "מיד כשמעי זאת, עלה המוחי כל הסיפור ותשובתו". "הרב נריה לא היה אומר לעשות הכל בבת אחת, אלא, כל פעם לעשות דבר קטן. כל פעם להגיד לשני עוד דבר טוב אחד, ועוד חיוך, וככה, לשמח כל אדם, ולא לעשות הכל בבת אחת". "ככה גם עם המחטים, כל פעם היה הרב נריה מרים עוד מחט ועוד מחט, ולא מרים את כל המחטים בבת אחת".
הרב נריה והלחם
הרב נריה היה נוהג שלא לזרוק אוכל לפח. נספר על סיפור קטן:
יום אחד, אחרי ארוכת בוקר בישיבת כפר הרואה ראה הרב נריה לחם שנרטב זרוק בפח ומיד נעמד על כיסא והתחיל לספר סיפור: "היו היה פעם חקלאי, איכר שזרע זרעים השקה בדק שאין מחלות ובסוף גדלה לו חיטה. החיטה הזאת הועברה למפעל ושם הכינו בצק ויצרו לחם. לאחר מכן החנות קנתה את הלחם וממנה הישיבה קנתה ובזמן תפילת שחרית הניחו את הלחם על השולחן ובסוף, אחרי שהוא הונח על השולחן הוא נרטב קצת ומיד הועבר לפח".
אחרי סיפור זה לא ראו 30 שנה לחם זרוק בפח.
עוד פרטים על העבודה\ סיכום :
שולח: התורם הבלעדי
מתאים לכיתה: כל כיתה
מקצוע: היסטוריה
אם אהבתם את העבודה\סיכום תנו לו לייק ושתפו
|
