מלכים א פרק ג

בפרק ג' ישנם נושאים עיקריים:

1. נישואי שלמה לבת פרעה (א'-ד')
2. חלום שלמה בגבעון. (ה-טו )
3. משפט שלמה. (טז-כח)

חמשת הפסוקים הראשונים של הפרק עוסקים בעניינים שונים כגון:

-          נישואי שלמה ובת פרעה – נשואים פוליטיים / דיפלומטיים. מלך מצרים שאף לטפח קשרי ידידות עם ממלכת שלמה לצורך קשרים כלכליים ושלום בין המדינות.

-          שלמה מביא את בת פרעה לירושלים עד שיסיים לבנות את ארמונו, בית ה' עדיין לא נבנה.

-          הפסוקים הבאים עוסקים בפולחן ה' ומוזכר ששלמה עדיין זובח בבמות משום שבית ה' עדיין לא נבנה. הבמה שבה זבח שלמה הייתה הבמה בגבעון, משום שהייתה גדולה ויכלה להכיל אלך עולות.

חלום שלמה

בחלום שואל ה' את שלמה " שאל מה אתן לך...   ושלמה  מודה לה' וטוען שהוא "עוד נער" חסר ניסיון בהנהגת העם ועם ישראל גדול ורב מאוד לכן שלמה מבקש מה' " ונתת לעבדך לב שמע לשפט את עמך להבין בין טוב לרע." (ט') – שלמה מבקש תבונה וחוכמה להבדיל בין טוב ורע כדי לשפוט את עם ישראל. באותם ימים, היה מקובל שתפקידו העיקרי של המלך היה להשליט צדק בחברה ולשפוט בצדק. ולכן, זו בקשתו הראשונית של שלמה.

שלמה ביקש מה' "לב שומע לשפוט", ולא ביקש אריכות ימים ועושר וניצחון על אויביו. לכן מבטיח ה' לשלמה, "לב חכם ונבון" (יב'),  ובנוסף "גם עשר גם כבוד" (יג'), "והארכתי את ימיך" (טו').

שלמה ביקש לב שמע, וה' נתן לו לא רק "לב חכם ונבון" אלא גם את אשר לא שאל- עושר וכבוד וכל זה ללא תנאי. לעומת זאת, את אריכות הימים הוא יקבל בתנאי שילך  בדרכי ה', ישמור חוקיו ומצוותיו. ה' מציין שהאריך את חיי דוד אביו מכיוון ששמר על חוקותיו ומצוותיו.

שלמה התעורר מהחלום וזכר אותו לכן הוא עולה לירושלים ועומד לפני ארון ה', מקריב קורבנות ועורך חגיגה.

משפט שלמה

בסיפור משפט שלמה, אנו רואים את הבלטת חכמתו של שלמה. הסיפור עוסק בשתי נשים זונות, שבאות לטעון את טענותיהן לפני שלמה ואין עדויות נוספות מלבד עדויות השתיים מכיוון שאין עדים.

מסיבה זו נדרש שלמה לתחבולה, שיחשוף את האם האמיתית ואת האם המתחזה.

האם האמיתית היא זו שמציגה את המקרה, דבריה מפורטים יותר, היא מתארת את מהלך העניינים בצורה ברורה ומספרת את כל מה שקרה.

ניראה שאישה זו הקדישה מחשבה ומאמץ על מנת לזכות בבנה באמצעות צו המלך.

לכן היא מנסחת את דבריה בנימוס "בי אדני" (יז) ובהמשך היא מכנה את עצמה "אמתך" (כ).

מנגד, מגיבה האם המתחזה באופן קצר ביותר על התביעה, ללא פירוט וללא דברי פתיחה ונימוס "לא כי בני החי ובנך המת" (כב).

פסיקתו של שלמה הייתה, שיש לגזור את הילד החי לשניים. "ותאמר האשה אשר בנה החי אל המלך כי נכמרו רחמיה על בנה ותאמר בי אדני, תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתהו" (כו) , תן לה את הבן החי ואל תמית אותו.

ששלמה צפה בוודאות, שהאם האמיתית תחוס על בנה ותוותר על התינוק למען האישה השנייה, העיקר שלא ייפגע..

ואז קבע שלמה "תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתהו היא אמו" (כז)

פסק הדין של שלמה הגיע גם  למרחקים ושמו של שלמה התפרסם, כמלך חכם ונבון  שחכמת אלוהים נמצאת בקרבו