ספר שמות פרק ב סיכום

שמות פרק ב'- סיכום

מהו הקשר בין פרק א לפרק ב'?

פרק ב' הוא המשכו של פרק א', המסתיים בגזרת פרעה "כל הבן היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". מהכלל יורדים לפרט מגזרה על עם מסופר לנו על משפחה אחת, מבית לוי, איך היא מתייחסת לגזרה.

פרק א' מסתיים בחוסר תקווה וייאוש מצו המוות, בפרק ב' יש אור שמפציע מבעד לחשכה.

פרק א'                                                     פרק ב'

מסתיים בגזירת מוות על הבנים                     מתחיל בלידת בן

הגזירה                                                     המחשת הגזירה

מוות                                                          חיים

כל העם                                                     צשפחה

פס' 1-10 הולדת משה

חילופי כינויים התורה לא מתארת את רגשותיהם של הגיבורים, אך לפי הכינויים השונים של הגיבורים, אפשר לדעת מה יחסו אל הדמויות השונות.

יש כינויים של הגיבור ויש כינויים של המספר.

כינויים לאם משה:

"בת לוי" – ייחוסה המשפחתי

האישה" – בעת מילוי יעודה הנשי"

"אישה מינקת מן העיבריות" – שפחה לבת פרעה

"אם הילד" – כך מכנה אותה המספר.

לאחר לידת אמו של משה כתוב וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים

למה הכוונה ? כִּי-טוֹב הוּא:

1. נאה

2. בריא וחזק

3.תינוק שאינו מרבה לבכות

4. כשנולד נתמלא הבית אור, כלומר הוא ילד מיוחד. (רש"י)

העשרה

וְלֹא-יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר (ב 3)

המילה תיבה מזכירה את תיבת נוח (בראשית ו) מה המשותף ?

הלשון בסיפור נוח "וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר" (ו4) מקבילה ללשון בסיפור תיבת משה: "ותחמרה בחימר ובזפת".

בימי שעבוד מצרים היו ישראל קרובים לכליה כמו דור המבול בשעתם, והילד שהיה בתיבה הצילם כשם שנוח הציל את דורו.

המילה ותשם חוזרת בפסוק פעמים – מילה מנחה – הבאה להדגיש את העדינות והזהירות שבה מניחה האם את התינוק בתיבה ואחר כך במים

מרים אחותו של משה

מרים אקטיבית מאד בסיפור, היא דואגת לאחיה ומתערבת לטובתו תוך סיכון עצמה.

אחות משה ניצבת מרחוק על מנת להשגיח עליו. לפי המדרש- הייתה מרים מתנבאת שעתידה אימה להוליד בן שיהיה מושיעו של עם ישראל, ומאחר שהיה משה נתון בסכנה, ניצבה מרים אחותו לראות מה יהיה בנבואתה, האם תתממש. לכן עמדה מרחוק.

אחות משה פונה לבת פרעה :"האלך וקראתי לך אישה מיינקת מן העבריות ותיניק לך את הילד.."

מרים איננה מהססת, כנראה ראתה בפניה של בת פרעה את הרחמים. היא נגשת אליה ומציעה לה את עזרתה. כבר בדבריה מייחסת אחות משה את הילד לבת פרעה וקובעת עובדה- התינוק הוא שלך. היא מנסה ליצור רושם שהיא מציעה רק לבת פרעה את עזרתה ובעצם מבקשת ממנה להצילו. 

האחות מציעה מינקת עברייה מכמה סיבות:

1. העבריות שהרגו את ילדם נשארו עם שפע חלב.

2. מקובל שמיניקות הן שפחות, והעברים הם עבדים.

3. יש סיכוי שמינקת מצרייה לא תסכים להניק ילד עברי מחמת השנאה שהמצרים שונאים את העברים.

4. מרים הציע את אמה כמינקת כדי שהאם תהיה קרובה לבנה.

בת פרעה

"ותחמול"- בת פרעה מרחמת על הילד בתיבה, למרות שהיא יודעת שהוא עברי. על פי המדרש שפחותיה מנסות למנוע ממנה להצילו, הן טוענות שעליה למלא את גזירת אביה המלך, אך בת פרעה מגלה רגש אנושי בסיסי של רחמים ומצילה את משה.

הדמויות ופעולותיהן

כל אחת מהנשים תרמה את חלקה להצלתו של משה. אימו לא יכלה להצילו לבדה, היא נזקקה לאחותו ושתיהן נזקקו לבת פרעה. פעולותיהן הרבות של שלשת הנשים מלמדות שבמעשה ההצלה אין לחכות רק לנס, אלא האדם צריך לקבל על עצמו אחריות ולעשות מעשה.

משה גדל בבית פרעה - יש לכך מספר יתרונות

1. משה מוגן בבית פרעה

2. הילד שיגדל בבית פרעה - תהיה לו סמכות לפעול

3. משה למד מה קורה משני הצדדים ( משועבד ומשעבד)

4. משה התרגל לחיות בבית המלוכה ולהיות בעל סמכות- דבר שיעזור לו בעתיד להנהיג את ישראל.

העשרה

המקרא מספר שמשה גדל בבית פרעה, עובדה זו חשובה מאוד להתפתחותו של משה כמנהיג.

להלן פירוש המסביר מהי חשיבות גדיחתו של משה בבית פרעה

אולי סבב (חשב) ה' שה שיגדל בבית המלכות להיות נפשו על המדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות     (ילמד להתנהג כמנהיג, ממעמד חופשי) ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים...

ועוד דבר אחד: כי, אילו היה גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו, לא היו יראים ממנו (לא היו נותנים לו כבוד), כי יחשבוהו כאחד מהם."

(פירושו של הראב"ע)

משה מתערב בשלושה סכסוכים:

שלושת המקרים מראים כי משה הוא:

- רודף צדק,

- מושיע מקופחים,

דן בחומרה את המתאכזרים ( האיש המצרי),-

- מרחם גם על בעלי חיים ולא רק על בני אדם ( השקה את הצאן)

סיכום שלושת המקרים - מנהיגותו של משה

מנהיגותו של משה

תכונותיו של משה להיות מנהיג באות לידי ביטוי בשלשה סיכסוכים בהם היה מעורב:

"ויצא אל אחיו וירא בסבלותם"- משה ראה את אחיו סובלים אך היתה לו היכולת לחוש בסבל.

סכסוך ראשון- פס' 11-12 " וירא והנה איש מצרי מכה איש עברי"

משה מעורב ברצח. הוא רואה מצרי מכה עברי. הורג את המצרי וטומן אותו בחול.

הפרשנים ניסו להסביר את מעשהו של משה המעורב ברצח-

1. רמב"ם- הפוגע בעברי מצווים כל ישראל להציל את המוכה במחיר הריגתו של המכה.

2. קאסוטו- מידה כנגד מידה- המצרי היכה לכן עונשו שיוכה בחזרה.

3. נפתלי הרץ ויזל- משה נוקם, חורץ דין ללא משפט. שלילת מעשהו של משה.

4. מדרש "פטירת משה"- בויכוח בין ה' למשה לפני מותו, מוכיח האל את משה על מעשה

    בטענה, רק האל הנותן חיים רשאי לקחת חיים. גם המדרש שולל את המעשה.

תכונותיו של משה בסכסוך הראשון- מהירות החלטה ללא חשיבה קודמת, כושר ביצוע, בעל חוש צדק, עמידה לצד החלש והזדהות עם עמו המוכה.

סכסוך שני- פס' 13-14- "והנה שני עברים ניצים"

למשה חשוב ליישב סיכסוכים בין בני עמו. השניים צעקו ורבו וכך ידע מי הרשע מביניהם, כמו כן ניסה לעורר רגשי אחוה והזדהות בין השניים.

הנאשם מאשים את משה- מי  שמך לשופט ? אתה רוצה להרוג אותי כמו שהרגת את המצרי ? משה מבין שמעשהו נודע.

תכונותיו של משה בסכסוך השני- חוש צדק מפותח, מעורבות ולא אדישות, הפקת לקחים וביצוע מיידי.

סכסוך שלישי- פס' 15-17 "ויברח משה מפני פרעה"

משה בורח למדבר ונפגש על יד הבאר עם בנות יתרו, כהן מדיין.

מדיין-המדיינים היו עם של נוודים. נדדו במדבר סיני ועבר הירדן. הם מגדלי גמלים וצאן.

פס' 23-25 אלוהים שומע את זעקת בני ישראל מן העבודה

וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים = זעקתם המרה של ישראל עולה השמיימה.

תגובת אלוקים

1. "וישמע אלוהים את נאקתם" - אלוהים שנע את בני ישראל המבקשים עזרה ומתייחס לסבלם.

2. "ויזכור ה' את בריתו" - אלוהים נזכר בברית שכרת ובהבטחות שהבטיח לאבות להפוך את צאצאיהם לעם רב ועצום ולתת להם את ארץ כנען לנחלה

3. "וירא אלוהים" - לאחר ששמע ונזכר , הסתכל ובדק את מצוקתם הגדולה של בני ישראל, הואמהבין את המצב ובחן דרכי פעולה

4. "וידע אלוקים" - ידע מה לעשות בנסיבות הקיימות, אלוהים החליט כיצד לפעול.

אמצעים ספרותיים

מדרש שם = סיפור אטיולוגי = הסבר שם של אדם או שם של מקום על ידי מקרה מסוים, ושימוש בצליל דומה, או בשורש דומה.

מדרש השם גרשם בנו של משה: "גר הייתי בארץ נוכריה"

כלומר שם הייתי גר.

גר = מי שהוא תושב זמני ואין לו הגנה. משה מרגיש נוכרי במדיין.

מדרש שם - משה

ההסבר - מן המים משיתיהו

לשון נופל על לשון שימוש במילים בעלות צליל דומה. אמצעי זה הוא לצורך הדגשה וקישוט.

לדוגמה: וְגַם-דָּלֹה דָלָה לָנוּ.

סצנת דפוס = סיפורים דומים במקרא, הכוללים רכיבים קבועים שחוזרים על עצמם בכל הסיפורים על אותו נושא.

הבאר או המעיין היה מקום מפגש חברתי בתקופת המקרא:

עבד אברהם מצא את רבקה, אשתו של יצחק ,ליד הבאר. (בראשית כד')

יעקב פגש את רחל ליד הבאר (בראשית כט')

משה פגש את ציפורה ליד הבאר (שמות ב')

בכל הסיפורים:

זר מגיע אל הבאר, ונפגש עם האישה היעודה לו או לאדוניו.

הפגישה אינה מקרית, אלא מכוונת על ידי התערבות אלוהית.

הסיפור עובר מהדמויות הפועלות אל משפחת האישה.

יעקב ומשה מבצעים מעשה של גבורה ליד הבאר.