אתם שניים? לא אנחנו שלושים, יש עוד עשרים ושמונה סועדים בלתי נראים מאחורינו.
רוצים לשבת? לא תודה. ישבנו בבית. נאכל בעמידה בחצר.
תרצו להזמין? לא. נשב כאן שעתיים, נסתכל על אנשים אוכלים ואז נחזור הביתה.
תרצו משהו אחר במקום? לא, אני רוצה שוב את אותו המרץ החמוץ. אין לי שום ספק שבפעם השנייה הוא יהיה יותר טעים.
לפנות לך את זה? לא, אני מעדיף להישאר עד סוף הארוחה עם צלחת שיש עליה שני עלים, קצת שאריות של תפוח אדמה ועצמות שיש עליהם רוטב.
חשבון? לא. הסימן הזה שעשיתי הרגע עם היד אומר שאני רוצה מחברת ועט. חשבתי להתחיל לכתוב יומן.
3 אנשים יושבים בבית יולדות.
היולדת יוצאת ואומרת לאחד מזל טוב יש לך 7 תינוקות!
האיש אומר איזה צירוף מקרים אני גר בבאר שבע.
היולדת יוצאת לאיש השני ואומרת מזל טוב יש לך 8 תינוקות!
האיש אומר איזה צירוף מקרים אני גר בקרית שמונה.
היולדת יוצאת לאיש השלישי ורואה אותו בורח במהירות.
היא רצה אחריו ושואלת אותו למה אתה בורח?
האיש עונה לה "אני גר באלפי מנשה!!!"
ערבי אחד מגיע לגבול ישראל ירדן עם טרקטור והכף של הטרקטור מלאה חול.
החייל בגבול עוצר את הערבי ובטוח שהוא מבריח משהו בתוך החול שבכף.
החייל מתחיל לחפש בחול ולא מוצא כלום , והערבי עובר.
למחרת אותו סיפור... אותו ערבי מגיע עם טרקטור והכף מלאה חול...
שוב החייל חושד שהערבי מבריח משהו ושוב הוא מחפש בחול...
ככה נמשך הסיפור יום אחרי יום במשך חצי שנה בערך.
לחייל כבר נמאס ויום אחד כשהערבי מגיע הוא שואל אותו:"תגיד, למה כל יום אתה עובר פה?
הערבי עונה לו: "אני מבריח טרקטורים".
שני אנשי צבא הולכים ברחוב
וצולעים. כשהם מתקרבים זה
לזה אומר אחד מהם לשני:
"מלחמת לבנון, מוקש...
לפני עשרים שנה".
עונה השני: "קקי של כלב,
כאן ברחוב... לפני חמש דקות..."
הזמנתי באינטרנט כרטיסים לסרט ורציתי לסמן שני כסאות פנויים יחידים שהיו בשורה אז העברתי את הסמן לאורך הכיסאות התפוסים ומילמלתי "סליחה" "סליחה "סליחה" "סליחה"....