אתם שניים? לא אנחנו שלושים, יש עוד עשרים ושמונה סועדים בלתי נראים מאחורינו.
רוצים לשבת? לא תודה. ישבנו בבית. נאכל בעמידה בחצר.
תרצו להזמין? לא. נשב כאן שעתיים, נסתכל על אנשים אוכלים ואז נחזור הביתה.
תרצו משהו אחר במקום? לא, אני רוצה שוב את אותו המרץ החמוץ. אין לי שום ספק שבפעם השנייה הוא יהיה יותר טעים.
לפנות לך את זה? לא, אני מעדיף להישאר עד סוף הארוחה עם צלחת שיש עליה שני עלים, קצת שאריות של תפוח אדמה ועצמות שיש עליהם רוטב.
חשבון? לא. הסימן הזה שעשיתי הרגע עם היד אומר שאני רוצה מחברת ועט. חשבתי להתחיל לכתוב יומן.
ערב אחד כל הספרות של הטלפון עשו מסיבה.
באה חמש, באה שלוש, שבע דופקת הופעה. כולם שותים ועושים חיים.
פתאום דפיקה בדלת, פותחים ועומדת שם נקודה. אומרת שמונה:"נקודה, את לא יכולה להכנס- זו מסיבה לספרות של הטלפון ואת סימן פיסוק. עופי מפה!"
אומרת הנקודה:"אחותי תירגעי, זו אני כוכבית. שמתי ג'ל"
ישראלי אחד שגר בחו"ל פוגש ישראלי עשיר
שואל הראשון:"מה אתה עושה בחיים?"
עונה לו השני :"אני מתפרנס מכתיבה"
שואל הראשון:"הו ! מה אתה כותב ?"
עונה השני:"אני כותב לאבא שלי שישלח לי כסף"