שמתי את הסמארטפון והארנק בתיק החוף שלי,
וביקשתי מערס לידי: "אתה יכול לשים עין על החפצים שלי כשאני נכנס למים?"
"כנס כנס", השיב לי, "כבר שעה אני שם עין על החפצים שלך".
אתם שניים? לא אנחנו שלושים, יש עוד עשרים ושמונה סועדים בלתי נראים מאחורינו.
רוצים לשבת? לא תודה. ישבנו בבית. נאכל בעמידה בחצר.
תרצו להזמין? לא. נשב כאן שעתיים, נסתכל על אנשים אוכלים ואז נחזור הביתה.
תרצו משהו אחר במקום? לא, אני רוצה שוב את אותו המרץ החמוץ. אין לי שום ספק שבפעם השנייה הוא יהיה יותר טעים.
לפנות לך את זה? לא, אני מעדיף להישאר עד סוף הארוחה עם צלחת שיש עליה שני עלים, קצת שאריות של תפוח אדמה ועצמות שיש עליהם רוטב.
חשבון? לא. הסימן הזה שעשיתי הרגע עם היד אומר שאני רוצה מחברת ועט. חשבתי להתחיל לכתוב יומן.
שוטר אחד עצר נהג שיכור על נהיגה במהירות מופרזת.
שוטר ניגש אליו ואמר: "רשיונות בבקשה."
השיכור השיב לו: "איחרת קצת, אחד מהחברים שלך לקח לי אותם לפני חצי שנה..."
יום אחד אמא של הרשלה אמרה לו לקנות גפרורים,
הרשלה הלך, קנה חזר הביתה הביא לאמא את הגפרורים,
אמא לקחה גפרור וראתה שהוא משומש היא שאלה את הרשלה
"הרשלה למה הגפרורים משומשים"
הרשלה:"רק בדקתי שהם טובים"
שוטר אחד עוצר שיכור שנוסע לאט מדי בכביש.
השוטר: "אדוני, נסעת 15 קמ"ש בכביש בו מותר לנסוע 90."
השיכור: "אבל היה שלט שהיה כתוב עליו 15."
השוטר: "זה לא שלט מהירות, זה מספר הכביש."
השיכור: "אהה... הבנתי, אז אתה רוצה להגיד לי שהגעתי מכביש מספר 180?!"