הערכה חלופית - תושבע - חיוב המצוות

מבוא
ישנן מצוות עשה שהזמן גרמן, וישנן מצוות שהזמן לא גרמן.
בעבודה זו אתייחס לכלל המצוות, בין אם נשים חייבות בהם, או שהגברים חייבים בהם.
מהו הזמן של עשיית המצווה והאם חובה לקיימה.
לא אפרט כאן על כל המצוות הקיימות בתורה אלא על חלק קטן מאוד.

מהי מצווה?
מצווה היא ציווי המופנה כלפי האדם ג€“ ועל פיה האדם אמור לנהוג.

המצוות ביהדות:
ביהדות קיימות תרי"ג (613) מצוות.
רמ"ח (248) מצוות 'עשה' ו ג€“ שס"ה (365) מצוות 'לא תעשה'.

ההבדלים במצוות:
במצוות 'לא תעשה' אין הבחנה בין גברים לנשים. אולם לגבי מצוות עשה ההלכה מבחינה בין חובתם של גברים לקיים את המצוות ובין חובתן של נשים.

הכוונה שבמצווה:
עשיית המצווה אמורה להיות מורכבת משני רכיבים: מעשה וכוונה, שהן כגוף ונשמה. המעשה הוא החלק העיקרי של המצווה, והכוונה היא הנותנת לו את התוכן.

עשרת הדיברות:
בראש המצוות עומדים עשרת הדברות, אלו המצוות שניתנו לעם ישראל במעמד הר סיני. עשרת הדברות הם מעין בסיס לכל המצוות הקיימות ביהדות.

מצוות עשה
מצוות עשה היא הגדרה למכלול המצוות בתורה שציוויין 'קום ועשה'. אדם שעבר על מצוות עשה אינו לוקה. מניין מצוות עשה מתוך תרי"ג המצוות הוא כ ג€“ רמ"ח (248) מצוות.

דוגמאות למצוות עשה:
'מילה' - מצוות המילה היא מצווה שלפיה חובה למול כל זכר יהודי ביום השמיני ללידתו. ברית המילה היא גם חלק מהותי בתהליך הגיור של הזכר.
'אכילת מצה' ג€“ אחת ממצות הפסח היא אכילת מצה בליל הסדר, כזכר ליציאת מצרים.

הענישה במצוות עשה:
בניגוד למצוות לא תעשה ג€“ מצוות העשה אינם גוררות אחריהם עונש גשמי, התמורה שמקבלים עליהן הוא שכר ועונש שמימי. ישנן מצוות עשה שהענישה עליהן היא עונש כרת בידי שמיים. כגון: ברית מילה וקורבן פסח.

מצוות עשה שהזמן גרמן:
ישנם מצוות עשה שנקראות 'מצוות עשה שהזמן גרמן' ג€“ משמע שתלויות בזמן. ואילו הנשים פטורות מעשיית מצוות אלו.
כגון: ישיבה בסוכה ונטילת לולב.
אף על פי שהנשים פטורות ממצוות אלו, הן מורשות לקיים את המצווה, ובנוסף מקבלות שכר על עשייתן.
אך יש גם 'מצוות עשה שהזמן גרמן' שנשים כן חייבות בהן.
כגון: אכילת מצה בפסח (מכיוון שגם על הנשים נאסר לאכול חמץ וגם מכיוון שגם הן היו בגזרת שעבוד מצרים.)



מצוות לא תעשה
מצוות לא תעשה או לאווים הן מצוות התורה שבהן נוסח הציווי המקראי הוא שלילי,
כגון: "לא תרצח", "לא תגנוב" וכדומה.
זאת לעומת המצוות המנוסחות כציווי חיובי, המכונות "מצוות עשה".
מתוך תרי"ג (613) המצוות, שס"ה (365) הן מצוות לא תעשה, כמספר הימים בשנה.
על פי ההלכה, רבות ממצות הלא-תעשה קשורות בעונשים של מלקות או מיתת בית דין למי שעובר עליהן.

סוגי הלאווים והענישה בהם:
לאו רגיל:
רוב מצוות 'לא תעשה' הם תחת ההגדרה של 'לאו רגיל'.

לאו הניתק לעשה:
מצוות לא תעשה שלאחר שעברו עליה, נצטוו במצוות עשה שיכולה לתקן את הלאו, במקרה כזה לא לוקים על מצוות הלא תעשה, כיוון שיכול לתקנה.

לאו שאין בו מעשה:
לאו שעשייתו אינה כרוכה במעשה פיזי, ולא לוקים גם עליו, כיוון שעונש מלקות נלמד מלאו של חסימת שור, ושם יש מעשה, ממילא כל שאין בו מעשה לא לוקים עליו.

לאו הניתק לאזהרת בית דין:
לאו שיש בו אזהרה על עונש אחר של מיתת בית דין, ואפילו שלא נהרג בפועל. ודינו שנוי במחלוקת, לדעת רבי ישמעאל לוקים אף על לאו זה, ודעת רבי עקיבא שאין לוקים עליו.




מצוות תפילין
הנחת תפילין היא מצווה המחייבת גברים בני-מצווה לקשור תפילין על גופם מדי יום, למעט ימים מיוחדים.
על פי ההלכה מניחים את התפילין ביום ולא בלילה, בימי חול ולא בימי שבת וחג. בעבר היה נהוג להניח תפילין בכל שעות היום, אך בימינו נהוג להניח תפילין רק במהלך תפילת שחרית, ולעתים בתפילת מנחה בימי צום.
לתפילין קיימות שתי יחידות עצמאיות: 'תפילין של יד' ו - 'תפילין של ראש'.

ההלכה מייחסת להן קדושה ומחייבת לשמור את הגוף בשעת הנחתן מהפחה ולכלוך.
התפילין מכילות תכנים רוחניים ופסוקים שבהם שמותיו של אלוהים, וקריאת שמע.
חובה זאת הביאה לנוהג לפיו לא מחנכים ילדים להנחת תפילין אלא מתחילים להניח תפילין בגיל בר מצווה, בניגוד למצוות אחרות בהן מחנכים ילדים לקיימן מגיל צעיר. בכך הפכו התפילין לאחד הסמלים של בר המצווה.

הציווי בתורה למצוות הנחת תפילין מוזכר מספר פעמים, כגון הפסוק: "וײ°הײ¸יײ¸ה לײ°ךײ¸ לײ°אוײ¹ת עײ·ל-יײ¸דײ°ךײ¸, וײ¼לײ°זײ´כײ¸ײ¼רוײ¹ן בײµײ¼ין עײµינײ¶יךײ¸" (שמות י"ג, ט').




ברכות
ברכה היא תפילה קצרה שניתן לאומרה בזמן קיום מצווה, מועד או חוויה יוצאת-דופן בחייו של אדם. קיימת חובה על פי התורה היהודית, לברך על אכילה. הברכה הדתית כוללת את המילים "ברוך אתה ה' ג€�, ומכילה דברי שבח, הודאה או בקשה לה'. ברכות הן אחת משבע מצוות דרבנן.
שאר הברכות הן מדברי חכמים, והן תוקנו על ידי עזרא הסופר ובית דינו, הלוא הם אנשי כנסת הגדולה. גם הברכות שמקורן מהתורה - נוסחן נקבע על ידי אנשי כנסת הגדולה. ברכות הנהנין מבוססות על הסברא - 'אסור לו לאדם להנות מהעולם הזה בלא ברכה'.
לפי תקנה המיוחסת לדוד המלך חובה לברך בכל יום מאה ברכות. ביום חול, אין צורך במאמץ מיוחד כדי לקיים תקנה זו, שכן מניין הברכות שבסדר התפילה הוא קרוב לתשעים, ובתוספת ברכות הנהנין - קל להגיע למאה ברכות. אולם בשבת, שבתפילת העמידה שלה יש שבע ברכות בלבד, ניתן להגיע למאה ברכות על ידי הוספת ברכות על מאכלים ועל בשמים.

לפי הרמב"ם, הברכות נחלקות לשלוש קבוצות:
ברכות הנהנין - ברכות שבח והודאה לאל על הנאות חושיות - על המזון (לפני האכילה ולאחריה) ועל ריחות בשמים.
ברכות המצוות - ברכות הנאמרות טרם עשיית מצווה, על מנת להודות לה' על התורה והמצוות שנתן.
ברכות שבח, הודאה ובקשה - ברכות שבהם משבחים את ה' ומודים לו על האופן שבו הוא מנהיג את העולם ואת עם ישראל. לפי הרמב"ם,ג€� ברכות אלה נתקנו כדי "לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו". ברכות אלו כוללות את הברכות הבאות:
ג€¢ ברכות הראייה - ברכות על ראיית תופעות טבע, כגון ברקים ורעמים, ים והרים; על ראיית מקומות מיוחדים, כגון מקום שנעשו בו נסים לעם ישראל; על ראיית חבר לאחר זמן ממושך; ועוד.
ג€¢ ברכות השחר שנאמרות לאחר ההשכמה בבוקר.
ג€¢ ברכות התפילה - הברכות המרכיבות את תפילת שמונה עשרה, ברכות קריאת שמע, ועוד.
ג€¢ ברכת שהחיינו - ברכה המבטאת התחדשות מזמן לזמן. נאמרת בחגים או על דבר חדש, כגון בגד או פרי חדש.


קביעת עיתים לתורה
לאישה יש חלק גדול בקביעת העיתים לתורה של בעלה. וכך מצינו את הפרק 'אשת חיל' במשלי, שהגר"א מסביר: אשת היא התורה, ונקראת אשתֲ חילֲ (בגימטריה 48) שהיא נקנית ע"י מ"ח דברים המפורשים במס' אבות.ואמנם - אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ואשת חיל היא האישה שעושה חיל עם בעלה. וכפי שהוא בונה איתה את עולמו התורני דרך ארבעים ושמונה דברים, כך היא בונה איתו את ביתם דרך אותם ארבעים ושמונה דברים, ונפרט כמה דוגמאות:בײ¼ײ°תײ·לײ°מוײ¼דֲ - זו הדרך הראשונה, והיא מתייחסת ללימוד מהחיים, ובעיקר לימוד אחד מהשני.בײ¼ײ´ש׳�ײ°מײ´יעײ·ת הײ¸אײ¹זײ¶ןֲ - הקשבה אחד לשני.בײ¼ײ·עײ²רײ´יכײ·ת ש׳‚ײ°פײ¸תײ¸יײ´םֲ - אחר ההקשבה של אחד לשני באה ההבנה, והבנה באה דרך הבעת הדברים בקול רם.
"קבעת עיתים לתורה?" היא אחת מהשאלות שחכמים מלמדים אותנו ששואלים את האדם בבואו לעולם האמת (מסכת שבת דף לאֲ´ עמֲ´ אֲ´).הרעיון איננו מתמצה ב"לימוד" תורה בלבד, אלא ב"קביעות"ֲ - לקבוע את עצמך בתורה, בשני מובנים-הראשון - שהדבר ייעשה בצורה קבועה ומסודרת, "תמידים כסדרם", ללא הפסקות, ללא דילוגים.ֲ אם החלטת שאתה הולך לשמוע שיעור מסוים - עליך להקפיד על העקביות.ֲ בכיוון נוסף - "קביעות" מלשון חשיבות. לקבוע את הדבר בראש סדר העדיפויות שלי. לדעת שלימוד התורה הוא המחייה את האדם, את רוחו ונפשו. מעניק כוחות חיים לנשמה, כמזון לגוף, שאי אפשר בלעדיו (הבעיה שלא תמיד מרגישים זאת, לעומת הבטן המקרקרת...).לסדר את סולם הערכיים בחיים של עיקר מול טפל, במה משקיעים את הזמן ומה חשוב באמת, ולהיפך, מה משני וטפל (גם אם לעיתים בו מתעסקים ברוב שעות היום).



קריאת שמע
תיקנו חכמים לומר קריאת שמע על מיטתו ואפילו קרא קודם לכן בבית הכנסת. וסמכו דבריהם על הפסוק "אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה" (תהילים ד' ה'). בנוסף לקריאת שמע תיקנו חכמים גם את ברכת המפיל שהיא ברכת הודאה לה' על השינה. זהו עיקר קריאת שמע שעל המטה. במשך הדורות נהגו להוסיף מזמורים ופסוקים שהם לשמירה מפני המזיקים ובהם יש הבדלים בין נוסחי העדות השונות.
מותר לקרוא קריאת שמע שעל המיטה בשכיבה וטוב יותר להרגיל עצמו לשב או לעמוד. (פניני הלכה -תפילה פרק כו').
יש המברכים את ברכת "המפיל" לפני קריאת שמע ויש המסמיכים אותה לשינה ומברכים לאחר קריאת שמע ושאר הפסוקים. הילקוט יוסף (שם סעיף ה) כתב לומר את ברכת "המפיל" לפני קריאת שמע ואילו המשנה ברורה (אורח חיים סימן רלט סעיף קטן ב) כתב שאם טבעו להירדם מיד יקדים את ברכת "המפיל" ואם יודע שלא ירדם עד לאחר סיום קריאת שמע טוב לאחר את הברכה.



ביבליוגרפיה
משנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות, פרק א', הלכה ד',

שמות י"ג, ט',

מסכת שבת דף ל"א, עמוד א',

הרב ניסים מזרחי שליט"א - אתר 'ישיבה',

פניני הלכה - תפילה פרק כו',

תהילים ד', ה',

ילקוט יוסף, סעיף ה',

אורח חיים סימן רלט', סעיף קטן ב'