חנה סנש

חנה סנש נולדה ב1921- בבודפשט בירת הונגריה, וכבר בצעירותה התגלו כשרונותיה הספרותיים. אביה, בלא סנש, היה סופר, עיתונאי, ומחזאי ידוע ומקובל באירופה, אך הוא נפטר בעת שחנה הייתה בת שש. כשמלאו לה 18 שנים, בערב פרוץ מלחמת העולם השניה, עלתה חנה סנש לארץ ישראל , למדה בבית הספר החקלאי בנהלל ואחר כך הצטרפה לקיבוץ שדות-ים. כאשר הגיעו לארץ ידיעות ראשונות על השמדת היהודים באירופה, החליטו מנהיגי הישוב לנסות להציל את היהודים שנשארו עדיין בחיים מפני הגרמנים. לשם כך החליטו לשלוח צנחנים לעזור במאבקם של הפרטיזנים. חנה סנש התנדבה לצאת להונגריה מולדתה, שהייתה אז בעל– בריתה של גרמניה, כדי לארגן שם את הנוער היהודי לפעולות הצלה. היא עברה קורס צניחה המצרים, ובמרס 1944 יצאה לאירופה במטוס יחד עם צנחנים אחרים מבני הישוב העברי בארץ, והצנחה בצפון יוגוסלביה. היא שהתה כ3- חודשים במחנות הפרטיזנים היוגוסלבים, ושם כתבה את שירה הידוע אשרי הגפרור. ביוני 1944 חצתה חנה סנש את הגבול מיוגוסלביה לבולגריה, אך בעקבות הלשנה מצד "עוזריה" ההונגרים נתפסה ובידיה משדר. המשטרה ההונגרית חקרה ועינתה אותה, ואף איימה לפגוע באימה לנגד עיניה, אך חנה סנש עמדה בעינויים בגבורה ולא גילתה את הצופן הסודי של השידורים.

בבודפשט הפגישו אותה אנשי הבולשת ההונגרית עם אמה, אך לא עלה בידם להוציא ממנה את סודה. במשפטה, שנערך באוקטובר 1944 הגנה חנה סנש בנאום נמרץ ואמיץ וסירבה להגיש בקשת חנינה. היא הוצאה להורג ב07/11/1944-. היא לא הסכימה שיקשרו את עיניה כמו שהיה נהוג לעשות לגבי נידונים למוות. היא הומתה בידי כיתת היורים.