עושרו של רוטשילד |
||||
|---|---|---|---|---|
" אבוי!" פרצה צעקת בהלה מפיו של רבי צבי הירש ,
רבה הצדיק של צ ' ורטקוב , והנר שלאורו עשה בדיקת חמץ נפל מידיו ארצה ושלהבתו כבתה . " מה קרה?" הזדעקו לעומתו בני הבית .
הערב הוא ליל ארבעה עשר בניסן , ליל בדיקת חמץ והשעה והנה לקראת הסוף הגיע למגירת שולחנו הפרטי , שבה הייתה טמונה תיבה יקרה . בתיבה היה אוצר של ממש , חמש מאות זהובים שחסך הרב פרוטה לפרוטה , עבור נישואי בתו .
אך פתח הרב את התיבה , ועיניו חשכו : הכסף איננו !
למרות הזעזוע הקשה , סיים הרב את בדיקת החצץ המתינות ולאחר מכן התכנסו כל בני הבית
והתחילו לדון במאורע הקשה . השאלה שהעסיקה אותם ביותר , הייתה : מי הוא זה , שגנב את הכסף ?
הם העלו השערות זו אחר זו והפריחו אותם . ופתאום אמר אחד מהם: "אני יודע , מי זה .
זה מאיר אנשיל , המשרת לשעבר!" שקט השתרר , ולאחריו , התחילו להשמע דברים המוכיחים לכאורה את נכונות ההשערה .
" הרי לא מזמן הוא עזב את העיר ," אמר מישהו מבני הבית , " והשמועות אומרות שהוא נשא אשה ,
ופתח חנות עתיקות . כנראה שעשה זאת מכספינו הגנוב!" בהתחלה לא רצה הרב להאמין לדברי משפחתו: "למה תטילו חשד במשרת הנאמן ?
במשך כל זמן עבודתו אצלינו , לא מצאתי בו כל דופי . דרכיו תמיד היו ישרות ! אל תחשדו בכשרים!" אבל עם הזמן , כשבני הבית לא הרפו והמשיכו לדבר סרה במשרת , נכנסו דבריהם לליבו של הרב .
בני הבית התחילו לשכנע את הרב שיסע לעירו של מאיר אנשיל ויברר אצלו את העניין .
ומשלא יכל הרב לעמוד בהפצרותיהם , התחיל להתכונן לנסיעה בלב כבד .
בבוקרו של יום , לקח הרב את מטלטליו ועלה על עגלה שהובילה אותו אל העיר סיניאטין .
כשהגיע לעיר , בירר מיד את כתובתו של מאיר אנשיל , ופנה לבקרו .
מאיר אנשיל מאד שמח לקראת בואו של הרב . הוא קיבלו בכבוד וערך לפניו שולחן .
כשראה הרב את פניו האצילות של מאיר אנשיל ואת הצורה שבה הוא משתדל לקיים את
מצוות הכנסת האורחים , לא מצא אומץ להתחיל לדבר על הנושא שלשמו בה . אבל מאיר אנשיל , שחד עין היה , שם לב למבוכתו של רבו ואמר: "אנא רבי ,
רואה אני שדאגה שוכנת בליבכם . גלו לי מה ארע , אולי אוכל לעזור לכם?" התחיל הרב לספר אט אט על היעלמותם של כספי הנדוניה בביתו .
הוא לא הספיק לסיים את סיפור הפרשה , ומאיר אנשיל כבר הבין מעצמו במה מדובר . הוא פתח מיד ואמר: "רבי , את חטאי אני מזכיר היום . אכן צודקים בני הבית , אני לקחתי את הכסף .
ועתה אני מחזיר מיד מחצית מהסכום , ואת המחצית השניה אני אחזיר לאחר כמה חודשים." הרב שמח מאד , שלא נכשלו הוא ובני ביתו בחשד שווא , ושהכסף הנעלם נמצא .
הוא חזר לביתו עם הבשורה המשמחת , וכל בני הבית שמחו ביחד איתו . מאיר אנשיל עמד בדיבורו ולאחר כמה חודשים החזיר את הסכום הגנוב לבעליו .
וכאן יכל להסתיים הסיפור , אך לא כך רצה בורא העולם .
לא הרחק מבית הרב , בירכתי העיר , ניצב לו בית המזיגה . הגויים הכפריים מכל הסביבה באו לשם ,
כדי לשתות משקאות חריפים . יום אחד נכנס לבית המזיגה , הכפרי איזלן , והגיש זהוב אחד לבעל בית המזיגה .
" ראה איזו מציאה מצאתי ! בכסף זה אוכל לשתות כאוות נפשי ולהזמין גם את כל חברי לשתות עמי!"
הוא אמר . המוזג התפעל ממציאה כה גדולה , ונתן לכפרי את מבוקשו .
כשהדבר חזר על עצמו בפעם השניה , התפעלותו של המוזג גדלה עוד יותר .
אבל כשהדבר חזר בשלישית , המוזג התחיל לחשוב לעצמו: "דבר מוזר הוא ?
למה אני לא מצאתי אף פעם זהובים שמתגוללים ברחובות?" והוא החליט ללכת ולספר לשוטרים , בתחנת המשטרה על הסיפור . השוטרים יעצו לו , שבפעם הבאה כשיביא הכפרי את מציאתו ,
ישקה אותו עד שישתכר ואז יוציא מפיו את האמת על מקור הכסף . ואכן כך היה . איזלן השיכור סיפר למוזג , איך בערב פסח , התבקשה אשתו לסייד בבית הרב ,
ואיך ראתה שם תיבה מלאה במטבעות זהב , וכשאף אחד לא ראה , לקחה אותם , החביאה בבגדיה והביאה אותם הבייתה . בבית לקח איזלן את המטבעות והחביא אותם מתחת למיטתו , וכשמתחשק לו הוא מוציא משם מטבע אחד וקונה לו משקאות חריפים . המוזג מסר את דבריו למשטרה , איזלן ואשתו נעצרו , בביתם נערך חיפוש והכסף נמצא .
איזלן ואשתו הודו בגניבה .
נקישות חזקות נשמעו בשעת לילה מאוחרת על דלתו של הצדיק רבי צבי הירש .
פתח הרב את הדלת ונבהל למראה עיניו . בפתח עמדו שני שוטרים .
" האם עוד פעם רוצים הגויים להעליל עלילה על הקהילה היהודית?" חשב הרב בדאגה .
" הרב מוזמן לבוא איתנו לתחנת המשטרה," אמרו השוטרים .
כל הדרך עד תחנת המשטרה התפלל רבי צבי הירש לבורא עולם שישמור על בניו ,
ויבטל את הגזרה שמרחפת על ראשיהם . אבל כשהוא נכנס לחדרו של המפקד וראה את החיוך הידידותי הנסוך על פניו הוא נרגע לחלוטין .
" הגד נא לי רבי , האם קרה בביתך גניבה בזמן האחרון?" שאל המפקד .
הרב עוד לא הספיק לענות והמפקד הוציא צרור של ארבע מאות , תשעים זהובים והניחם לפני הרב ההמום .
" הנה כספך , קח אותו!" אמר המפקד וסיפר לרב את כל השתלשלות העינינים עד לתפיסת הגנבים .
נטל הרב את הכסף הודה למפקד ושב לביתו , כשרגשות של צער ושמחה מעורבים בליבו.
כל אותו הלילה לא ישן הרב .
"איך יכלנו לחשוד במאיר אנשיל הצדיק ונקי הכפיים ?!" הוא ייסר את עצמו .
אך האיר השחר , הרב סיים את תפילתו והזדרז לקחת עגלה ולנסוע
לעיר סיניאטין ועמו צרורים חמש מאות זהובים . הוא הגיע לעיר ופנה לביתו של מאיר אנשיל , אבל אדם אחר פתח לו את הדלת.
" אתם מחפשים את מאיר אנשיל ? הוא כבר לא גר כאן," אמר הזר, "הוא עבר עם משפחתו
לבקתה רעועה בקצה העיר." עתה הרגיש הרב גרוע ממש . בגללו נאלץ מאיר אנשיל לחיות בעוני .
מאיר אנשיל , קיבל את הרב בכבוד ובשמחה בבקתתו הדלה , כאילו מאום לא אירע .
הרב ביקש בדמעות את סליחתו על חשד השווא הנורא שחשדו בו והחזיר לו את כספו .
מאיר אנשיל סלח מיד .
" מדוע הודית בחטא לא לך?" שאל הרב .
" ראיתי את צערו של הרב על אובדן הכסף , ולא יכלתי לשאת זאת !
החלטתי בליבי לתת את הכסף לרב בתור מתנה , כדי לשמחו!" ענה מאיר אנשיל בענוותנות , והשפיל את עיניו, "חצי מהסכום יכלתי לתת מיד , אבל את החצי השני השגתי רק לאחר שמכרתי את דירתי." " צדיק אתה ואנחנו חטאנו!" התפעל הרב , ותוך כדי דיבורו הריעף עליו שפע ברכות: "יהי רצון ,
שתעלה מעלה , מעלה , כספך לא יספר מרב , ותמיד אתה ובניך ובני בניך עד עולם יעטרו
את נזר העושר והגדולה!" וברכת הצדיק נתקיימה במלואה .
מני אז התחיל מאיר אנשיל להתעשר , עד שהגיע לפסגת העושר וההצלחה .
ואם מישהו מימכם אינו יודע במי עוסק הסיפור , נגלה לו את שמו המלא של האיש :
רבי מאיר אנשיל , הראשון לבית רוטשילד .
|
