הנסיך המפונק |
||||
|---|---|---|---|---|
היה היה מלך גדול ועשיר . ולמלך היה בן יחיד . המלך מאד אהב את בנו . כל מחשבותיו היו נתונות רק לו . " איך אוכל לשמח את בני היקר ?" חשב המלך כל הזמן , " כיצד יגדל ויהיה מאושר ? מה לעשות כדי שלא ידע צער ?"
הנסיך היה מוקף במשרתים זריזים , שלמלא את רצונו אצים רצים . לא נמנע ממנו כל טוב שבעולם , ממתקים ומשחקים , טיולים ונסיעות . קוראים יקרים ! אתם בטח חושבים שהנסיך היה הילד המאושר ביותר העולם . אך האמת היא הפוכה ! הנסיך תמיד היה לא מרוצה . הוא כל הזמן הרגיש שלא נותנים לו מספיק . אביו המלך היה אובד עיצות .
יום אחד , חשב המלך על רעיון נפלא , כיצד יוכל לשמח את בנו היקר . רק לפני כמה שבועות הגיע לארמון המלך אומן נפלא , היודע לארוג קישוטים נפלאים על בדים ובגדים . המלך החליט לבקש ממנו לתפור לבנו , הנסיך מעיל רקום , מעשה אומן , שאין כמוהו בכל העולם . האומן החל במלאכתו . אכן לאחר חודשים של עבודה מאומצת , הוא הגיש למלך את המעיל הנפלא . המלך לא יכל לעצור את קריאת ההתפעלות , כשהוא ראה את המעיל . " איזה מעיל נפלא !" קרא המלך . הוא הודה לאמן ושילם לו שכר רב . קרא המלך לבנו היקר ואמר לו : " בני חביבי ! החלטתי לתת לך מתנה מיוחדת מאד ! מתנה השווה הון רב ! גש אלי ותקבל את המתנה מידי ." הנסיך קרב למלך במבט חתום . והמלך הוציא מחבילה ארוזה את המעיל הנפלא . חוטי הכסף והזהב נצצו לאור קרני השמש , וכל המשרתים הנוכחים בחדר אל יכלו להסיר את עינייהם מהמעיל הנפלא . היחיד שנשאר אדיש לגמרי , היה הנסיך . " אפילו תודה , לא תאמר לאביך ?" שאל המלך מאוכזב , הוא כה חיכה לראות חיוך של שמחה על פני בנו . " תודה , אבא ." אמר הבן בלי רצון . המלך היה נבוך ממש . מה עוד אפשר לעשות . חשב המלך וחשב ,
וכמוצא אחרון החליט על מעשה יוצא דופן . באורבתו של המלך היה סוס מיוחד במינו .
זה היה סוסו האישי של המלך . את הסוס הביאו למלך בתור מתנה מארץ רחוקה .
הסוס היה חזק מאד ויפה . לא היה בכל הממלכה סוס משובח כמוהו .
" מי לי יותר יקר מבני ?" חשב המלך , " אתן לו את סוסי במתנה !"
קרא המלך לבנו והודיע לו חגיגית על רצונו להעניק לו את סוסו במתנה .
שמע הנסיך ואמר : " איני מחבב את הסוס הזה במיוחד .
הוא נראה לי כחוש מעט ..." המלך לא האמין למשמע אוזניו .
הוא היה נסער ולא ידע את נפשו מצער .
הוא קרא ליועצו האישי ושאלו :
" מה יהיה עם בני ? האם ישאר לעולם עצוב ומר נפש ?"
היועץ היה אדם חכם מאד , הוא האזין לשאלת המלך ואחר כך דיבר איתו במשך כמה שעות .
כאשר נגמרה השיחה החשובה , קרא המלך לבנו בפעם נוספת .
אך הפעם חדשות אחרות לגמרי היו בפיו .
" בני היקר , מטעם הכמוס עמי , מוכרח אתה כרגע לעזוב את בארמון !"
הנסיך לא הספיק להבין את הנאמר , וכבר תפסוהו כמה מעובדי המלך והובילוהו בעגלה רתומה לסוסים , הרחק , הרחק מארמון המלוכה .
עבדי המלך לקחו את בן המלך והניחוהו מעבר ליער העבות , על השביל , ליד השדות .
הנסיך המפונק נשאר לגמרי לבד .
" לא רוצים , אותי , אז לא צריך ! אני אסתדר מצוין בלעדיכם !" קרא הנסיך לעבר עבדי המלך המתרחקים בעגלה .
והנסיך התחיל לצעוד בשביל . בהתחלה הוביל השביל את הנסיך דרך שדות ופרדסים פורחים .
הנסיך נהנה מהנוף ואף אכל מהפרות העסיסיים הגדלים בפרדס .
אבל אחר כך השביל פנה לעבר היער .
" אם השביל מוביל ליער , כנראה יש בהמשך ישוב של בני אדם ", חשב לעצמו הנסיך .
אך הנסיך שלא היה מנוסה בטיולים כגון אלו , ולא לקח בחשבון שעוד מעט תשקע השמש וטיול באמצע היער בלילה אינו תענוג גדול כלל ועיקר .
הנסיך התקדם למעבה היער , ולאט לאט נהיה יותר ויותר חשוך .
הנסיך מאד נבהל ורצה לשוב לאחוריו , אבל אז הוא ראה מרחוק אור קטן .
" אם יש שם אור , זאת אומרת שיש שם אנשים !" שמח הנסיך .
ובדיוק אז התחיל לרדת גשם ורוח קרה התחילה לנשב .
הנסיך התחיל לרוץ לעבר האור .
אבל היער היה מלא בבורות וגזעי עצים שהנסיך נתקל בהם על כל צעד .
חבול , רטוב ורועד מקור , התקרב הנסיך אל האור .
הוא ראה לפניו בית איכרים קטן העומד בקצה היער .
בשארית כוחותיו הוא הגיע עד לבית ונקש על הדלת .
הדלת נפתחה על ידי איכר מגושם .
" מה רצונך ?" שאל האיכר .
" אני בן המלך ! טעיתי ביער , תכניס אותי בבקשה לביתך והמלך ישלם לך ביד רחבה !" אמר הנסיך .
" חה , חה , חה !!" צחק האיכר בפה מלא .
ובאמת הנסיך היה נראה יותר קבצן , מאשר בן המלך . בגדיו הרטובים היו קרועים ומלוכלכים , וכבר אי אפשר היה כמעט להבחין בהם את בגדי הפאר של הנסיך .
" אני לא צריך משוגע בבית !" אמר האיכר וטרק את הדלת על פניו של הנסיך .
עכשיו הנסיך היה באמת אומלל .
הוא הבין שנקלע לצרה אמיתית . אף אחד לא יאמין לו שהוא בן המלך .
באין ברירה הוא המשיך לשרך את רגליו הלאה .
הוא הגיע לעוד בקתה עלובה , בקצה הכפר הקרוב ונקש על הדלת .
איכר מבוגר פתח לו .
" מה רצונך בחור ?" הוא שאל .
" אנא הכניסוני לביתכם ! אני רועד מקור , עייף ורעב , ואין לי לאן ללכת !" התחנן הנסיך .
רחמיו של האיכר נכמרו למראהו העלוב של הבחור והוא הכניסו לביתו הקטן .
הוא הציע לו מזרן מקש על ספסל מתנדנד ונתן לו פרוסת לחם שחור וגס .
הנסיך לא היה רגיל למאכלים כאלו כלל . הוא בקושי הצליח ללעוס את הלחם הקשה והרגיש שהוא ממש נתקע לו בגרון .
אך הוא שמח שסוף סוף הוא יכול להתחמם ליד האח המוסק .
לאחר שהשיב את נפשו בסעודה הדלה הוא הלך לישון .
המיטה החדשה הייתה כל כך לא נוחה לנסיך , שלמרות עייפותו הוא לא הצליח להירדם זמן רב .
לקראת סוף הלילה הוא נרדם .
אך שנתו לא ארכה זמן רב .
מיד עם השחר התעוררה הבקתה לחיים , וגם לנסיך לא נתן האיכר לישון יותר .
" תשמע בחור ," אמר האיכר , " אני מבין שאין לך לאן ללכת ."
הנסיך הנהן בצער . הוא נזכר איך נשלח בבושת פנים מבית האיכר ביער .
" ובכן , אם אתה רוצה להשאר אצלי , אתה חייב לעבוד . הרי אתה רואה בעצמך עד כמה קשה היא הפרנסה . הלחם בקושי מספיק לכלכל את בני בייתי . אני לא יכול לקחת על עצמי לכלכל גם אותך . אבל אם אתה מסוגל לעבוד ולהביא תועלת , זה דבר אחר לחלוטין !" אמר האיכר .
" אני מוכן לעשות כל מה שתאמר לי ," אמר הנסיך בהכנעה .
ואכן האיכר התחיל ללמד את הנסיך את כל עבודות השדה הקשות . הנסיך היה צריך לעבוד מבוקר ועד ערב בעבודות קשות שלא הורגל אליהן כלל .
בימים הראשונים , כל גופו כאב מהמאמץ . ידיו היו מלאות בחבורות ופצעים , גבו חישב להישבר .
אבל לא הייתה לו ברירה .
גם האוכל הגס בבית האיכר , היוה עינוי אמיתי לנסיך .
אבל אם הנסיך היה רק מתחיל להתלונן , היה מיד האיכר מראה לו על הדלת ורומז על כך שהוא יכול לעזוב את בית .
והנסיך נשאר .
בלילות הוא היה מרבה לבכות , והיה נזכר בחייו היפים בארמונו של אביו .
הוא נזכר איך היה רוטן על דברים , שהיה כל כך מאושר לקבל מהם עכשיו .
הוא התחרט מאד על זה שהסב צער לאביו , שביקש רק את טובתו .
עכשיו הוא יכל להסתכל על חייו בארמון , ממבט אחר . הוא ראה עד כמה היה מפונק , וחסר הכרת הטוב .
לו היה יכול להחזיר את הגלגל אחורה ! כמה היה מאושר ! כמה היה מכיר טובה !
ואז יום אחד קרה נס קטן בחייו האפרוריים של הנסיך .
כשהוא חזר לבקתה אחר יום עבודה מפרך , הוא ראה מאכל מעודן , שמעולם לא חלם לקבל כמוהו בבית האיכרים .
האיכר שראה את התפעלותו , אמר : " אתה באמת עובד חרוץ , החלטנו להכין לך משהו מיוחד ."
הנסיך היה ממש נרגש , הוא הודה לאיכר : " תודה לך , מטיבי ! אין מילים בפי להביע את הכרת תודתי !"
זה היה הפעם הראשונה , שהנסיך הרגיש באמת הכרת הטוב . זו הייתה הרגשה נפלאה .
ומאז כמעט כל יום ציפתה לנסיך הפתעה בבית האיכר .
יום אחד זה היה בגד חדש ויפה שהאיכר הגיש לו בחיוך , והנסיך לא הבין מהיכן יכל האיכר להשיג בגד משובח כזה .
יום שני זה היה חצי יום של חופש שנתן האיכר לנסיך במתנה .
והנסיך לא הפסיק להודות לאיכר על כל הטובות שהוא גמל איתו .
ערב אחד כשישב הנסיך ליד השולחן הרעוע בבית האיכר , ניגש אליו האיכר ושאל :
" האין אתה מתפלא על כל המתנות שאני מעניק לך בזמן האחרון ?"
" אני מתפלא מאד !" ענה הנסיך .
" ובכן עומד אני לגלות לך סוד גדול ! המתנות שקיבלת כלל לא היו ממני !" אמר האיכר . ליבו של הנסיך החסיר פעימה . " אביך המלך , הוא זה ששלח לך את מתנותיו !" המשיך האיכר . הנסיך פרץ בבכי מר . געגועים עזים הציפו אותו . " אתה מתגעגע ? וכי הייתה רוצה לחזור לארמון ? והרי לא היה לך שם טוב במיוחד ?" שאל האיכר . " אני רוצה , רוצה בכל מאודי !" צעק הנסיך לעומתו , " אני הבנתי את טעותי האיומה , הבנתי עד כמה הייתי מפונק וחסר הכרת הטוב ! אם אזכה אי פעם לחזור לאבי , אני אשתנה לגמרי !" וברגע זה נפתחה דלת הבקתה והמלך בכבודו ובעצמו נכנס פנימה . את הפגישה המרגשת אין אנחנו מתימרים לתאר , אך רק זאת נספר לכם , שהנסיך , שהיה פעם מפונק , חזר עם המלך לארמון . ומאז הוא היה מלא הכרת הטוב לכל סובביו . ולא היה בחור המאושר ממנו בכל העולם !
|
