אתם שניים? לא אנחנו שלושים, יש עוד עשרים ושמונה סועדים בלתי נראים מאחורינו.
רוצים לשבת? לא תודה. ישבנו בבית. נאכל בעמידה בחצר.
תרצו להזמין? לא. נשב כאן שעתיים, נסתכל על אנשים אוכלים ואז נחזור הביתה.
תרצו משהו אחר במקום? לא, אני רוצה שוב את אותו המרץ החמוץ. אין לי שום ספק שבפעם השנייה הוא יהיה יותר טעים.
לפנות לך את זה? לא, אני מעדיף להישאר עד סוף הארוחה עם צלחת שיש עליה שני עלים, קצת שאריות של תפוח אדמה ועצמות שיש עליהם רוטב.
חשבון? לא. הסימן הזה שעשיתי הרגע עם היד אומר שאני רוצה מחברת ועט. חשבתי להתחיל לכתוב יומן.
מהנדס השתגע לקחו אותו לפסיכולוג,
הפסיכולוג הביא לו דף ואמר תצייר כאן בית,
הוא צייר בית בקצה של הדף.
הוא שאל אותו למה ציירת בקצה הדף?
ענה לו "תגיד לי השתגעת אתה יודע כמה עולה בית במרכז?".
"עלי לעקור את השן הכואבת", אמר רופא השיניים.
"אבל אל דאגה, זה ייקח רק חמש דקות".
"וכמה זה יעלה?", שאל הפציינט.
"מאה שקל", ענה הרופא.
"מאה שקל בעד עבודה של חמש דקות !?", התפלא החולה.
"אם זה יתרום להרגשתך הטובה", אמר הרופא,
"אפשר לבצע את העקירה במשך שעה".
איש אחד יושב בקולנוע על 2 כסאות, ידיים פרוסות לצדדים ורגליים קדימה.
בא הסדרן ואומר לו: "סתלבט, אה? תיכף גם תבקש פופקורן".
עונה לו האיש: "שתוק ותזמין אמבולנס. נפלתי מהיציע"
משוגע אחד עושה תנועות ברחוב עם הידיים.
איש אחר שואל אותו:
למה אתה עושה תנועות בידיים?
אז המשוגע עונה לו: אני מבריח פילים.
אבל אין פה פילים! האיש אומר.
המשוגע עונה לו: נו,סימן שאני מצליח!