אם מאבדים עט לא כותבים
אם לא כותבים לא מקבלים ציון טוב
אם לא מקבלים ציון טוב לא עושים בגרות
אם לא עושים בגרות לא הולכים לעבודה
אם לא הולכים לעבודה אין כסף
אם אין כסף אין אוכל
אם אין אוכל אין מים
אם אין מים מתים
אתם שניים? לא אנחנו שלושים, יש עוד עשרים ושמונה סועדים בלתי נראים מאחורינו.
רוצים לשבת? לא תודה. ישבנו בבית. נאכל בעמידה בחצר.
תרצו להזמין? לא. נשב כאן שעתיים, נסתכל על אנשים אוכלים ואז נחזור הביתה.
תרצו משהו אחר במקום? לא, אני רוצה שוב את אותו המרץ החמוץ. אין לי שום ספק שבפעם השנייה הוא יהיה יותר טעים.
לפנות לך את זה? לא, אני מעדיף להישאר עד סוף הארוחה עם צלחת שיש עליה שני עלים, קצת שאריות של תפוח אדמה ועצמות שיש עליהם רוטב.
חשבון? לא. הסימן הזה שעשיתי הרגע עם היד אומר שאני רוצה מחברת ועט. חשבתי להתחיל לכתוב יומן.
אמא ותינוק מדברים.
אמא:חמוד תגיד אמא
תינוק:אבא.
אמא:נו תגיד אמא!
תינוק:אבא.
אמא:נו כוסעמק תגיד אמא!
תינוק:כוסעמק.
אמא:לא אל תגיד את זה תגיד אב...
פתאום האבא נכנס לחדר וקוטע את השיחה.
אבא:שלום חזרתי!
תינוק:כוסעמק.
אבא:מה זה מי לימד אותך את זה?
תינוק:אמא!
ישראלי אחד בחו"ל פוגש ישראלי אחר
מאיפה אתה? שאל הישראלי הראשון
מצפון תל אביב ענה השני.
ובמה אתה עובד פה?" שאל הראשון
אני מתפרנס מכתיבה ענה השני.
יפה! מה אתה כותב? שאל הראשון.
כותב לאבא שלי שישלח לי כסף ענה השני.
ידיד: "למה ברחת מחדר ניתוח" ?
חולה: "האחות אמרה 'תהיה חזק, אל תתרגש, זה ניתוח פשוט' ".
ידיד: "אז מה ? בסך הכל היא ניסתה להרגיע".
החולה: "כן, אבל היא דברה עם המנתח".
אונייה יוקרתית שטה לה בים.
על סיפון האונייה טיילו גברים בחליפות יוקרתיות ונשים בשמלות ערב ראוותניות.
לפתע הכריז קפטן האונייה: "רבותיי, יש לי שתי בשורות להגיד לכם - אחת טובה ואחת רעה. מה תרצו לשמוע קודם?"
הנוסעים אמרו: "את הטובה"
הקפטן סיפר: "שמעו, אנחנו עומדים לקבל אחד עשרה פרסי אוסקר."