היו כמה וכמה מורדים במלכות שלמה, אדניהו, אביתר, יואב.
אדניהו- בפרק א' קראנו ששלמה לא נגע לרעה באדניהו. הוא קיווה שאדניהו ויתר על כיסא המלוכה. אבל לאחר מכן הוא ניסה להחזיר לעצמו את המלכות: הוא פנה לבת שבע, אם שלמה, בבקשה לשמוע את דבריו ולמלא אותם לאחר מכן. "אמרי נא לשלמה המלך, כי לא ישיב את פניך, וייתן לי את אבישג השונמית לאשה" (פס' יז). הדגיש את תוארו של שלמה , כדי לציין שהוא עבדו הנאמן. בת-שבע לא ראתה בבקשת אדניהו שום כוונה רעה.
שלמה לעומת אימו הבין מיד את המסתתר מאחורי בקשה צנועה זו של אדניהו. הוא הבין שאדוניהו רוצה לערער על מלכות שלמה, ולזכות בעצמו בכתר המלוכה.
שלמה רואה בבקשה בגידה, ולכן אינו מרחם על אחיו. הוא יודע שאדניהו לא ינוח ולא ישקוט בחתירתו נגדו, והממלכה תהיה צפויה לזעזועים בלתי פוסקים, לכן ציווה להורגו.
אביתר- נשא את ארון ה', והתענה בכל מה שדוד התענה, אז שלמה מגרשו מהכהונה ומהמשכן.
יואב- הרג את אבנר בן נר ועמסא בן יתר, ודוד מצווה להרגו. בשמעו כי הומת אדניהו, וכי גורש אביתר מירושלים הבין כי הגיע תורו להיענש, שהרי היה מראשי הנוטים אחר אדוניהו יואב קיווה שקדושת המזבח תצילהו, על כן נס אל אהל ה' "ויחזק בקרנות המזבח", בסופו של דבר בניהו הורג אותו בציווי שלמה
