מלכים א' פרק יט

פס' 1- אחאב דיווח לאיזבל את "כלאשר עשה אליהו ואת כל אשר הרג את כל הנביאים בחרב". החזרה על המילה "כל"  מעצימה את המעשים של אליהו בעיני איזבל, מדגישה את אחריותו הישירה של אליהו לרצח וכמו כן את התרשמותו של אחאב ממעשי אליהו.

פס' 2- איזבל גוזרת על אליהו גזר דין מוות ומודיעה לו, באמצעות שליח, כי נשבעה להורגו: "כה יעשון אלוהים וכה יוסיפון"- איזבל נוקטת בלשון רבים בגלל אמונתה בכמה אלוהויות (אמונה באלים רבים נקראת פוליתיאיזם). לעומת זאת לשון השבועה הרגילה נוקטת בלשון יחיד לגבי אלוהים: "כה יעשה אלוהים וכה יוסיף" – שמואל א י"ד 44  (אמונה באל אחד נקראת מונותיאיזם).

"אשים את נפשך כנפש אחד מהם" – אהרוג אותך כנגד נפש של כל נביא-בעל שהרגת, לפי העקרון של מידה כנגד מידה.

פס' 3- "וילך אל נפשו"- מילת היחס "אל" במשמעות של למען והמילה "נפשו" במשמעות רגשותיו, מחשבותיו, כלומר, אליהו הלך אחר רגשותיו ומחשבותיו.          אברבנאל מפרש: "הלך בעצת נפשו, וכפי שעלה על רוחו, ולא נמשך עפ"י הנבואה, לפי שלא באהו הרוח, וזו שהלך בעצת נפשו".

פס' 4- אליהו בורח למדבר ומבקש מה' שיקח את נפשו. המילה נפש היא מילה מנחה והיא מבליטה את המעבר הנפשי המהיר והקיצוני בין עליצות הנצחון והפיוס ובין רגשות הכשלון.

אליהו הנמלט מאיומה של איזבל על נפשו (עלחייו) הולך בעצת נפשו להציל את נפשו, אך היאוש גובר עליו ולכן מבקש את נפשו למות.

פס' 14-5 התגלות מלאך ה' אל אליהו

פס' 6-5  מצא מפלט בשינה תחת אחד משיחי הרותם, כשלפתע מופיע מלאך שאומר לו לקום ולאכול. תגובתו של אליהו פסיבית: "ויאכל וישת וישב וישכב".

פס' 8-7 המלאך מופיע שנית ומצווה אותו לאכול משום שעליו ללכת עוד דרך ארוכה. תגובתו של אליהו אקטיבית: "ויקם ויאכל וישתה וילך". לאליהו נעשה נס והוא הלך במדבר 40 יום ו-40 לילה בלי אוכל ושתיה, עד שהגיע להר חורב. משך זמן ההליכה של אליהו מזכיר לנו את משך זמן שהותו של משה על הר חורב – 40 יום ו-40 לילה ללא אוכל ושתיה (שמות כ"ד 18, ל"ד 28).

פס' 9- אליהו הגיע אל הר חורב "ויבא שם אל המערה וילן שם" – המילה המערה מיודעת משום שכוונת המחבר לרמוז כי אין זו סתם מערה, אלא מערה ידועה, אשר נקראת "נקרת צור" (שמות ל"ג 22) בה זכה משה להתגלות אלוהית, ובה יתגלה ה' גם לאליהו. גם בעניין זה דומים קורות אליהו לקורות משה.

"מה לך פה"- לתת לאליהו אפשרות לספר ולהציג טענותיו. או במובן השלילי במשמעות "לא"- עליך לעשות שליחות עם העם ולא להיות פה.

פס' 10- אליהו בתשובתו משמיע טענות רבות, חלקן לא מדוייקות. אליהו בתשובתו מלמד סנגוריה על עצמו וטוען כי הוא מקנא לה'. בני ישראל הרסו את מזבחותיו והרגו את נביאיו וביקשו לקחת גם את נפשו שלו – האחרון בנביאים. טענה זו עומדת בסתירה לפרק י"ח 4, 13 – על רקע זה נראה תיאור המצב שבפי אליהו מוגזם ומשקף הרגשת יאוש מעבר למציאות האמיתית. "קנא ל"- פירושו כאן לעשות מעשה נקמה הנובע מרגש עמוק.

פס' 12-11 – התגלות האל-

רוח – לא ברוח  (נמצא) ה'

רעש – לא ברעש (נמצא) ה'

אש – לא באש (נמצא)ה'

קול דממה דקה – כאן נמצא ה'

האל מתגלה בפני אליהו בדמותן של תופעות טבע – רוח, רעש, אש

כיצד ניתן להסביר את הכפילות בשאלת ה' ובתשובת אליהו בפסוקים 9-10, 13-14 ? אליהו משיב כפי שהעם השיב בפעם הראשונה. הכפלת השאלה והתשובה מלמדת ששני הצדדים, ה' ואליהו, דבקים בעמדותיהם המנוגדות. ניתנה לאליהו הזדמנות שניה להיות "מליץ יושר" (סניגור, מי שטוען לזכותו של מישהו) אבל תשובתו מראה שלא הבין את הרמז הטמון בהתגלות ה' או שדבק בעמדתו כשחזר וביקש ללמד קטגוריה על ישראל.

פס' 18-15 – תגובת ה' בפעם השניה

ה' כופה על אליהו פשרה באמצעות ההוראה למנות מנהיגים אחרים. ההוראה למשוח את אלישע לנביא תחתיו היא ביקורת כלפי אליהו וגם הודעה על סיום תפקידו כנביא. נביא שאינו מכיר את מידת הרחמים, לא ירד לסוף דעתו של ה' ונבואתו פגומה. אליהו מתבקש למנות את ממשיכי המאבק: חזאל, יהוא ואלישע בן יהושפט, שילחמו עד שיוותרו בישראל רק 7000 איש שלא כרעו ולא נשקו לבעל.

פס' 21-19- פגישת אליהו ואלישע- בפסוקים אלו מופיע מינוי אלישע ליורש. אין מדובר כאן על מחליף אלא על תלמיד משרת. במפגש זה נלקח אלישע מאחורי הבקר להיות משרתו של אליהו. המספר מבליט את ההתנתקות המוחלטת של אלישע מעברו, ע"י תיאור העובדות הבאות:

1.        אלישע בקש להיפרד מאביו ואמו.
2.        שחט את צמד הבקר שחרש בו.
3.        השתמש במחרשתו כעץ לבישול.
4.        מבשר הבקר שבישל ערך אלישע סעודת פרידה לאנשים שנכחו במקום.

"שנים עשר צמדים" – שנים עשר זוגות שוורים. מעיד על מעמד כלכלי גבוה.

השלכת האדרת- האדרת היא כלי נבואי. בגד כמסמל מעמד ותפקיד.