שלושת בני המלך

לפני שנים רבות , היה היה בממלכה רחוקה , מלך גדול ורחמן .

כל הנתינים בממלכה מאד אהבו את מלכם וגם המלך החזיר להם אהבה .

למלך היו שלושה בנים . שלושתם היו חכמים ומוצלחים .

יום אחד , קרא המלך לבניו ואמר להם : " בני האהובים ! רוצה אני למנות אותכם לשרים חשובים בממלכה . אבל יש במדינה שלנו חוק , שאוסר למנות לשר אדם שלא רכש ידע וניסיון מיוחדים , בדבר שיוכל להביא תועלת לממלכה . ולכן אני מציע שתצאו למסע , כדי שתוכלו לרכוש ידע ונסיון , וכך כשתגיעו בחזרה , אוכל למנות אותכם לשרים חשובים."

שלושת הבנים הסכימו עם דברי אביהם . והתחילו את ההכנות למסע .

הוחלט שהם יצאו להפלגה בספינתו של המלך. ואכן ביום המיועד , עלו שלושת הבנים על האוניה , נופפו לשלום לאביהם ויצאו לדרך רחוקה .

הם הפליגו ימים רבים , בים הגדול , עד שלפתע ראו מרחוק אי גדול . הם התקרבו אליו , וראו שכמעט על כל האי משתרע גן מופלא , שמוקף בחומה .

הם החליטו מיד לרדת לאי .

כשהם ירדו ליבשה , הם ראו שלגן יש שער אחד גדול ויפה . הם התקרבו לשער , ופגשו בשלושה שומרים .

השומרים ברכו את בני המלך לשלום .

השומר הראשון שהיה נראה החכם מכולם , אמר לבנים : " בני , אתם רוצים להיכנס לגן הנפלא ? 
תיכנסו בבקשה ! רק תזכרו היטב איכלו רק מהפרות הטובים , והתרחקו מהפרות הרעילים!"

השומר השני שהיה נראה חולה ובעל יסורים , אמר להם : " הכנסו בני לגן , ותהנו ממנו , רק תזכרו שאסור להוציא ממנו שום דבר!"

והשומר השלישי שהיה נראה זקן מופלג , אמר: "אתם עכשיו עומדים להיכנס לגן , אך זיכרו היטב , 
ברגע שיגיע שליח מאביכם המלך לקרוא לכם , לא תורשו להתמהמה בגן ולו דקה נוספת ! 
תהיו מוכרחים לעזוב מיד!"

שמעו הבנים את דברי השומרים המוזרים ונכנסו לגן מבעד לשער הפתוח לרווחה .

ברגע הראשון נעצרה נשימתם מרוב התפעלות . הגן היה מדהים ביופיו .

לאורך כל הגן זרם נהר עם מים זכים .  הנהר יצר מפלי מים נפלאים .  מינים רבים מספור של עצי פרי נפלאים צמחו בגן בסדר מופתי , כאשר לכל עץ יש מערכת השקיה מחוכמת ,  מחושבת בדיוק לפי צרכיו .  על העצים גדלו פרות ממינים שונים ומגוונים .  כל הפרות היו גדולים ,  יפים ועסיסיים .  בני המלך מעולם עוד לא ראו פרות נפלאים כאלו .   

הגן היה מלא בניחוחות של פרחים קסומים ,  שהיו מסודרים בערוגות ,  ומפוזרים לכל רוחב הגן .

היו בגן גם הרים עם מערות ,  וחיות ססגוניות גרו בהן ,  כשלכל חיה מזומן המזון המיוחד בשבילה ,  מהשפע הגדל בגן .  
ציפורי שיר התעופפו בין עצי הגן ומלאו את האוויר בקול זמרתם המתוק

הבנים התהלכו בגן כשיכורים , מגלים עוד ועוד מחמדותיו הגנוזים .

בהתחלה הלכו הבנים ביחד , אבל לאט לאט , נפרדו דרכיהם .

הבן הבכור , נהנה במיוחד מהפרות העסיסיים של הגן . 
" בשום מקום לא יזדמן לי לטעום מפרות כאלו!"   הוא חשב . והוא שקע באכילה ושתיה . 
וכמה שהוא אכל , הוא לא שבע. הוא כל הזמן דאג, שהוא  מפסיד טעמים אחרים נפלאים יותר .

הוא השמין מאד , אך המשיך לאסוף פרות ולאכול אותם בלי מידה .

האח השני לא התעניין כל כך בפרות , אבל משך אותו דבר אחר . 
הוא גילה שבכל מיני מקומות מוסתרים בגן , מפוזרים יהלומים ואבני חן יקרים מאד . 
כשהוא ראה אותם לראשונה , הוא לא יכל לעצור את התפעלותו . 
" אני חייב לאסוף אותם כמה שיותר!"   הוא אמר לעצמו .

והוא התחיל לאסוף . כשהתמלאו הכיסים בבגדו , הוא התחיל לחפש פתרונות אחרים איך יוכל להמשיך ולאסוף את אבני החן הנפלאים . 
ואז עלה בליבו רעיון ! הוא לקח את מעילו העליון קשר אותו וכך יצר לו שק ענק .

יום ולילה הוא עסק באיסוף יהלומים . הוא כמעט ולא אכל , היה לו חבל על כל רגע . כאשר נגמרו האבנים בעמק , הוא התחיל לתפס להרים . העבודה הייתה קשה ומיגעת . 
הוא רזה , בגדיו נקרעו , והוא היה נראה יותר קבצן , מאשר בן מלך .

והאח השלישי , הצעיר מכולם , ראה את דרכם של אחיו , ומאד הצטער שהם לא השכילו להבין 
כיצד להשתמש נכון בשפע שמציע הגן . 

אותו העסיק ,  דבר שונה לחלוטין . 

" גן כל כך נפלא ,  הרי לא נוצר לבד !  יש מישהו שתכנן אותו בחכמה עצומה !  
אם אני אלמוד את מבנה הגן ואת סודותיו של הבנאי הגאוני ,  אוכל להביא למלך ידע חשוב ומועיל מעין כמוהו!"

חשב הבן החכם . 
והוא התחיל להתחכות אחר חכמתו של מתכנן הגן .  
בינתיים הוא גם טעם מהפרות הטעימים ונח קצת בצל העצים .  הוא היה שליו ושכלו היה בהיר . 

וכך הוא הגיע יום אחד למערה גדולה שהיו בה ספרים רבים . 

 

בספרים היו שירטוטים והסברים על מבנה הגן .  הבן כל כך שמח !  הנה הוא מצא את מה שחיפש !

הוא התישב בצל העצים והתחיל ללמוד מהספרים . זה היה כל כך מרתק , שהוא כמעט ולא שם לב איך שהזמן עובר . כשהוא התעייף , הוא ערך טיול בין עצי הגן והשתכשך במי הנהר הצלולים .

ואחר כך שב מיד ללימודו .

עברו הימים , ופתאום בני המלך שמעו צילצול של פעמון . 
מיד הופיעו ליד כל אחד מהבנים שני שומרים והודיעו להם כי הגיע זמנם לעזוב את הגן .

האח הבכור התחיל לבכות בכי תמרורים: "כיצד אוכל לחיות בלי הפרות המיוחדים של הגן ! 
הלא חיי יהיו כלא חיים!" . 
הוא לא הסכים לקום וללכת והשומרים היו מוכרחים להרים אותו בכוח ולהוציא אותו מהגן .

הוא ישב מחוץ לשער , כשהוא בקושי מצליח להתרומם , עצוב ומדוכא . הוא הרגיש שכל הגוף כואב לו . 
כנראה מרוב הלהיטות אחר הפרות , לא שם לב ואכל גם מהפרות הרעילים ...

רופא הובהל אליו , והתחיל לטפל בו בתרופות וטיפולים שונים , 
אבל מצבו לא הוטב והוא לא יכל לצאת לדרך חזרה אל אביו .

האח השני , אף הוא היה מבוהל מהקריאה לצאת מהגן , הן הוא לא הספיק עדיין לאסוף את הרוב ! 
וכך עמוס בשקיו הכבדים , הוא פנה לכיוון השער . אך השומרים לא הניחו לו לעבור . 
הם תפסו אותו , לקחו ממנו את כל השקים ועוד נתנו לו מכות על כך שהעז לנסות ולהפר את חוקי הגן .

וכך חבול , רזה ומאוכזב הוא פנה בדרך חזרה לארמון .

והבן השלישי , שמח לבואם של השומרים , הוא חיכה מאד לפגישה עם אביו . 
הוא כל כך רצה לספר לו את כל הידע הנפלא שרכש בינתיים . בצעדים זריזים הוא יצא מן השער , 
ופנה לכיוון האניה שלקחה את שני האחים חזרה לממלכתם .

קודם הגיע לשער הארמון הבן השני .

נתיני המלך שכבר שמעו על בואם העתידי של הנסיכים , התאספו ליד השער וחיכו לבואם .

והנה הם רואים קבצן לבוש קרעים מתקרב לשער ועומד להכנס בתוכו , הם התנפלו עליו וגרשוהו משם .

"מה אתה עושה פה?"   הם שאלוהו בזעם , " אתה מפריע לבני המלך לעבור!"

" אבל אני בן המלך!"   אמר הנסיך הנכלם .

אבל אף אחד לא האמין לו , והנתינים לא נתנו לו להתקרב לארמון .

ואז הגיע הבן הצעיר . כולם מיד הכירו בו את בן המלך האציל , וקבלו אותו בתרועות שמחה .

משרתי המלך הובילו אותו אל המלך .

" שלום , אבי!"   אמר הבן בשמחה , " הבאתי לך ידיעות חשובות ביותר!"

והמלך עם בנו שקעו בשיחה עמוקה , כשהמלך שמח לראות את בנו החכם שהחכים עוד .

בסוף השיחה , נשק המלך לבנו , ואמר : " עתה ממנה אני אותך לשר חשוב בממלכה !"