ילד אחד הולך עם אבא שלו ופתאום מחליט לשאול אותו: "אבא, למה השמים כחולים?"
אבא: "וואלה בני.. אני לא יודע".
הם ממשיכים ללכת והבן שואל עוד שאלה: "אבא, למה לגמל יש דבשות?"
אבא: "וואלה בני.. אני לא יודע".
אחרי כמה רגעים הבן שואל עוד פעם: "אבא.. למה לפרחים יש עלי כותרת?"
אבא: "וואלה בני.. אני לא יודע".
"אבא.." אמר הבן. "אני מקווה שאני לא מציק לך עם כל השאלות שלי.."
והאבא ענה מיד: "מה פתאום בני, אם לא תשאל איך תדע?".
אתם שניים? לא אנחנו שלושים, יש עוד עשרים ושמונה סועדים בלתי נראים מאחורינו.
רוצים לשבת? לא תודה. ישבנו בבית. נאכל בעמידה בחצר.
תרצו להזמין? לא. נשב כאן שעתיים, נסתכל על אנשים אוכלים ואז נחזור הביתה.
תרצו משהו אחר במקום? לא, אני רוצה שוב את אותו המרץ החמוץ. אין לי שום ספק שבפעם השנייה הוא יהיה יותר טעים.
לפנות לך את זה? לא, אני מעדיף להישאר עד סוף הארוחה עם צלחת שיש עליה שני עלים, קצת שאריות של תפוח אדמה ועצמות שיש עליהם רוטב.
חשבון? לא. הסימן הזה שעשיתי הרגע עם היד אומר שאני רוצה מחברת ועט. חשבתי להתחיל לכתוב יומן.
אישה אחת עולה לאוטובוס מוצאת מישהו ודופקת לו בגב,
הוא מסתובב אליה והיא מביאה לו בוטנים.
ככה איזה 4 פעמיים.
האוטובוס הגיעה לתחנה הסופית והאיש שואל מדוע
את מביאה לי כל רגע בוטנים?
האישה עונה: אין לי שיניים, אני רק מוצצת את הבוטנים, חבל לזרוק.
אישה אחת עלתה לאוטובוס, ישבה, עשתה נוד ורקעה ברגל.
הבחור שישב לידה שאל אותה: "למה את עושה ככה ברגל?"
היא ענתה לו: "נרדמה לי הרגל"
ענה לה הבחור: "אהה... לפי הריח, היא כבר מתה!"
בחדר הניתוח האחות כל הזמן אומרת : "תרגע זה ניתוח פשוט, כבר עשינו אותו מאות פעמים" החולה עונה: "אני רגוע לחלוטין" האחות : "אני לא מדברת אליך, אני מדברת למנתח, הוא קצת מפחד"...
נוצר בור בין גן עדן לגיהנום
ולא ידעו מי ישלם על התיקון שלו.
בגן עדן אומרים שגיהנום צריך לשלם,
ובגהינום שגן עדן צריך לשלם.
בסוף החליטו ללכת למשפט
והגיהנום ניצח.
למה ?
כי שם יושבים כל עורכי הדין.
משוגע אחד עושה תנועות ברחוב עם הידיים.
איש אחר שואל אותו:
למה אתה עושה תנועות בידיים?
אז המשוגע עונה לו: אני מבריח פילים.
אבל אין פה פילים! האיש אומר.
המשוגע עונה לו: נו,סימן שאני מצליח!