עבודה בהיסטוריה בנושא השואה

עבודה בהיסטוריה

1.     האנטישמיות בגלגולה הנאצי

א.     לטענתו של החוקר, העם הפולני אינו יכול לקבל את היהודים כאזרחי פולין, משום שהיהודים שונים מהפולנים בהיבטים רבים, היהודים היו הניגוד המוחלט של הגזע הארי. על פי תפיסת עולמם של הנאצים, הגזעים המרכיבים את האנושות אינם שווים, הם שונים זה מזה בתכונותיהם השליליות והגופניות ובתרומתם לעולם. מוצא הגזע הוא הקובע את מאפייני הגזע ואת איכותו, וערבוב גזע עליון עם גזע נחות עלול להזיק לתרבות ואף להרוס את טוהר הגזע. לדעת הנאצים, היהודים היו הגזע של הורסי התרבות, ההפך מהגזע הארי. היהודים נחשבו כהורסי תרבות בעיקר בשל תכונותיהם, אך גם משום שתפסו אותם כפועלים במכוון להרס התרבות הפולנית והגרמנית מתוך רצון להשתלט עליה. במאמר זה, החוקר אומר כי מעטים מן היהודים דומים לפולנים, וכל השאר עלולים להזיק לתרבות הפולנית ואף להרוס את טוהר הגזע של הפולנים, ולכן יש להפריד בין השניים ולמנוע ערבוב של גזע הארי עליון עם גזע נחות ממנו. החוקר אומר שבמידה והיו מקבלים את היהודים כאזרחי פולין, הדבר היה עלול לגרום להתבוללות רוחנית ופיזית וליצור חברה נחותה יותר, מה שהפולנים התנגדו לו.

ב.     האנטישמיות בפולין לבשה לעיתים אופי ממלכתי (כבזמנו של ראש הממשלה ולדיסלב גרבסקי) ולעיתים קיבלה עידוד מאת הכנסייה ומאת מפלגות פוליטיות. בשלהי שנות השלושים צברה האנטישמיות הפולנית תנופה, אך היא מעולם לא לבשה פנים קיצוניות כמו אלה של עמיתתה הגרמנית. במהלך הכיבוש הגרמני חלק משמעותי מהפולנים היו נתונים במאבק על עצם קיומם.

2.     הצעדים שנקטו הנאצים נגד היהודים

א.     דרכי מימוש המדיניות הנאצית כלפי היהודים בגרמניה התבצעה באמצעות תעמולה, חקיקה וטרור.

יום החרם: בתאריך 01/04/1933, הוטל חרם כללי על עסקי היהודים. הציבור הגרמני נקרא להימנע מקנייה אצל יהודים. ביום החרם עצמו סימנו אנשי הס.א חנויות יהודיות ושמרו  עליהן כדי שהגרמנים לא יכנסו אליהם·   החרם נועד לפגוע כלכלית ביהודים ולאלץ אותם לעזוב את גרמניה.·  החרם בוטל אחרי יום אחד, כי הוא עורר מחאות בינלאומיות שהגיעו לנשיא הינדנבורג שלחץ על היטלר להפסיק את החרם.                                               החוק לשיקום הפקידות המקצועית: חוק זה נחקק בגרמניה הנאצית ב-7 באפריל 1933, כחודש לאחר עלייתו לשלטון של אדולף היטלר. החוק בוטל על ידי בעלות הברית בספטמבר 1945.החוק קבע את שירות המדינה כ"לאומי", והתיר פיטורים של עובדי מדינה קבועים. עובדי מדינה שאינם בני הגזע הארי או מתנגדי המשטר הנאצי נדרשו להתפטר מעבודתם. בהתאם לכך, יהודים ומתנגדי המשטר לא יכלו לעבוד במשרות של מורים, פרופסורים, שופטים או במשרות ממשלתיות נוספות. זמן קצר לאחר חקיקתו של חוק זה, נחקק חוק נוסף, שהטיל הגבלה דומה על עורכי דין, נוטריונים, רופאים ויועצי מס. בהצעת החוק, שנוסחה בידי שר הפנים, וילהלם פריק, נקבע שכל אלה שאינם ממוצא ארי יפוטרו לאלתר. כאשר הובא החוק לחתימתו של נשיא גרמניה, פאול פון הינדנבורג, ב-1 באפריל 1933, הוא סירב לחתום עליו כל עוד לא הוצאו מתחולתו ותיקי מלחמת העולם הראשונה, בניהם של חללי המלחמה, ואלה שהיו עובדי מדינה במהלך המלחמה. היטלר קיבל הסתייגות זו, והחוק המתוקן נחתם ב-7 באפריל 1933.

שריפת הספרים: אחד האירועים הקשים שנועדו לבטא בפומבי את סילוק היהודים מחיי התרבות בגרמניה היה שריפת הספרים ב- 10.5.33 בכיכר מול אוניברסיטת ברלין שם הועלו באש, בפיקוחו של גבלס שר התעמולה הנאצי, ספרי קודש יהודיים וספריהם של אנשי מדע כמו אלברט איינשטיין וזיגמונד פרויד.

הקשר בין כל צעדים אלו הוא שכולם נועדו במטרה לבטל את מעמדם האזרחי של היהודים, לאסור עליהם לשמש במשרות ציבוריות, למנוע מיהודים מחוץ לגרמניה להגר אל גרמניה ולהרחיק אותם מהעיתונות הגרמנית, ובכך לנשל אותם ממשרותיהם ולגרום להם לנזק כלכלי ולבודד אותם מהחברה ומהתרבות הגרמניות.

החוקים ביטלו למעשה את האמנציפציה שניתנה ליהודים בעבר וכך נשארו היהודים

ללא הגנה משפטית. החוקים היו בסיס לפעילות אנטי יהודית בעתיד כלומר, הם נתנו לגיטימציה, תוקף לפעילות מוקצנת יותר כנגד היהודים בעתיד. תורת הגזע והאנטישמיות הפכה להיות ממצע מפלגתי לחוק המדינה, למדיניות חוקית מוצהרת, רשמית ומרכזית במדינה הגרמנית.

ב.     צעד נוסף שנקטו נגד היהודים בשנים אלו:                                                         החוק להגנת הכבוד והדם הגרמני: על פי חוק זה חל איסורעל קיום נישואין ומגע מיני בין הגזע הארי לבין היהודים, ונאסר על יהודים להניף את דגל המדינה ולעשות שימוש בצבעי הלאום.

צעד זה מתקשר לצעדים הנוספים שנקטו כנגד היהודים, משום שגם צעד זה מטרתו הייתה להרחיק את היהודים מהחברה הגרמנית ולבודד אותם.

3.     א. בשנים 1928-1932 נוצר משבר פוליטי בגרמניה כתוצאה ממשבר כלכלי עולמי. הקאנצלר הרמן מילר, מן המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, רצה להעלות את דמי האבטלה ובכך  להטיל מיסים ישירים, דבר שאיגודי המעסיקים התנגדו לו. כתוצאה מכך, פרשה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בשנת 1930. בבחירות שהתקיימו בשנת 1930 ביוזמת ברינינג, הושגה תוצאה הפוכה מזו שציפה לה, הושגו יותר קולות למפלגה הנאצית. המפלגה הנאצית, או בשמה המלא: מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית-סוציאליסטית הייתה תנועה פוליטית ימנית-קיצונית, שפעלה בגרמניה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20, והונהגה במשך רוב שנות קיומה בידי אדולף היטלר.

כתוצאה מהבחירות שהתקיימו נאלף ברינינג להקים ממשלת מיעוט. בעקבות קיום של ממשלה מנותקת מן הציבור, ממשלה שמינה הנשיא ללא אישור הרייכסטאג, גברה תמיכת הציבור במפלגות אנטי-דמוקרטיות, מה שעלול היה להוביל להפלת המשטר הדמוקרטי. למרות שהקאנצלר ברינגינג הקפיד לשמור על יציבות המטבע וקיצץ בהוצאות הממשלה, המשבר הכלכלי החריף: מפעלי תעשייה נסגרו, האבטלה כברה, השירותים הסוציאליים והמשכורות צומצמו וברחובות גברו מעשי האלימות של הנאצים כלפי מתנגדיהם.

ב.     אני סבורה כי המשבר הכלכלי חברתי הוא הגורם המרכזי שהביא לעליית הנאצים לשלטון וזאת מהנימוקים הבאים. ראשית, נזק רב נגרם לגרמניה בשל המלחמה ותוצאותיה. בנוסף לגרעון העצום בשל עלות המלחמה, היא נאלצה לשלם פיצויים כבדים בכסף ובחומרי גלם למדינות המנצחות ובנוסף היה עליה לוותר על שטחים תעשייתיים כדוגמת חבל הסאר. בנוסף לכך המשבר הכלכלי כלל בין השאר, שיעורי אבטלה גבוהים, שחיקת ערך המטבע ופגיעה קשה במעמד הבינוני. מיליוני החיילים התקשו להשתלב בכלכלה ובחברה וכך גבר אי האמון של הציבור במשטר הדמוקרטי שזוהה כגורם המרכזי להיווצרות המשברים וכחסר יכולת של ממש להתמודד עימם. מכאן עולה כי המשבר הכלכלי העולמי, ובעיקר האבטלה ההמונית, היו בין הגורמים העיקריים להצלחתו של היטלר. סביר להניח כי בלעדיהם לא היתה התנועה הנאצית מגיעה לממדים כה גדולים ולא היתה עולה לשלטון.