סיכום למבחן בהיסטוריה

חזרה למבחן בהיסטוריה:

ערים חדשות צומחות באירופה:

הערים הרומיות נחלשו וירדו מגדולתן. קשרי המסחר התערערו, והעירם נשדדו, נבזזו ונהרסו. לאחר התחדשות המסחר, ערים חדשות קמו באירופה. הן התפתחו מערים רומיות עתיקות, סמוך לדרכים ראשיות או בקרבת מבצרים.

תנאי החיים בעיר:

העיר הייתה מוקפת חומה, ובה סמטאות צרות ומפותלות. ברחובות זרמו מי ביוב ונערמו בהן תלי אשפה. בעקבות חוסר ההיגיינה פרצו מגפות רבות בקרב תושבי העיר. ברוב היום העיר שררה באפלה. הבתים הסתירו את אור השמש. בלילה היו יוצאים התושבים עם לפידי אש, שהיו גורמים לא פעם לשריפות רבות שכילו בתים רבים, שהרי רוב המבנים היו מעץ.

המעמד המיוחד של תושבי העיר:

ההבדל המרכזי בין העיר לכפר בימי הביניים התבטא במעמדם של תושבי העיר שהיו חופשיים יותר לעומת האיכרים שהיו קשורים לקרקע ומשועבדים לאדוניהם. הם אומנם היו כפופים לאדון שבתחום שלטונו התפתחה העיר: נשפטו לפניו, שילמו לו מיסים, אך במשך הזמן העניק להם האדון "כתב חירויות" – "פריווילגיה". אך עדיין היו תלויים באדון. לעיתים רחוקות הוענקו חירויות מלאות לתושבים.

תושבי העיר נאבקו באדון בכדי להשיג חירויות מלאות ולהשתחרר לחלוטין מהתלות בו, וכשהצליחו, עבר ניהול ענייני העיר לידי "מועצה עירונית". סמכויותיה היו: גביית מיסים, שיפוט, בניית כנסיות, גשרים שווקים, תחזוקת החומה וניקוי החפיר.

תושבי העיר:

1. אנשי כנסייה – בעלי מעמד מיוחד, פטורים מתשלום מיסים. הכנסייה שימשה מרכז תרבות דתי, תרבותי וחברתי.
2. איכרים – הגיעו אל העיר כדי לזכות בחירות. צמיתים שברחו באזורים מסוימים נקבע כי מי שגר בין חומות העיר שנה ויום – יזכה בחירות: "אוויר העיר משחרר".
3. יהודים – הוזמנו ע"י אדון העיר מאחר והיו בעלי ניסיון במסחר,במלאכה ובמנהל. הם יכלו לעזור לאדוני העיר להגדיל את רווחיהם. היהודים קיבלו מן האדון פריווילגיות ובהן הוגדרו זכויות היתר שלהם.

השוק שכן בלב העיר. בימי חג היו מתכנסים שם סוחרים שמכרו חפצי קודש ונוי. אחת לשבוע התקיים יום השוק, שם איכרים הגיעו מהכפרים בכדי למכור את עודפי היבול שלהם: ירקות, תבואות עופות...

העיר במרכז כלכלי, חברתי ותרבותי:

גילדה היא ארגון כלכלי ומקצועי של סוחרים אומנים שעסקו באותו ענף (תחום). היא דאגה לביטחון הכלכלי והמקצועי של חבריה. הגילדה מילאה גם תפקיד חברתי.

בין תפקידיה:

1. קבעו את מכסת הסחורות שמותר לכל אמן לייצר.
2. קבעו את מחיר המוצרים, איכותם ומשקלם.
3. קבעו את מספר המתלמדים שכל אמן ראשי להחזיק.
4. שלבי ההכשרה שיש לעבור בכדי להגיע לדרגת אומנים במקצועם.
5. איסור על סחורות זרים למוכרי סחורות שמכרו סוחרי העיר.

הקהילה היהודית באשכנז:

בערי אירופה בימי הביניים, חיו קהילות יהודיות שקיבלו פריווילגיות מאדוני העיר. היו ערים בהן גרו היהודים ברחוב היהודים, או שכונת היהודים. שכונת היהודים הייתה ממוקמת בדרך כלל בלב העיר, סמוך לשוק. לעיתים הוקפה בחומה כדי להגן עליהם מפני זרים. בקהילה יכלו היהודים לקיים ביתר קלות את אורח החיים היהודי ממוסדות הקהילה: בתי כנסת, ישיבה, בית תמחוי, מקווה, בית קברות ועוד.

מנהיגי הקהילה תיקנו תקנות (חוקים) בתחומי חיים שונים: מסחר, מגורים, יחסים בין אדם לחברו.. שנועדו להסדיר את חיי היום יום של היהודים. אחד ממנהיגי היהודים באשכנז היה ר' גרשום, שכונה "מאור הגולה". הוא למד בישיבה, כתב פירושים לתלמוד, השיב על שאלות בענייני תפילה ותיקן תקנות. כמה מתקנותיו:

1. איסור על גבר לשאת יותר מאישה אחת.
2. איסור על בעל לגרש את אשתו נגד רצונה.
3. איסור על מעבירי מכתבים ממקומם למקום לקרא את תכנם ללא ידיעת בעליהם.
4. יהודי שהמיר את דתו – ואח"כ חזר ליהדותו, אין להזכיר לו את עברו ויש לקבל אותו ברצון.

השפה המוכרת של הקהילה היהודית באשכנז הייתה אידיש – גרמנית יהודית. מראשית התפתחותה ועד ימינו היא נכתבת באותיות עבריות. בצד האידיש נשתמרה גם העברית – התפילה ולימוד התורה.