המילה נבו בתנ"ך

וַיַּ֨עַל מֹשֶׁ֜ה מֵֽעַרְבֹ֤ת מוֹאָב֙ אֶל־הַ֣ר נְב֔וֹ רֹ֚אשׁ הַפִּסְגָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרֵח֑וֹ וַיַּרְאֵ֨הוּ יְהוָ֧ה אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֶת־הַגִּלְעָ֖ד עַד־דָּֽן׃

דברים, לד', א'

 

כָּרַ֥ע בֵּל֙ קֹרֵ֣ס נְב֔וֹ הָיוּ֙ עֲצַבֵּיהֶ֔ם לַחַיָּ֖ה וְלַבְּהֵמָ֑ה נְשֻׂאֹתֵיכֶ֣ם עֲמוּס֔וֹת מַשָּׂ֖א לַעֲיֵפָֽה׃

ישעיה, מו', א'

 

בְּנֵ֥י נְב֖וֹ חֲמִשִּׁ֥ים וּשְׁנָֽיִם׃ (ס)

עזרא, ב', כט'

 

מִבְּנֵ֖י נְב֑וֹ יְעִיאֵ֤ל מַתִּתְיָה֙ זָבָ֣ד זְבִינָ֔א ידו [יַדַּ֥י] וְיוֹאֵ֖ל בְּנָיָֽה׃

עזרא, י', מג'

 

אַנְשֵׁ֥י נְב֛וֹ אַחֵ֖ר חֲמִשִּׁ֥ים וּשְׁנָֽיִם׃ (ס)

נחמיה, ז', לג'