דָּנִיֵּאל הִנִּיחַ שְׁנֵי עֲצִיצִים בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים בַּבַּיִת. אֶחָד עָמַד לְיַד הַחַלּוֹן וְהַשֵּׁנִי בְּפִנָּה חֲשׁוּכָה. הוּא הִשְׁקָה אֶת שְׁנֵיהֶם בְּאוֹתָהּ כַּמּוּת מַיִם וְרָשַׁם מָה הִשְׁתַּנָּה בְּכָל יוֹם. כְּשֶׁהִבְחִין בַּהֶבְדֵּל בֵּין הַצְּמָחִים, הֶחְלִיט לִבְדֹּק כֵּיצַד הָאוֹר מַשְׁפִּיעַ עַל הַצְּמִיחָה וְלִשְׁאֹל אֶת הַמּוֹרָה עַל כָּךְ. הַמּוֹרָה שָׁאֲלָה אִם שְׁנֵי הַצְּמָחִים הָיוּ מֵאוֹתוֹ סוּג וְאִם הָעֲצִיצִים הָיוּ דּוֹמִים בְּגָדְלָם. דָּנִיֵּאל הֵבִין שֶׁכְּדַאי לִבְדֹּק גַּם אֶת הַפְּרָטִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי שֶׁמַּסִּיקִים מַסְקָנָה. הוּא צִיֵּר טַבְלָה חֲדָשָׁה וְרָשַׁם בָּהּ אֶת סוּג הַצֶּמַח, מְקוֹם הֶעָצִיץ וְכַמּוּת הַמַּיִם. אַחַר כָּךְ בִּקֵּשׁ מֵאַבָּא לַעֲזֹר לוֹ לְתַכְנֵן בְּדִיקָה מְסֻדֶּרֶת. הַפַּעַם יָדַע מֵרֹאשׁ מָה יְשַׁנֶּה וּמָה יַשְׁאִיר דּוֹמֶה בִּשְׁנֵי הָעֲצִיצִים.