אליהו הנביא
אליהו הנביא (המאה ה-9 לפנה"ס). נביא שניבא על ישראל, בימי אחאב מלך ישראל. לפי המסורת העממית מתגלה אליהו מפעם לפעם, עוטה דמויות שונות, עד ימינו אלה, והוא שעתיד לבשר את בואו של המשיח.
על האיש ועל מוצאו אנו יודעים מעט מאוד. כינויו "התשבי" מורה כביכול, שמוצאו מעיר בשם תשבה, אבל אין אנו יודעים על עיר זו בגלעד. אולם כינויו, "הגלעדי", מעיד שמוצאו מהגלעד. הופעתו בתנ"ך תמוהה מעט. לראשונה מסופר עליו כאילו היינו באמצע עלילה, שאין אנו יודעים את ראשיתה. כשם שהופעתו אינה שגרתית, כך גם הסתלקותו: הוא עולה בסערה השמימה.
הסיפורים על אליהו אינם מסופרים ברצף. נוהגים לחלק אותם לשתי חטיבות: האחת - מלכים א' פרקים י"ז-י"ח; השנייה - (מפוצלת) פרקים י"ט, כ"א, ומלכים ב' פרקים א'-ב'. בפרקים אלה מסופר על איזבל, הרודפת את הנביאים; על בריחת אליהו להר חורב; על ה' השולח אותו אל אחאב מלך ישראל בגין הבצורת ועל הנסים שחולל אליהו, כמו השבת נפש הילד המת. באותם פרקים מסופר גם, כי ה' שלח את אליהו למשוח את חזאל למלך על ארם, את יהוא בן נמשי - למלך על ישראל ואת אלישע לנביא תחתיו.
שני הסיפורים הבולטים ביותר הקשורים באליהו הם סיפור המעשה בכרם נבות היזרעאלי, וסיפור המאבק בינו ובין נביאי הבעל על הר הכרמל. גוון של אגדה שרוי על סיפורי אליהו. כמה מהם חוזרים בצורה שונה מעט בסיפורי אלישע. ברוב הסיפורים בולט השימוש במוטיבים האופייניים לסיפורי משה, כמו קריעת הירדן, הדומה לבקיעת ים-סוף בידי משה; או בריחת אליהו אל הר חורב והתגלות ה' אליו שם, הדומה בפרטים אחדים לסיפור על משה.
דמותו של אליהו היא דמות פלאית של אדם סוער, הלוחם ללא חת על עקרונותיו ואמונותיו הדתיים והמוסריים. הוא מצטייר כנזיר, שאינו גוזז את שערותיו. אופיינית לו האדרת, שאותה היה לובש. באדרת זו הכתיר את אלישע לנביא תחתיו ובקע את הירדן (כך עשה גם אלישע).
לפי האמונה העממית מופיע אליהו בכל בית יהודי, ומשתתף בסדר פסח בשתיית כוס יין. אליהו הנביא יושב על "כסא אליהו" בטקס ברית המילה. הוא שותף לטקס ה"הבדלה" הנערך במוצאי שבת. שירים רבים חוברו בעניין זה. המפורסם שבהם פותח במלים: "אליהו הנביא, אליהו התשבי, אליהו הגלעדי, במהרה יבוא אלינו עם משיח בן דוד".
מהאגדות והסיפורים הרבים שסופרו עליו נזכיר רק שניים: הופעתו של אליהו ליד מיטתו של ר' ישראל בעל שם טוב (הבעש"ט) בשעת פטירתו, והופעתו בבתי הכנסת בירושלים, בחברון ובצפת לתפילה ביום הכיפורים, כדי להשלים את המניין (בתי כנסת אלה נקראו אחר כך על שמו). אליהו הנביא התפרסם כדואג לנרדפים, הוא מופיע בשעת צרה ומושיע את הנזקק לו.
המונח "תיקו" נקשר לפי המסורת בשמו של אליהו הנביא. לפי המדרש העממי, "תיקו", הוא ראשי תיבות של המלים: "תשבי (אליהו הנביא) יתרץ קושיות ואבעיות (בעיות)". רוצה לומר, כשיש בעיה שאינה ניתנת לפתרון, או מצב שאינו ניתן להכרעה, אנו מניחים אותם עד שיבוא אליהו הנביא ויכריע. כוסו של הנביא בפסח קשורה למושג זה. הייתה מחלוקת בין החכמים: כמה כוסות יש לשתות בפסח? היו שטענו ארבע כוסות, והיו שטענו חמש. ולפי שאי אפשר היה להכריע, באו לידי פשרה והחליטו: שותים ומברכים על ארבע כוסות, וכוס חמישית מוזגים ואין שותים, אלא משאירים אותה על השולחן, עד שיבוא אליהו ויכריע בדבר.
עוד פרטים על העבודה\ סיכום :
שולח: אלי
מתאים לכיתה:
מקצוע: תנ"ך
אם אהבתם את העבודה\סיכום תנו לו לייק ושתפו
|