עבודות וסיכומים ראשי | עבודות בספרות | עבודות בתנ"ך | עבודות באנגלית | עבודות בהיסטוריה | עבודות במדעים | עבודות בספורט





עבודה על אנטיגונה


 

אנטיגונה

המחזה פותח בדו-שיח בין אנטיגונה לאחותה היחידה, איסמנה. דו-שיח
זה עוסק הויכוח עקרוני על מעמד החוק הכתוב של הממלכה ובין החוק הלא
כתוב של האל. בויכוח זה, טוענת אנטיגונה, כי יש ליקבור את אחיהן
האחרון, פולינקס, אשר מת במלחמה על תבאי, ושהמלך החדש, קראון, ציווה
שגופתו תושאר גלויה וחסופה כמזון לעיטים תוך שהיא משמשת סמל לבוגדים
בממשל, ומנסה לשעכנע את את איסמנה שתעזור לה, אך איסמנה טוענת
לעומתה, שחוק הממשל חזק מהכל ועל להן להסתכן בכך שיעברו על החוק
ויגרמו לגדיעת שושלת אדיפוס. ויכוח זה הינו בעצם עמוד השדרה של
המחזה כולו. כאשר גורל כל הדמויות והתשתלשלות העניינים כולן קשורים
לויכוח זה.
אנטיגונה, שבסופו של דבר קוברת את אחיה, ונתפסת, נשארת איתנה
בדעתה ודבקה בצדקתה, ואפילו כאשר המוות מרחף מעל לראשה היא אינה
נשברת וממשיכה להחזיק בעקרונותיה. אנטיגונה אינה מתביישת במעשיה,
ואף גאה בהם וכמו כן אינה מפחדת לעמוד כנגד המלך ולהתווכח איתו
ויכוח חריף על מעמד החוקים בעולם, "מצוותך המלך, רבת עוצמה, אך
עצמתך כאין וכאפס אל מול חוקי אלוה לא כתובים...".
בהסתכלות ראשונה, מצטיירת אנטיגונה כרובוט אשר קיבל מסלול ודבר
לא יסיטו ממסלול זה. אך המחזאי, שהיה מודע להצטיירות זו, דאג להוכיח
לקהל כי אין מדובר בבובה ממוכנת, כי אם באדם בעל רגשות ופחדים,
"רעים, הביטו בי ורחמו עלי. אני יוצאת לדרכי האחרונה ולא אוסיף
לראות את השמש...דיני עוות ללא רחם!" דמותה החזקה של אנטיגונה הינה
בעצם כרטיס הביקור שלה, כל דבר שתעשה, ובכל אשר תאמר יהיה שמץ,
ואולי אף יותר מזה, של עמידה איתן כנגד כל המתנגד לדעותיה.
אם נבחן את אנטיגונה מבחינת גיבורה טרגית אנו עלולים להתכל
בבעיה לא פשוטה, מצד אחד, מתאימה אנטיגונה לעקרונות הגיבור הטרגי,
אך מצד שני, התפתחותה לאורך המחזה אינה מתאימה, ועל כן קשה לקבוע אם
אנטיגונה היא אכן גיבורה טרגית, או שמה היא דמות ראשית המתאימה
ב"פוטנציאל" להיות גיבורה טרגית.
אנטיגונה הינה בעל עוצמה אישית וכוח נפשי רב מרוב האנשים
הסובבים אותה. כמו כן, היא ניחנה באומץ לב יוצא דופן, שכששתי תכונות
אלה, עוצמה אישית ואומץ, פועלות יחד עומד הקהל אל מול אישה חזקה
כחומת ברזל שאינה מפחדת לומר את אשר על ליבה ושמוכנה לעשות דברים
שכרוכים אף בסיכון חייה.
בתוספת לאומץ ולכוח הפנימי של אנטיגונה מצטרפות שתי תכונות
נוספות שבעצם הן הן שמנחות אותה לדברים ש"בזכותם" היא סיימה את
חייה. תכונות אלה הן ההליכה אחרי ההגיון לכל אורך הדרך כאשר
אנטיגונה הולכת לפי מה שהיא רואה לנכון ללא נסיגה ימינה או שמאלה לכ
אורך הדרך. השניה, היא המוסריות הגבוה שלה. אנטיגונה רואה בכך שלא
קוברים את פולינקס כעוול וכמעשה הכופר במוסר הגבוה ביותר, והיא
פועלת באופן הקיצוני ביותר על מנת לתקן עוול זה.
עד כה, כאמור, אנטיגונה מתאימה לתאור הגיבור הטרגי, אך מכאן
ואילך מתחילות ה"בעיות". אם ניקח את הגדרת הגיבור הטרגי לפי דורותאה
קרוק, שבעצם מגדיר את הגיבור הטרגי לפי התפתחותו לאורך המחזה אנו
נראה כי אנטיגונה מתאימה אך למעט מנקודות ההגדרה.
א. המעשה המביש: אנטיגונה מבצעת את המעשה המביש התחילת המחזה
כאשר היא קוברת את פןלינקס ובכך בעצם מתחילה את שרשרת התדרדרות
גורלה עד לסופה המר.
ב. הסבל: גם את שלב הסבל עוברת אנטיגונה המשך המחזה כאשר היא
יודעת שהיא מועדת למות (מרגע שנתפסה ו"הועמדה לדין" לפני קראון)ץ
סבל זה הינו סבל יחסית קצר לגיבור טרגי ואינו סבל מתפתח או סבל
המביא לידיעה או הכרה במעשה.
ג. הידיעה: לפי דעתי, שלב הידיעה אינו קיים כלל כשלב בהתפתחות
של אנטיגונה כגיבורה טרגית. אנטיגונה, כבר בזמן תכנון המעשה ידעה

 

 

אנטיגונה מה יהיה גורלה ומה פשר מעשיה, כך שהידיעה היתה קיימת כבר
בהתחלה ולא היתה תוצאה של התפתחות או של הסכת מסכנה מהסבל או ממשהו
אחר.
ד. אישור מחודש: גם כאן, אין לאנטיגונה "נקודות זכות". אנטיגונה
ידעה היטב, ואולי אף יותר טוב מהרבה אנשים אחרים, מהו ערכם שם החיים
ומהי הקדאיות לחיות (לאחר נדודיה הרבים עם אביה שעיוור עצמו),
ולמרות כל זאת היא עשתה את המעשה שעשתה ללא כל חשש. אין מקום לאישור
מחודש מכיוון שלכל אורך הדרך ידעה אנטיגונה כי לחיים ערך רב וכי
סיומם הינו עוול, אך היא הלכה לפי קוי עיקרון ואופי חזקים מאד שחסמו
כל רגש אחר, כמעט.
לסיכום דמותה ניתן לומר על אנמטיגונה שהיא דמות חזקה מאד בעלת
עקרונות ברזל ואומץ מיוחד במינו, אך עם זאת, כאשר מסתכלים עליה
כגיבורה טרגית קשה יהיה לשימה שסמל לגיבור הטרגי, למרות שקיימים בה
מן היסודות של גיבורה טרגית.

קראון

קראון, מלכה של תבאי, הינו אדם חזק מאד והמקרין, לפחות בתחילת
המחזה, הילה של הדר וכבוד. קראון מאמין כי על העולם לחיות בסדר
ושחוקי אלוה הינם חוקי יסוד אך הם גמישים בהתאם לפרושים ולעידכונים
של בני האדם. כוחו של קראון מבוסס מאד בממלכה, והוא שולט בעם בכוח
הזרוע והכוח הפחד. חוקי מצוייתים ללא ערר, ואין מי שימרה את פיו.
אך הינה, צץ מישהו שאכן עומד נגדו וממרה את פיו. לא זו בלבד
שמישהו עומד כנגדו, אלא גם שזו אישה!! עובדה זו גורמת לקראון להרגיש
כי כוחו מערער וכי יש לנקוט בכל האמצעים על מנת "להדביר חולי זה".
הרצון להפטר מאנטיגונה ולהוכיח לעם כי עדיין הוא השליט, וכי לא יקום
אדם כנגדו הופך עם הזמן לטירוף שגורם, בסופו של דבר, לסיום הטרגי של
המחזה בו קראון מבכה את מות בנו, ואת אשת בנו.
קראון נתקל מספר פעמים לאורך הסיפור בסיטואציות אשר גורמות לא
לעירעור מצב שלטונו ובכל פעם הוא מאבד את אשתונותיו ומתפרץ בצעקות.
מסיטואציות אלה, אנו למדים כי קראון בעצם אינו חזק כל כך כפי שהוא
נראה, כי אם "מתעטף בעור של פיל" כש\אשר הוא מסתיר את פחדיו
הפנימיים מאחורי מעטה צעקות ושליטה בכוח.
כאשר אנו בוחנים את קראון כגיבור טרגי, אנו רואים כי הוא מתאים
להגדרות באופן מושלם. גם אופיו, וגם התפתחות דמותו, כולם מצאימים
ליסודות הגיבור הטרגי הטיפוסי.
בתחילה, כאשר אנו בחונים את קוי אופיו, אנו רואים כי הוא אדם
חזק אופי, בעל עקרונות חזקים והעל אומץ רב. ראשית, כאשר הוא נעמד על
מול דמות אחרת, החזקה לא פחות ממנו, הוא אינו נוסג ועומד על שלו,
כמובן תוך שימוש המעמדו (העימות עם אנטיגונה). שנית, קראון, למרות
היותו מלך חדש, מצליח להשליט סדר ומשטר בתבאי לאחר מלחמה קשה, דבר
המצריך אופי נוקשה, הרבה משאבים פנימיים ואומץ רב.
כאשר נעבור לבחינת התפתחותו של קראון לאורך המחזה, לפי היסודות
של תורותאה קרוק, גם כאן נראה כי ההתאמה מושלמת:
א. המעשה המביש: המעשה המביש אותו מבצע קראון, ושבסופו של דבר
מביא את האסון על קראון ומשפחתו הוא, לפי דעתי, הצו אותו מצווה
קראון, בו הוא אוסר את קבורת פולינקס וגוזר גזר דין מוות לכל הקובר.
כתוצאה מצו זה מתחילה השתלשלות העניינים הגורמת להתאבדות הימון,
הריגת אנטיגונה והסוף המר.
ב. הסבל: קראון עובר סבל רב לאורך המחזה, כאשר שיאו מגיע, כבכל
גיבור טרגי, בסוף. סבל זה על מעשיו השגויים ועל תוצאות שגיאתו אותה
שגה עוד בתחילת המחזה. קראון מתייסר במקומות שונים לאורך המחזה,
ובעיקר כאשר מתגלה לו סדק בשילטונו ובבסיס כוחו שעליו הוא נתלה, כמו
למשל בפגישה עם אנטיגונה, בפגישה עם טרסייס, החוזה העיוור ועוד, אך
כאמור הסבל הגדול מכולם מגיע בסוף המחזה, "דרכי היתה נמהרת ורעה. את
בני הרגתי, את אישתי...כל מעשי ידי עלו בתוהו..."
הסבל גם מוביל, כמצופה, להכרה בטעות הבסיסית ובשרשרת הטעויות
שבאו בהמשך לה.
ג. הידיעה: כידוע, הסבל אינו סבל אמיתי אם אינו מודע. קראון
עובר את שלב ההבדעות בשלבים שונים של המחזה, כאשר אנשים רבים מספרים
לו ורומזים לו על טעותו, אך היא עצמו יורד לשורש העניין רק לקראת
בסיום המחזה, כאשר קראון הולך אל אנטיגונה במטרה לשחרר אותה. בשלב
זה, מבין קראון, בעידודו של טרסייס, כי מעשיו שגויים וכי עליו לתקן
טעותו. אך, כידוע, היה מאוחר מדי. לכל אורך המחזה, מתקבצות עוד ועוד
נקודות הקשורות ליעידה, ובכל פעם הן מכות הקראון כשוט.
ד. האישור מחדש: גם האישור המחודש מגיע, כמו אצל כל גיבור טרגי,
בסיומו של המחזה. קראון, כאשר הוא ניצב מול גוויתו של בנו, הימון,
והוא מבין לאיזה עוול גרם כשהוא בעצם הרג את בנו ואת אנטיגונה שהיתה
חפה מפשה. כאן בעצם קים השיא, כשהוא חושב על כל החיים שגדע והנזק
שגרם, ואז הוא מחליט שחייו כך אינם חיים והוא מתאבד.


הדמויות המשניות במחזה ותפקידן

כבכל טרגדיה, הלהק (כלל השחקנים) מורכב מדמויות ראשיות, שהן
הדמויות סביבן מתרחשת העלילה, דמויות עגולות המופיעות רבות ומתפתחות
עם המחזה, ומדמויות משניות. הדמויות המשניות הינן דמויות שטוחות אשר
אינן מתפתחות, ותפקידן כדמויות משני ביותר. דמויות אלה מופיעות פעם
או פעמיים בלבד בכל המחזה, תפקידן קצר יחסית, ואין מתרכזים ברקען,
אופיין או פרטים אחרים שאינן חיוניים לתפקידן הספציפי.
הדמויות המשניות משמשות במחזה לכמה מטרות:
א. הדגשת נקודות ורמזים מקדמים: הדמויות מדברות, מתווכחות
ומצביעות על ליקויים, ונקודות שאותם רוצה המחזאי להדגיש. זהו בעצם
תפקידן החבוי של הדמויות המשניות מכיוון, שבעקרון, הן אינן מדברות
כהדגשה, אלה ממלאות מקומות חשובים בעלילה (תוספת דמויות והעשרת
העלילה) ורק בתת-המודע של הקהל משתרשים הנושאים אותם הן מחדדות,
"קולי המלך או קול מצפונך?...הפגע הוא במעשה, לא בדברי."
ב. בישור בשורות והבאת ידיעות: דמויות המשנה משמשות בעיקר להביא
לדמויות הראשיות בשורות מהשטח וידיעות על המתרחש "מחוץ לעולמן
האישי". ידיעות אלה הן המשנות את מהלך המחזה בכל פעם וגורמות
להתפרצויות רגשיות של הדמויות הראשיות. הדמויות המשניות "מגיחות"
מדי פעם כשבידן הבשורה הדרמתית (לרוב הטרגדית) מושרות אותה
ו"נעלמות". לאחר העלמן הדמות הראשית מתפרצת (או כשהן עדיין נמצאות),
מבצעת שרשרת מעשים ואז שוב "צצה" דמות משנית עם בישור בשורה, שהיא
לרוב תוצאת שורת המעשים, "הימן. הימון מת; ידו שלו ברצח...דמו בראש
אביו המרצח...המלכה מתה...".
ג. הבהרת מחלוקות ונקודות ספק: הדמויות המשניות, בדברן עם
הדמויות הראשיות, או בינן לבין עצמן בטרגדיות שונות, מציגות את הפן
השני על המטבע, ועל ידי כך מביאות לידיעת הדמות את השיקולים הנגדיים
ולידדיעת הקהל, שהדמות עשתה את מעשיה בידיעה מלאה של שני צדי המטבע,
"לקבור אותו! ולהמרות את פי המלך?...אבל הסכנה! נקמת ידו של קראון!"

הדמויות המשניות המשתתפות במחזה "אנטיגונה" הן:
1. איסמנה:
איסמנה, אחותה של אנטיגונה, היא שאר הבשר האחרון, שנשאר, משושלת
לאיוס. איסמנה אינה חזקת אופי כמו אנטיגונה, והיא מפחדת מיד החוק של
קראון ועל כן מתנגדת בתוקף להמרות את פיו ולקבור את פולינקס, על אף
היותו אחיה, ועל אף הסכמתה עם אנטיגונה בקשר לחוק האלים, "לקבור
אותו! ולהמרות את פי המלך?...אבל הסכנה! נקמת ידו של קראון!".
איסמנה מודעת למעשיה של אמטיגונה ולקללה שנפלה על בית לאיוס
ומנסה, ללא הצלחה, להניע את אנטיגונה מלהסתכן. למרות כל ההפצרות
מתברר בסוף, אם כי האופן מרומז, כי גם איסמנה קברה, ולו באופן
רישמי, את פולינקס (זאת רואים על ידי כך שהיו שתי קבורות השונות
לחלוטין אחת מרעותה).
בסוף, נתפסת גם איסמנה על ידי קראון, ומוישמת בקבורה אף היא. עד
נקודה זו, הבינה איסמנה את טעותה, והיא מסכימה לגמרי אם אחותה,
אנטיגונה, וכשהיא עומדת אל מול קראון היא מודה בקבורה בלב שלם, "כן,
בלב שלם, אם אחותי תרשה לי. אני אשמה...אבל עכשיו הבנתי לרוחך..."
תפקידה של איסמנה מחזה זה הוא גם להדגיש את העובדה שאנטיגונה
עשתה את מעשיה בידיעה מלאה של הסיכון, להדגיש את אופיה החזק
והאימפולסיבי של אנטיגונה, וכן להראות את צדקת חוקי האלים על חוקי
האדם.

2. הזקיף:
הזקיף בא בראשונה ומבסר לקראון על הקבורה הראשונה. קראון מתפרץ
עליו וזה מתקפל ומפחד. לאחר מכן מוצא הזקיף את אנטיגונה ומביא אותה
ברגש של שמחה המעורבת בעצב מכיוון שבתפיסתה שוחרר מאיומו של קראון

 

 

על חיו, אך עם זאת הוא מצטער על גורלה של אנטיגונה. בכך בעצם מסתיים
תפקידו של הזקיף, "אני לא עשיתי את זה. אני חף מפשע. אל תטיל עלי
עוון...דבר איום, נורא...אין מילים בפי...".
הזקיף בעצם הינו אדם פשוט שמשרת בצבא המלך ושצווה עליו לשמור על
גופה, והגורל המר יצא כךשהוא יצטרך לספר לקראון על המעשה. הזקיף
שמפחד לחיו וחיי משפחתו מתרפס ומנסה לבשר את הבשורה בצורה העדינה
ביותר. התפקיד המצומצם הזה תורם רק להתקדמות העלילה, כשהזקיף משמש
כאדם מהשורה שממלא את תפקידו, וההדגשה היחידה של אופי שיש בתפקידו
היא בפחדיו של קראון מהתמוטטות ממשלו.

3. הימון:
הימון, בנו של קראון, מתפקד כמביא את דעת העם על מעשיו של המלך.
הימון אומר לאביו שחוקי האלים חזקים יותר ושהעם נשלט בכוח הזרוע ולא
מרצון. דיבורו מתחיל עם כבוד רב לאביו, המלך, אך עם הזמן הויכוח
מתחמם והוא ואביו עוברים להתפרצויות ורואים בכך את אופיו חמום המזג
של קראון ושוב אנו חוזים בהתפרצויות של קראון כאשר הוא שומע שממשלו
מתערער.
הימון, שתאוהב באנטיגונה מתנגד בתוקף לאביו, ולאחר שהוא שומע על
הוצאת אנטיגונה להורג, הוא הולך למצוא אותה, ובראותו אותה מתה, הוא
אינו יכול לעמוד הכך ומתאבד. סיום טרגי זה לחייו הינם השיא של
המחזה. כאשר תפקידו הכללי של הינו הוא הדגשת אופיו של קראון ויצירת
הטרגדיות של המחזה.

4. טירסיאס:
טירסיאס, החוזה העיוור, הוא בעצם הרואה היחידי. הוא אינו מושלה
על ידי אחיזות העיננים השונות של הדמויות והוא רואה את כל מה שמתרחש
"מתחת לסדינים". טירסיאס יועץ רבותץ לקראון בנושאים שונים, ובזכותו
עלה קראון לשלטון. הוא מדבר הלשון חרוצה וחדה ושוקל כל משפט, וכאשר
הוא אומר את דבריו, חשיבותם רבה ויש לשים להם לב.
טירסיאס מדבר עם קראון ומספר לו על גורלו העומד לבוא, וקראון,
עוד לפני כן, מתפרץ, שוב כשהוא שומע שיש איום לממשלו ולחיי משפחתו.
טירסיאס חוזה את מות הימון ואת הרע העתידה ליפול על ביתו של קראון
בעקבות מעשיו הרעים, שכהוא כולל את איסור הקבורה, הריגת אנטיגונה.
לאחר שהוא גומר את נאומו החריף הוא פונה אל נערו התומך בו ואומר
שאין מקשיבים לו והולך.
המפגש בין קראון לטירסיאס בה להדגיש את המעשה המביש של קראון,
את הסיבוך ואת העימות הקשה שחל לכל אורך המחזה, ושהוא בעצם נושא
המחזה, הנושא של חוקי האלים אל מול חוקי האדם. כמו כן טריסיאס נותן
רמז מקדם לגורל רדיו הימון והמשפחה בכלל, "שמעני, קראון, קח בלבבך,
ובאזניך שמע: בא העת, קרוב היום בו תשלם בן תחת בן, מת תחת מת."

המקהלה

המקהלה בטרגדיה היוונית היתה בעצם ממלאת מקום של שחקנים נוספים,
וכן כמדגישה נקודות שונות ונותנת רמזים מקדימים על התפתחות העלילה.
מכיוון שהמחזות התנהלו במיעוט שחקנים, והיה צורך לבצע תפקידים רבים,
המקהלה שימשה כממלאת מקומם של תפקידים המצריכים מספר רב של משתתפים
(כמו תפקיד מועצת הזקנים ודעת הקהל) וכן משמשת כמספר (מצפון, נותנת
רקע ועוד).
התפקידים אותם מגלמת המקהלה בטרגדיה "אנטיגונה" הם:
א. מתן רקע: המקהלה מספרת, לאחר הפרולוג של המחזה (הדו-שיח בין
אנטיגונה לאיסמנה), את הרקע של כל מערך המלחמה, את הניצחוןם ואת
גבורת החיילים. בכך מקבל הקהל מוסג על מה מדובר ומדוע מתרחשים כל
האירועים, "מזמור לתבי, עיר שבעת שערים...פוליניקס, שר צבאם, סער
בחילותיו כרוח, עט כנשר הלבן, גח כנשר המצרח...הם צעדו בלילה, חיל
חניתות דורסים, סבונו כטורפים, לעם פעור לטרף...".

* יש לשים לב, כי המקהלה הינה כשחקן אחד וכדמות אחת, כאשר אם
היא לא מופיע על הבמה, אין היא יודעת מה התרחש.

ב. הצגת הדמויות: המקהלה גם מבסרת את בוא הדמויות העולות לבמה,
ועל ידי כך בעצם מציגה אותן ונותנת רקע קצר על קורות הדמות. בצורה
זו מתקבל רצף של המחזה מבלי לעצור או לבצע איזו שהיא עצירה מלאכותית
כדי להסדיר מי היא הדמות העולה לבמה ומה יהיה תפקידה בעתיד, "אבל
הנה סוף סוף מגיע מלכנו החדש, קראון בן מנויקס. מה מצפה למלך תבי
בשחר מלכותו? לאן ינחהו חוט גורל סבוך?..."

ג. מועצת הזקנים: המקהלה בטרגדיה משמשת למלך כמועצת זקנים אשר
יועצת למלך, מסכימה איתו, או מתווכחת איתו. באמצעות מועצת הזקנים
המחזאי מדגיש לקהל נקודות מסויימות בעלילה ומחדד אותן, "קראון בן
מנויקס, אם זוהי מצוותך - לך החק והשלטון. שלך אנחנו...זקנים אנחנו,
צוה על צעירים ממנו.". כמו כן המקהלה, כמועצת הזקנים, נותנת רמזים
מקדמים על העתיד להתרחש.

ד. דעת העם: המקהלה משמשת גם כדעת העם. במקום ליצור תפאורה
ולהביא שחקנים (או ליצור סיטואציה) להצגת העם ודעותיו, משתמש המחזאי
במקהלה אשר מדברת כנציגה של העם ומשפיעה בעצם על החלטותיו של המנהיג
ויועציו בהתאם לדעות העם (בגבול ההגיון).

ה. מצפון: אחד היסודות העיקריים של הטרגדיה היוונית, וטרגדיות
בכלל, הוא המונולוגים. בטרגדיה זו הופך המחזאי את המונולוג לדיאלוג
כאשר זה מתרחש בעצם בין הדמות לבין מצפונה, שמגולם על ידי המקהלה.
המקהלה עוקצת את הדמות, יועצת לה ומגיעה יחד איתה למסכנות שונות,
"אולי. אבל ירא אני את הדממה הזאת...זו האמת. אבל אחרת לראותה."

ו. נוכחים אחרים: המקהלה משמשת גם בתפקידים של דמויות שהופעתן
חד פעמית, או שהן מופעיפות לזמן קצר מאד ועל כן משתמשים במקהלה
הקיימת. שוב, גם כן דמויות אלה משמשות כמדגישות ומחדדות של רעיונות
ונקודות מסויימות, "אבל עכשיו גם לבבי נסער ולא אוכל לכלא את
דמעותי...אך היא היתה אלה ובת אלים, ואת אישה, גם ילודת אשה."

ז. מקהלה כשלעצמה: המקהלה מיוצגת כשלעצמה כמפיחת חיים בהצגה.
היא משמשת לרענון, נותנת לקהל זמן לאכל את הנאמר, גורמת להשהיות ועל
ידי כך למתח וכן סתם להשארה של אוירה קלילה, "אבל עכשיו בוקע אור
הנצחון. רבת המרכבות, הו תבי, צהלי ורני!...והלילה יענה בשיר
המקהלות."

מבנה המחזה

המחזה פותח התמונת הקדמה בה אנו רואים את אנטיגונה ואיסמנה,
אחותה, מדברות ביניהן ואנטיגונה מספרת לאיסמנה על הצו של המלך ועל
כוונותיה. תמונה זו מיוחדת מכיוון שאף אחת מהדמויות האחרות אינה
מודעת למתרחש והיא בעצם נעשית עוד לפני פתיחת המחזה (לפני שהמקהלה
מציגה את הרקע). דבר זה דומה להקדמות שקיימות כיום בסדרות וסרטים
לפני הצגת השחקנים. קטע זה הוא המפתח לכל המחזה הוא נותן את המעשה
המביש של קראון, את ההקדמה למעשיה של אנטיגונה ואת הרקע למחזה.
לאחר תמונת ההקדמה באה המקהלה ומספרת את הרקע המוקדם יותר
למאורע, את תאור המלחמה, ומהלללת את הניצחון. המקהלה פותחת בעצם את
המחזה, כשזאת היא עושה האוירה צוהלת ושמחה של ניצחון, דבר המנוגד
לתמונת ההקדמה.
המבנה הכללי של המחזה הוא דיאלוג, או טרילוג שהמשתתפים בו
יכולים להשתנות תוך כדי שיחה, ולאחר מכן בה קטע של המקהלה בו היא
מסכמת את שהתרחש, מרמזת על ההמשך או "סתם" מהללת ומזמרת, "אלוה רב
פנים -/ הו, בכחוס בן אלמוות, בן זוס כןלא הרעם, וכלתו סמלה..."
השיחות של המקהלה יכולות להתנהל כדיאלוג בין ראש המקהלה למקהלה,
או כדברי מקהלה שלמים.
כך, מבנה זה של דיאלוגים ושבין תמונה לתמונה מדברת מקהלה שימש
ליצירת מתח בקהל מחד, ולתת הפוגה לשחקנים וזמן להחלפה עידך.
תכונה יחודית לטרגדיה היוונית, הוא רעיון מהקהלה אשר תופסת
תפקידים רבים ומגוונים במחזה.


ניתוח המחזה "אנטיגונה" על פי אריסטו

אריסטו מציין שישה גורמים על פיהם נבדק טיבה של טרגדיה.
המחזה "אנטיגונה" נחשב לטרגדיה יוונית קלאסית ואותו נבחן ונבדוק
את טיבו כטרגיה על פי נקודות היסוד של אריסטו:

1. סיפור המעשה: סיפור המעשה של המחזה בנוי היטב כשהוא בעל
תמונת פתיחה בעלת אופי יחודי (הדו-שיח בין אנטיגונה לאיסמנה).
לאחר מכן ישנה התחלה של העלילה המתפתחת באופן סדיר וכרונולוגי.
הפתיחה של המחזה, תמונת ההקדמה ודברי המקהלה, נותנים נופח מיוחד
במינו לטרגדיה זו. הסיפור שלאורכו מתפתחות גם בדמויות מסתיים
הביום טרגדי ברור.
ניתן להבחין בבירור בשלושת חלקי המחזה (התחלה, אמצע וסיום)
הכתובים בבירור ובעלי אופי מיוחד משלהם.

2. מידות: המחזה "אנטיגונה" עוסק לכל אורכו במאבק בין עקרון
אשר היה אקטואלי מאד בתקופה בה נכתב המחזה, והוא האם חוקי האלים
חזקים מחוקי האדם או האם הם יסודות הנתונים ופרוש ועידכון בהתאם
לנסיבות. שתי הדמויות הראשיות, אנטיגונה וקראון, הינן דמויות
בעלות עקרונות ברזל, וכל אחת מושרשת בדעתה ללא נוע לכן ולכן.
הסופו של המחזה מגלה קראון כי העקרון לפיו פעל היה שגוי וכי
היסוד המוסרי של קבירת המת הוא העילאי.
בו בזמן שמתנהל המאבק הראשי עם כל מה שנגרם מכך, מתנהלים
מאבקי מוסר נוספים כמו כבוד האב וכו'.
המוסר במחזה הינו גורם עיקרי ומעסיק את הדמויות לכל אורך
המחזה. המוסר הוא בעצם זה שגורם להתדרדרות ולטרגדיה.

3. סיגנון דיבור: המחזה נכתב במקור ביוונית ועל כן לא ניתן
לדעת איזה אופי פיוטי היה לו ואם היו בו יסודות מיוחדים, אך
כאשר אנו מסתכלים על התרגום, לפחות זה שנעשה על ידי ט. כרמי
ושבו השתמשתי, אנו רואים כי המחזה בנוי מדיאלוגים שנונים שבהם
משחקי מילים ואף חריזה במקומות אלה ואחרים.
המחזה משובץ קטעים שונים של גילויי רגשות, דו-שיח עם המצפון
וכן פעולות עקטיביות רבות. סגנון זה שמשלב דיבור בעל אופי יחודי
וסיטואציות יוצאות דופן (כמו דיבור עם המצפון) יוצרות סגנון
תאטרלי מיוחד במינו.

4. מחשבה: המחזה, שעוסק בבעיות עקרוניות של מוסר ועקרונות,
בנוי מקטעים של דיאלוג וטרילוג. שיחות אלה מגיעות ברוב הפעמים
לידי ויכוחים סוערים המתפתחים לצעקות ואיבוד אשתונות. הדמויות
המשתתפות שקולות מאד, ואפילו בויכוחים הסוערים ביותר הן מדברות
דברי טעם והגיון ללא בריחה לרמות שיח ירודות.
המחזה כולו מלא קטעים של מחשבה והגיון כאשר הדמויות מוצבות
מול סיטואציות קשות ואף בלתי אפשריות שמהן הן צריכות להחלץ,
בדרך זו או אחרת. מכיוון שהדמויות מפולפלות ושנונות הן מצליחות
למצוא את "דרכן החוצא" או שהן עומדות על שלהן ומתווכוח ויכוחים
מלאי שנינות וחוזק.

5. חזיון: המחזה בנוי מדו- או טרילוג אשר מתנהל על הבמה כאשר
המקהלה נוכחת תמיד, חוץ מבתמונת ההקדמה. האופי החזותי של המחזה
פשוט ודל, התפאורה אינה משתנה כמעט ומספר השחקנים מצומצם
ותנועתיות רבה. החזות הזו תיפוסית לטרגדיה היוונית ואין בה מן
החידוש או הגריעה.

6. נעימה: המחזה נכתב ביוונית ולא ניתן לדעת אם היה מתנגן או
לא מכיוון שבתרגום משתנה הכל. נראה שהיו משחקי מילים וסביר מכך
שהמחזה היה מתנגן, אך כאמור לא ניתן לאמר.


ניתוח המחזה לפי דורותיה קרוק

דורותיה קרוק, בציינה את הנקודות לפיהן מודדים את המחזה
הטרגדי מתייחסת יותר לנושא ההתפתחות של המחזה ושל הדמויות
ומחפשת תכונות מסויימות במחזה שיעידו על היותו מחזה טרגי:

1. המעשה המביש: מכיוון שבמחזה זה שתי דמויות, כל אחת מהן
מבצעת מעשה מביש אחר, כאשר העיקרי הינו המעשה המביש של קראון
אשר פוקד לא לקבור את פולינקס, דבר הנוגד את חוק האלים. המעשה
השני הוא ביצוע הקבורה על ידי אנטיגונה. מעשים אלה הם הפתיחה של
השתלשלות אירועים המובילה לסוף הטרגי.

2. הסבל: לכל אורך המחזה סובלות הדמויות הראשיות, אנטיגונה
וקראון, ממרדף אחרי הצדק. אנטיגונה בטוחה בצדקתה וגאה במעשיה
וזה מובילה למוות ועל כך, ברור, היא מצטערת. היא סובלת מפחד
המוות בהיותה אנושית, אך הולכת לקראתו בראש מורם. לעומתה,
קראון, נמצא בסבל ארוך טווח וקשה יותר. סבלו של קראון הינו סבל
של הרס משפחתו ושל חוסר עונים. קראון אינו יודע אם מעשיהו נכון
היה ומנסה להוכיח לעצמו ולסביבה שכן. תוך כך, מתגלה לו יותר
יותר כמה העם נשלט בפחד ואינו תומך בו עד שלבסוף הוא מבין את
טעות, אך הגילוי מאוחר מדי ומשפחתו עברה כבר מן העולם.

3. הידיעה: אנטיגונה, כבר בהתחלה ידעה לקראת מה היא צועדת
ועל כן הידיעה אצלה קיימת כל הזמן, העוד קראון מגלה את הסבל ואת
טעותו עם התפתחות המחזה. סבלו קשה מאד כי הוא מודע אליו לעת לעת
ואינו מבין את טעותו, באופן שלם, רק בסיום המחזה. במהלך המחזה
נרמזת הטעות, אך הוא אינו נקלט לגמרי עד הסיום הטרגי.

4. האישור המחודש: אנטיגונה, שהיתה מודעת כל הזמן למה שיקרה
ולאחר שעברה עם אביה את "שבעת מדורי גיהנום" היא מודעת יותר מכל
אדם אחר לערכם של החיים, ואינה דרושה לאישור מחודש. קראון לעומת
זאת, מקבל את האישור בסוף המחזה כאשר הוא מגלה שבנו התאבד ועומד
מול העובדה שבעצם הוא הרג את כל משפחתו (בנו, אשת בנו לעתיד,
ואישתו שלו). אישור זה של קדאיות החיים וערכים מכה בו כפטיש
גדול והוא אינו יכול לעמוד בטרגדיה בעצומה ומתמוטט נפשית.


הטרגדיה היוונית

מקורה של הטרגדיה היוונית הוא בפולחן דתי. פולחן זה, לאל
דיוניסוס - אל היין - היה מתנהל על ידי קבוצת גברים המחופשים לבעלי
חיים, שהיו שרים ומרקדים על הבמה לכבוד האל. קבוצת הגברים, שרובם
היו מחופשים לתייש, היתה מורכבת מראש מקהלה וממהקלה. ראש המקהלה היה
שואל שאלות את המקהלה, וזו היתה עונה. עם הדורות התגלגל והתפתח הטקס
ומתוך המקהלה הוצאו אנשים אשר סיפרו אגדות וסיפורים מיטולוגיים על
דיוניסוס.
עם הזמן התרחבו נושאיה של הטרגדיה היוונית, והחלו עוסקים בכל
מיני סיפורים מיטולוגיים שונ ים שאינם קשורים לדיוניסוס. הטרגדיה
החלה מתפתחת ויצאו ממנה מחזות רבים ואפילו סעיפים שאינם טרגדיהב כמו
הקומדיה. גם מחזות אלה עסקו בחיי היוונים, הממלכות, האנשים ובאלים.
מבנה התיאטרון בו שוחקו הטרגדיות והקומדיות היווניות היה מעגל
אשר במרכזו במה עם מזבח. השחקנים, ששחקו תפקידים של נשים וגברים גם
יחד (נשים לא השתתפו בתיאטראות אלה) היו מחליפים את בגדיהם במקום
שנקרא "סכיני" (מכאן השם סצנה). החלוקה של המחזות לתמונות תמונות,
שביניהן קטעי קישור היתה על מנת שהשחקנים יוכלו להחליף בגדים
ו"להפוך" לדמות הבאה.
הטרגדיה היוונית, מלרות התפתחותה הרבה, שמרה על הציוויון המיוחד
שלה - תפקידה החשוב של המקהלה אשר שרה וזימרה לאורך כל המחזה -
והמשיכה תמיד לעסוק בקונפליקטים אנושיים עקרוניים של מאבקי עקרונות,
אדם הקורא תתיגר לאלים ועוד. הטרגדיה שמרה גם על הבסיס הטרגי של סבל
מתמשך של ה"נלחמים" ושל הסוף הטרגי הטיפוסי.
מתוך הטרגדיה היוונית התפתחו סוגי הטרגדיות הנוספות ואף
הקומדיות, כאשר הטרגדיה היוונית משמשת שלד ובסיס לכולם.




עוד פרטים על העבודה\ סיכום :
שולח: שובל
מתאים לכיתה: י
מקצוע: ספרות
אם אהבתם את העבודה\סיכום תנו לו לייק ושתפו






:עוד עבודות וסיכומים באותו מקצוע שבחרתם , תוכלו לקחת השראה ושורות לכתיבה גם מהן
עבודה על הספר חפרפרת במחתרת
עבודה על הספר חפרפרת במחתרת
התפסן בשדה השיפון
התפסן בשדה השיפון
רוץ ילד רוץ
רוץ ילד רוץ
תרנגול כפרות עבודה מוכנה
תרנגול כפרות עבודה מוכנה
עבודה על החטא ועונשו
עבודה על החטא ועונשו
סיכום חזרה למיבחן בגיאוגרפיה
סיכום חזרה למיבחן בגיאוגרפיה
יומן קריאה קצר - קן הקוקיה
יומן קריאה קצר - קן הקוקיה
רבקה גלשטיין
רבקה גלשטיין
סיכומים בספרות- שירים
סיכומים בספרות- שירים
אנטיגונה כדמות מורדת
אנטיגונה כדמות מורדת

** שימו לב אנו נגד העתקת עבודות , מאגר העבודות הוא בשביל לראות עבודות אחרות לרפרנס ואולי לקחת מעט מידע פה ושם אבל אסור להעתיק עבודה שלמה**
כמו כן העבודות נשלחות על ידי הגולשים ואין לנו אפשרות לבדוק את אמינותן של כל העבודות לכן מומלץ לבחון את אמיתות המידע במקורות נוספים באינטרנט
מקווים שהפינה מאגר העבודות וגם סיכומים עזרו לכם להתכונן למבחנים להתכונן לבגרות או לחסוך כסף של מורה פרטי או מורים פרטיים במקצועות השונים , בהצלחה בלימודים

עוד קטגוריות של עבודות מוכנות וסיכומים שאולי תרצו לראות
עבודות בספרות | עבודות בתנ"ך | עבודות באנגלית | עבודות בהיסטוריה | עבודות במדעים | עבודות מוכנות בספורט | עבודות בגיאוגרפיה








© כל הזכויות שמורות יויו אתר משחקים ופנאי לילדים ונוער 2019

תפריט טקסט : משחקים | בדיחות | משחקי בנות | סרטונים | ארץ עיר אונליין | פאזלים | דפי צביעה אונליין | חידות | תמונות מגניבות | רקעים | תנ"ך אונליין |
משחקים לאייפון | יויופדיה | הכנה לכיתה א | מאגר הידע | תשבצים | תשובות לארץ עיר | חיפוש בתנ"ך | מאגר שמות | אשליות אופטיות | כלים שימושיים |
משחקים אונליין | שאלונים | מדריכים | ברכות בעברית | משחקים חינם | אתרים לילדים | משחקים יפים | משחקים חדשים | טריוויה | דפי צביעה | תפזורות |
פתרונות לתשבצים | משחק באבלס | היומן של יויו | תאריכים מיוחדים | חרוזים למילים | מילון עברי אנגלי | משפטים | תמונות מצחיקות | יצירה לילדים | תקנון