עבודות וסיכומים ראשי | עבודות בספרות | עבודות בתנ"ך | עבודות באנגלית | עבודות בהיסטוריה | עבודות במדעים | עבודות בספורט





אנטיגונה


יסודות הטרגדיה

1) המעשה המביש :ביסוד כל טרגדיה ישני מעשה מביש שביסודו חטא חמור
והוא גורם לשרשרת אסונות ולסבל המרכזי במחזה. לדוגמה: מעשה בגידה,
גילוי עריות ורצח או כל מעשה שהוא בבחינת חטא גמור.
המעשה המביש צריך לגרום לסבלו של הגיבור הטראגי.
זהו מעשה המביע את הטבע האנושי האדם.
2). הסבל: הסבל חייב להיות העז ביותר שאדם יכול להרגיש ולסבול בתנאים מסוימים.
הוא חייב להיות אמיתי. השפעתו על הסובל חייבת להיות הרסנית, כרוכה
באובדנו הגמור של האדם הסובל ולעתים מסתיימת במוות. הסבל נגרם ישירות
מהמעשה המביש ושקול בעוצמתו כנגד כל חומרתו המעשה.
הסבל חייה להיות מודע, הוא נחשב לטראגי רק אם הוא מביא לכלל ידיעה.
3) הידיעה: הידיעה נובעת תמיד מתוך הסבל הטראגי
הסבל הטראגי הוא כזה שנכללת בו המודעות של הגיבור הטראגי לחטא ולחומרתו
ולעומקן של הסיבות שבגללן הוא סובל.
4) אישור מחדש של ערכים: החלק האחרון שנועל את הטרגדיה ובו מוצג פתרון למעשה המביש.
אם בתחילת הטרגדיה הופרו סדרי העולם בסיום הטרגדיה מוחזר סדר העולם
לכנו, אך המחיר שמשלמות הדמויות בטרגדיה הוא מחיר כבד ג€“ מחיר החיים.
נראה שבשלב זה כל הערכים המתוקנים שהכרנו עד כה, מתאשרים וחוזרים
להיות חלק מעולם חברתי נכון, מסודר ומתוקן. בשלב זה, הצופה/ הקורא אינו
יוצא מדוכא מהסבל ומהאסון שביצירה, אין הוא מפתח תחושה של מועקה כעס
או ייאוש להיפך. בסיום הטרגדיה הקורא/צופה משוחרר מכאב מפחד ומסבל
והתחושה הפנימית הנבנית בתוכו היא תחושה שהערכי המוסר והסדר החברתי
חזרו לשכון בעולם.
אמונת הצופה באדם אינה מתערערת בסיום היצירה אלא מתחזקת, מתאשרת
ומתחדשת.


מאפייני הגיבור הטרגי
1. מייצג את האנושות כולה: הגיבור הטראגי הוא נציגה של כל האנושות בכך שהוא מסמל צד יסודי וקבוע בטבע האדם, צד שנמצא בכולנו אך בצורה הנאצלת ביותר ולא בצורה ממוצעת. הגיבור הטראגי מודע היטב למעשה המביש, לצורך בכפרה ובתיקון המעוות.
2. היכולת לסבול במידה מוחלטת מרבית: הוא לוקח על עצמו את הנטל של העולם הבלתי מובן הזה. הגיבור הטראגי סובל עד קצה גבול היכולת של בן אנוש.
3. הגיבור הטראגי הוא בן מעמד חברתי רם: מאנשי אצולה, מלכים, נסיכים, אצילים. הגדולה החברתית היא מעין סמל חיצוני למעלות הרוחניות וזה מוסיף לדמות את מימד האחריות החברתית והמדינית וכך היא הופכת לנציגת האנושות ומייצגת כל אדם.
4. לגיבור הטראגי יש קסם אישי: במובן של אישיות כריזמטית. הקסם נובע מנפשו הגדולה, אומץ לב ניכר ואצילות.
5. בעל תכונות קיצוניות: אומץ לב, כעס, דבקות במטרה, עקשנות...
חוטא בחטא ההיבריס = תחושת הגאווה הפושעת, ההתנשאות והיוהרה המבטלת את הזולת, את חוק המוסר ואת חוק האלים.
6. גורם בעצמו לאסונו: הכרחי שהגיבור טראגי ייקלע לסיטואציה טראגית או יצור אותה. הכרחי שהגיבור הטראגי ייהרס, יגיע אל אובדנו הגמור. הגיבור הטראגי נופל ממרומי ההצלחה אל תחתית הכישלון והייאוש אבל עליו לעמוד בנפילה זו בדרך מעוררת כבוד, הערכה ואפילו הערצה. הנפילה הנוראה חושפת את גדולתו ועוצמתו של הגיבור כאשר קודם לכן נחשפו חולשותיו ופגמיו.
7. מודע לסבלו אך אינו מתפשר עם המציאות

פרולוג

אנטיגונה מספרת לאחותה על הצו שאומר שאחיהם אתאוקלס יקבר ברוב פאר והדר היאה לגיבור מלחמה, בעוד אחיהם השני פולינקס לא יקבר וישאר מאכל לעוף השמיים ולחיית השדה.
אנטיגונה מבקשת מאחותה לעזור לה לקבור את אחיהן אך איסמנה מסרבת ומנמקת את זה בכך שהן נשים, והן חסרות כוח מול הגברים, בנוסף רק טיפש יפר את הצו שסופו מוות ברור, בסוף היא אומרת שהן הנצר האחרון לבית אדיפוס ואם ימותו אז בית אדיפוס יאבד.

איסמנה היא פחדנית, ריאליסטית וצייתנית, היא מודעת לחשיבות המשפחה אך למרות זאת מצייתת לחוק המלך.
אנטיגונה קיצונית בגישתה, בתחילה פונה לאחותה במילים "איסמנה היקרה" ולאחר סירוב איסמנה היא אומרת "עוד מעט אתחיל לשנוא אותך"
הקיצוניות שלה מתבטאת גם בכך שאין לה שום פחד מהמוות.
היא עקשנית ודבריה ההגיוניים של אחותה אינם משכנעים אותה.
היא אמיצה ודבקה במטרתה שהיא לקבור את אחיה.
היא אישה חסרת כוח אך אינה פוחדת להתעמת עם המלך.
הפרולוג מסתיים באי הסכמה ואיסמנה מזהירה אותה מכישלון.



תמונה 2
התמונה נפתחת בדיאלוג בין קריאון לזקיף.
הזקיף מתאר את הסופה שהתחוללה לאחר שהורידו את האפר מעל גופת פולינקס.
הוא מתאר את אנטיגונה כציפור שאיבדה את גוזליה, הוא רומז שהצו של קריאון לא צודק.
אנטיגונה מתייצבת מול קריאון ושני הגיבורים מייצגים דעות מנוגדות.
קריאון שואל את אנטיגונה 3 שאלות:
"האם עשית את המעשה?" "מודה אינני מכחישה"
"האם הגיע לאוזנייך צו המלך?" "שמעתי, הצהרת באוזני העם"
"ואת העזת למרות את פי המלך?" "העזתי, הצו הזה לא מפי אלוה"
קריאון ניצב בפני קונפליקט, מצד אחד אנטיגונה היא האחיינית שלו וארוסת בנו ופגיעה בה היא פגיעה במשפחתו אבל מצד שני הוא המלך ואינו יכול להרשות לעצמו להראות כמלך מפלה לטובת מקורביו והוא חייב להענישה.
קריאון מנסה לתת לאנטיגונה מוצא החוצה ב-2 שאלותיו הראשונות, אם הייתה מכחישה הייתה יכולה להינצל, אך אנטיגונה יהירה ודבקה במטרתה ואינה עושה זאת ולכן קריאון גוזר עלייה גזר דין מוות.
אנטיגונה מייצגת את צו האלים והיא טוענת שהעזה לצאת כנגד צו המלך ממספר סיבות, ראשית היא טוענת שחוקי האלים עוצמתיים הרבה יותר וחוקי המלך הם כאין וכאפס לעומתם.
בנוסף, היא איבדה את הטעם לחיים ומעדיפה למות מאשר שנשמת אחיה תשרור חסרת מנוח בגלל אי קבורתו.
לבסוף, אנטיגונה מנמקת את מעשיה בכך שאינה חטאה אלא עשתה מעשה חסד, ולא רק זה אלא גם שכל העם תומך בה אך פוחד לדבר בגלל קריאון.
היא מתחצפת לקריאון, אומרת לו שהיא טיפשה בעיניי טיפשים, כלומר היא קוראת לו טיפש.
דבריה חושפים אותה כדמות עקשנית, יהירה וקיצונית עד כדי עיוורון.
קריאון מדבר בשם המדינה, בשם החוק, הוא טוען שאנטיגונה חטאה פעמיים, גם הפרה את הצו וגם התחצפה אליו.
היא אזרחית והיא חייבת לציית לו, נימוקיה לא מעניינים אותו והוא אינו מוכן להתפשר.
איסמנה מופיעה שוב, הפעם אמיצה, מוכנה להגן על אחותה ללא היסוס ולוקחת על עצמה את האשמה למרות חפותה מפני שהיא לא מוצאת טעם לחייה בלי אחותה.
קריאון מזלזל באחיות, אומר שאיסמנה יצאה מדעתה ואנטיגונה נולדה חסרת דעה.

תמונה 3
בתמונה זו היימון בן קריאון מופיע והדיאלוג ביניהם מתנהל ב-3 שלבים.
בשלב הראשון היימון מנסה לרכך את אביו.
הוא מדבר דברי נועם, אומר שהברית עם אביו יותר חשובה לו מברית הנישואין עם אנטיגונה.
הוא משבח אותו כמנהיג, את צדקתו ואת חוכמתו ונראה שהיימון תומך בצו אביו.
קריאון מרוצה מדבריו וטוען שהמסירות לאב צריכה להיות נר לרגלי הבנים והיימון צריך להיות נאמן ומסור לקריאון.
מתוך דבריו של קריאון מצטיירת דמות של מלך עקשן המקדש את דבריו גם אם אין בהם צדק.
הוא לא מוכן להרהר שוב. קריאון מונע רק ע"י רעיון אחד: הפרת החוק עלולה להזיק לכל תשתית המדינה ולכן יש לציית לחוק המלך.
בשלב השני כל צד מראה את נימוקיו.
קריאון אומר שאם יסלח לאנטיגונה יראה כמנהיג מפלה, בנוסף יציאה כנגד החוק לפי דעתו גורמת להפקרות ולכן חייב להענישה ולבסוף צו השליט קדוש כלומר גם כאשר הוא טועה, הוא צודק.
היימון מנסה להסביר לאביו שהוא צריך להיות קשוב לעם שמשוכנע בצדקתה של אנטיגונה, הוא גם מביע את דעתו שאנטיגונה צדקה במעשה כי רק כיסתה את מערומי אחיה ויש להלל אותה ולא להענישה.
היימון מביא 2 משלים, משל העץ ומשל הספן שלשניהם מסר זהה, על מנת שמלכות קריאון לא תפגע הוא חייב לפעול בגמישות ולבטל את הצו ואם לא יעשה כך הוא יאבד את המלכות.
בשלב השלישי העימות בניהם מחריף.
קריאון אינו מוכן לשמוע לעצת צעיר ממנו ואינו מוכן שיתנו לו עצות על איך לשלוט.
קריאון מבין שהיימון מתנגד לצו שלו ומאשים את היימון שנפל ברשתה של אישה.
השיא מגיע שהיימון אומר שאם אנטיגונה תמות עוד מוות יגרם [רומז למותו שלו].
קריאון משנה את גזר דינה של אנטיגונה בסוף התמונה.
הוא לא יוציא אותה להורג אלא יגלה אותה למערת הקבר.


תמונה 4
בתמונה זו אנטיגונה מספידה את עצמה , מעוררת רחמים על סבלה הקשה. עד לתמונה זו הצטיירה אנטיגונה בפני הצופה כדמות עקשנית המוכנה לשלם בחייה על ערכים שהיא מאמינה בהם אולם כאן היא מצטיירת כאנושית יותר, כאדם עם פחדים, חוששת למות ומבקשת רחמים. "רעים הביטו בי ורחמו עלי"
אנטיגונה מבכה את עלומיה, מבכה על כך שלא תינשא לעולם, לא תלד ילדים. המקהלה אשר שומעת את דבריה מנסה לעודד אותה בכך שהיא אומרת לה שאמנם היא הולכת אל מותה אולם היא מתה שלמה ללא פגיעת חרב או מחלה.
לאחר מכן אנטיגונה משווה את עצמה לניובה בת טנטלוס שנכלאה בסלע והפכה למצבת אבן שעד היום דמעתה נובעת מהסלע. ההשוואה של אנטיגונה לבת טנטלוס מעידה על גאוותה היא משווה את עצמה לאלה והמקהלה מזכירה לה שעליה להצניע לכת גם אם היא הולכת למות ולא לחטוא בחטא הגאווה.

תמונה 5
בתמונה זו נפגש המלך קריאון עם הנביא העיוור טרסיאס.
טרסיאס הוא עיוור אך בעצם הוא זה שרואה את האמת.
טרסיאס וקריאון כל אחד מהם מצדד בדעה מנוגדת ולכן המפגש ביניהם סוער. לאחר הוויכוח הסוער בין השניים, כשטרסיאס עוזב את הבמה הוא מותיר את קריאון כשהוא חרד לבאות, ושואל את המקהלה "מה אעשה?" ומוכן לחזור בו מעמדתו.
טרסיאס שמגיע מלווה בנער שמראה לו את הדרך, נשאל ע"י קריאון "מה הבשורה אשר בפיך?" טרסיאס מספר כי ניסה להעלות לאלים קורבן אולם הם סרבו לקבל את הקורבן.
טרסיאס קורא לקריאון לקבור את פולינקס.
טרסיאס חוזר למעשה על דבריו של היימון שנאמרו בתמונה שלישית. כל אדם חוטא אך הצדיק מודה בטעותו אומר טרסיאס לקריאון, הוא גם אומר לו כי חטא ההיבריס הוא הנורא מכל.
אולם קריאון המקובע בדעתו , עקשן וגאוותן, לא מקבל את דברי הנביא ומאשים אותו כי הוא אומר את דבריו בגלל בצע הכסף. קריאון שוגה בפירושו את המציאות ג€“ זהו המשגה הגורלי. כשטרסיאס שומע את השמצותיו של קריאון הוא מזהיר אותו כי "בן תחת בן, מת תחת מת". הוא מצביע על שני חטאי קריאון, את אנטיגונה קבר בחיים ואת פולינקס לא קבר.
טרסיאס אומר לו כי במעשיו אלה לא ירחק היום שביתו יהיה מלא במקוננות ושמו יהיה לפחד ושנאה בכל העיר.
עד כאן ניתן לראות את שיא העימות בין חוק האלים לחוק המלך. קריאון מאמין שלא צריך לקבור את הבוגד , הצו שלו תואם את רצון האלים ומאשים את טרסיאס בקבלת שוחד עבור נבואתו. טרסיאס מנבא נבואת זעם על קריאון וביתו.
לאחר עזיבת טרסיאס קריאון חושש ולראשונה הוא מגלה צד אנושי, הוא מכיר בטעותו.
קריאון מבין שחטא בחטא ההיבריס.
הוא שואל את ראש המקהלה "מה אעשה?" ראש המקהלה מציע לו לשחרר את אנטיגונה ולקבור את פולינקס.
קריאון הולך לעשות זאת.

אכסודוס
האכסודוס נפתח בדברי השליח שנכנס לבמה ומודיע על האסון הנורא שקרה: מותם של אנטיגונה והיימון.
האסון התחולל בגלל מספר סיבות, ראשית בגלל גזרת האלים כשהאלים רוצים משהו אף אחד לא יכול לשנות את רצונם. זה הגורל שלא ניתן לשינוי, אבל האסון התרחש גם בגלל אופיים של הדמויות.
הן אנטיגונה והן קריאון חטאו בחטא ההיבריס. נוסף על כך לאחר שקריאון הסכים להיכנע הוא הלך קודם לקבור את המת ורק לאחר מכן לשחרר את אנטיגונה . הוא לא פעל על פי עצת המקהלה שאמרה לו קודם כל לשחרר את אנטיגונה ורק לאחר מכן לקבור את המת , כלומר סדר פעולותיו היה שגוי וכאן ניתן לראות את ההחמצה הגדולה של המלך.
החמצה זו עלתה לו בחיי בנו היימון, אשתו אורידוקה ואנטיגונה אהובת בנו.
קריאון הספיק לפגוש את בנו לפני מותו. היימון הכועס והכואב ניסה להמית את אביו אך קריאון נרתע לאחור והיימון נפל על חרבו והתאבד לעיני אביו. את כל הסיפור הזה שהתרחש מחוץ לגבולות הארמון מספר השליח לצופים. הצופים אינם רואים זאת ויש בכך שמירה על אחדות המקום.
כשאורידיקה שמעה זאת גם היא מתאבדת וגם זאת הצופים אינם רואים אלא שומעים מפי השליח אשר מספר לקריאון.
קריאון נשאר לחיות על הריסות ביתו שהוא הביא על עצמו. נשאר לחיות ולסבול.
המחזה מסתיים באישור ערכים מחדש , הסדר שהופר שב על כנו.
קריאון הבין שהחוק הקובע הוא חוק האלים והצו שהוא הוציא סותר את חוק האלים והוא מכיר בטעותו אבל הכרה זו נעשתה מאוחר מידי, לאחר שכל משפחתו מתה והוא מכיר בכך שאסון זה נגרם בגללו.
קריאון מודה באשמתו.
בסוף המחזה המקהלה מסכמת את המסר החינוכיאישור מחדש של הערכים.

"סוף דבר, הכל נשמע:
שמחת אדם תיכון רק בחכמה, על האדם לפעול בחכמה
והחכמה- היא ביראת אלוה. לפעול בחכמה כלומר לפעול על פי האלים, רומז על קריאון שהוציא צו מנוגד לאלים ובכך נענש.
גאה ורם ישפיל עדי עפר, הגאווה היא מקור הרע, המוביל לאסונות, רומז על קריאון ואנטיגונה שחטאו בחטא ההיבריס ובכך נענשו.
לעת שיבה יקנו מוסר ודעת" אדם מבין זאת רק לאחר המעשה, לעת זקנה.

דמויות ראשיות
אנטיגונה שייכת לבית המלוכה. לאחר שהמלך הוציא צו לא לקבור את אחיה, חוק העומד בניגוד למצפונה ובניגוד לחוק האלים, היא לא מסוגלת להשלים עם הצו ומחליטה לבצע את הקבורה למרות הצו. לאחר שהיא משוחחת עם אחותה , קהל הצופים מבין שהיא נחושה בדעתה לקבור את אחיה למרות כל הסיכונים והיא בטוחה בצדקתה ובכך שבעולם הבא היא תבוא על שכרה. אנטיגונה מוכנה למות ואין לה שום התלבטויות בנושא.
במהלך המחזה מתברר שאזרחי תבי חושבים כמוה אך חוששים להביע את דעתם. אנטיגונה מייצגת את דעתם הכמוסה. היא שונה מהם בכך שהיא מביעה בקול רם את רחשי ליבם. אנטיגונה עקבית בעקשנותה עד סוף דרכה. היא גם קוברת את אחיה פעמיים. אינה מסתפקת בקבורה מהירה אלא חוזרת כדי לבצע קבורה לפי הדת. לאחר שנתפסה המלך מאפשר לה להתחמק מעונש . היא הייתה יכולה להגיד שלא שמעה את צו המלך אך אנטיגונה , עקשנית ובטוחה בצדקת דרכה, מתווכחת עם המלך באומץ רב ואומרת לו כי החוק מנוגד לחוק האלים. בכעס רב היא מדברת עם קריאון שמפחיד את המקהלה והזקיף אבל לא אותה. היא אינה מפחדת ולא מהססת להגיד לו שאם מעשיה הם איוולת הרי הם איוולת רק בעיני האוויל, כלומר מכנה אותו "טיפש". גם את בקשתה של אחותה איסמנה לקבל יחד איתה את העונש לאחר שלא רצתה מלכתחילה לעזור לה לקבור את אחיהם היא דוחה בסלידה גמורה. היא עקשנית ולא מתפשרת.
אנטיגונה סובלת ומודעת לסבלה.
בתמונה רביעית היא מקוננת על עצמה ועל העובדה שהיא הולכת אל מותה .
אנטיגונה חוטאת בחטא ההיבריס בכך:
1. היא מחליטה לבצע מעשה נועז בניגוד לחוק המלך.
2. מתחצפת אל המלך, מזלזלת בו ללא חשש.
3. משווה עצמה לבת האלים- בת טנטלוס (תמונה רביעית).
4. מתאבדת.
למרות חטא ההיבריס שלה, הקהל מזדהה איתה וזה בגלל שהיא מייצגת את האמת, המצפון ולוחמת בגבורה. אנטיגונה מביאה על עצמה את אסונה . בסיום המחזה הקהל יודע שמאבקה של אנטיגונה צודק ודרכה ניצחה ובכך מגיע הקהל לאישור ערכים מחדש. אנטיגונה אמנם שילמה בחייה אבל דרכה ניצחה.

קריאון הוא המלך. וככזה הוא מייצג את העיקרון שהעם צריך להישמע להוראותיו. הוא משוכנע שאינו טועה והוא לא מסוגל לקבל ביקורת.
בתחילת המחזה קריאון נושא את נאום ההכתרה שלו ומציג רעיונות דמוקרטיים אולם מהר מאוד הצופים נוכחים לדעת כי קריאון הוא שליט עריץ הרוצה לקבוע חוקים ללא התייעצות עם זקני העם.
כאשר ראש המקהלה אומר שיתכן שהקבורה נעשתה כי כך רצו האלים קריאון מעליבו ומכנה אותו כטיפש זקן. בעקשנותו הוא מגלה עיוורון נפשי, עיוורון למציאות, מה שהופך אותו לדמות טראגית. הוא לא מבין את רחשי לב העם, את הרמזים של המקהלה ובכעסו אפילו לא מקשיב לבנו שמדבר אליו בצורה גלויה ביותר.
קריאון מוביל את עצמו לאסונו. כשטרסיאס אומר לו שהאלים כועסים הוא מאשים אותו ברדיפת בצע.
בסופו של דבר קריאון נסוג מהחלטתו אבל זה רק לאחר איומי טרסיאס על האסון המתקרב לביתו. קריאון הוא דמות טראגית בגלל ההחמצה, בגלל העיוורון שלו. הוא היה עיוור למציאות . בסופו של דבר הבין כי חטא בחט ההיבריס אולם ההבנה הגיעה מאוחר מידי. הסבל, המודעות לסבל ואישור הערכים מחדש מופיעים אצלו אבל מאוחר מידי , לאחר אסונו ולא נותר לו לעשות דבר כדי לשנות את מצבו.
הוא מודע לכך שבכוחו היה למנוע זאת אבל הוא הבין זאת מאוחר מידי ונשאר לחיות ולסבול על הריסות ביתו.
קריאון עשה את המעשה המביש שלו וסובל בגלל מעשהו שלו. הוא מגיע לאישור ערכים מחדש , לערכים שהוא ערער, וזה רק לאחר מותם של יקיריו.
דמויות משניות
איסמנה היא בת מלוכה, אחותה של אנטיגונה ואחיינית של קריאון.
היא הגיונית וריאליסטית ומנסה למנוע מאנטיגונה לעשות את המעשה והיא מעלה גם טיעונים הגיוניים.
היא אוהבת את אחותה ולמרות שאנטיגונה פונה אליה בגסות "עוד מעט אתחיל לשנוא אותך" היא עדיין חרדה לגורלה.
היא מאירה את אנטיגונה במובן של ניגוד.
איסמנה צייתנית בניגוד לאחותה המרדנית.
איסמנה הולכת אחר חוק המלך בניגוד לאחותה שהולכת אחר צו האלים.
איסמנה פחדנית בניגוד לאחותה האמיצה.
בתמונה 2 איסמנה מופיעה שוב ולמרות שבפרולוג אינה מסכימה לעזור לאחותה הפעם היא מופיעה אמיצה ומוכנה להגן על אחותה.

היימון הוא נסיך, בנם של קריאון ואורדיקה וארוסה של אנטיגונה.
צעיר וחכם, מנסה לשכנע את אביו להקשיב לעם על מנת לא לאבד את מלכותו.
הוא מאיר את קריאון במובן של ניגוד.
לעומת ההתחלה של הדיאלוג ביניהם שם נראה שהיימון בצד שלו, עד סוף הדיאלוג כבר ברור שהיימון תומך באנטיגונה.
הוא מחזק את עקשנותו ועיוורונו לתחושות העם.
היימון מייצג את הדמוקרטיה וההיגיון בעוד אביו קריאון מייצג את הדיקטטורה והעריצות.
הוא מקדם את העלילה בכך שבעקבות הדיאלוג קריאון משנה את גזר הדין של אנטיגונה מהוצאה להורג ובמקום זאת מגלה אותה למערת הקבר.
באכסודוס נודע שהוא התאבד לאחר מפגש עם אביו במערת הקבר.

טרסיאס הוא נביא עיוור, חכם וזקן של העיר תבי.
טרסיאס הוא נביא אמת אשר נביאותיו תמיד מתגשמות.
הוא מנסה לשכנע את קריאון לשנות את דרכו, לשחרר את אנטיגונה ולקבור את פולינקס, אך כאשר קריאון מאשים אותו בבצע כסף ובשקר, טרסיאס חוזה פורענות על בית קריאון.
המקהלה מזכירה לקריאון שהנבואות של טרסיאס הנביא תמיד מתגשמות, ואכן למרות שקריאון נכנע מפחד הנבואה, ביתו מוכה במוות בכל עבר.
מופיע בארמון ומובל לשם ע"י נער שיעזור לו מפני שהוא עיוור.
הוא מספר לקריאון שהוא החליט להעלות קורבן לאלים , אך הקורבן לא התקבל.
האשם לכך נופל על קריאון שציווה לא לקבור את הגופה. הנביא דרש מקריאון להביא את הגופה לקבורה הולמת
הוא מנסה למתן ולרכך את עמדתו ולשכנע לחזור בו מגאוותו המונעת ממנו לראות את טעותו.
אמנם קריאון אינו מסכים להקשיב לנביא ומאשים אותו בבצע כסף.
תפקידו של טרסיאס בקטע זה הוא להביא את דבר האלים לגבי החלטת קריאון שלא לקבור את הגופה ולחדד את הקונפליקט המרכזי של טרגדיה בין חוק האלים לחוק המלך. לפני כן החוק של האלים היה מיוצג ע"י אנטיגונה, אבל כעט החוק של האלים מקבל אישור ותוקף דתי מפי נביא.
תפקיד נוסף של דמותו הוא דמות משנית שכמו השומר מבליטה את אופיו חסר הפשרות של המלך.
אחרי שהבין הנביא שקריאון לא נכנע ללחציו ומעליב אותו, הוא מנבא לו נבואת זעם. לכן מנבא לו טרסיאס שכפי שבוכות המוני נשים על יקיריהם שנשארו ללא קבורה כך יבכה קריאון על מות אהוביו. בנוסף שמו של קריאון יהיה לחרפה נצחית.
תפקידו של טרסיאס במערכה זו הוא להביא את קריאון להבנה כי טעה ולגלות צעד נוסף בקריאון והוא הצד האנושי יודע הפחד.



עוד פרטים על העבודה\ סיכום :
שולח: אביב מלול
מתאים לכיתה: כיתה ט
מקצוע: ספרות
אם אהבתם את העבודה\סיכום תנו לו לייק ושתפו






:עוד עבודות וסיכומים באותו מקצוע שבחרתם , תוכלו לקחת השראה ושורות לכתיבה גם מהן
עלילת הספר 1984
עלילת הספר 1984
סיכום חזרה למיבחן בגיאוגרפיה
סיכום חזרה למיבחן בגיאוגרפיה
אנטיגונה
אנטיגונה
נעלי בלט הספר
נעלי בלט הספר
רבקה גלשטיין
רבקה גלשטיין
התפסן בשדה השיפון
התפסן בשדה השיפון
סיכומים בספרות- שירים
סיכומים בספרות- שירים
יומן קריאה קצר - קן הקוקיה
יומן קריאה קצר - קן הקוקיה
המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה
המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה
עבודת חקר במדעים
עבודת חקר במדעים

** שימו לב אנו נגד העתקת עבודות , מאגר העבודות הוא בשביל לראות עבודות אחרות לרפרנס ואולי לקחת מעט מידע פה ושם אבל אסור להעתיק עבודה שלמה**
כמו כן העבודות נשלחות על ידי הגולשים ואין לנו אפשרות לבדוק את אמינותן של כל העבודות לכן מומלץ לבחון את אמיתות המידע במקורות נוספים באינטרנט
מקווים שהפינה מאגר העבודות וגם סיכומים עזרו לכם להתכונן למבחנים להתכונן לבגרות או לחסוך כסף של מורה פרטי או מורים פרטיים במקצועות השונים , בהצלחה בלימודים

עוד קטגוריות של עבודות מוכנות וסיכומים שאולי תרצו לראות
עבודות בספרות | עבודות בתנ"ך | עבודות באנגלית | עבודות בהיסטוריה | עבודות במדעים | עבודות מוכנות בספורט | עבודות בגיאוגרפיה








© כל הזכויות שמורות יויו אתר משחקים ופנאי לילדים ונוער 2017-2018

תפריט טקסט : משחקים | בדיחות | משחקי בנות | סרטונים | עולמות וירטואלים | פאזלים | דפי צביעה אונליין | חידות | תמונות מגניבות | רקעים | קומיקסים | משפטים
תקנון | משחקים לאייפון | משחקים לפלאפון | הכנה לכיתה א | קניות | תשבצים | בניית אתרים לילדים | משחקי דפדפן | עבודות מוכנות | אשליות אופטיות | תמונות מצחיקות
משחקים אונליין | שאלונים | מדריכים | ברכות | משחקים חינם | אתרים לילדים | משחקים יפים | משחקים חדשים | טריוויה | דפי צביעה | תפזורות | יצירה לילדים | היומן של יויו