עבודות וסיכומים ראשי | עבודות בספרות | עבודות בתנ"ך | עבודות באנגלית | עבודות בהיסטוריה | עבודות במדעים | עבודות בספורט





גלות בבל


 

                                               גלות בבל

היציאה לגלות

אזהרת ה' שהארץ תיחרב והתושבים יגלו מעל אדמתם, אכן היתקימה.ירושלים נהרסה

,המקדש חרב והארץ עמדה בשממונה.תושבי יהודה יצאו למסע ארוך, לארץ בבל. הבבלים הובילו את שבוייהם כשהםכבולים בשרשראות ברזל. בשיירות הגולים צעדו גם שרים,ואפילו צדקיהו מלך יהודה הלך עמם,והוא כבול באזיקים.

הגולים הגיען לארץ זרה, הנמצאת במרחק רב מערי מולדתם ומכפרי אבותיהם.בעיות קשות ניצבו ביפניהם:

כיצד יחיו וכיצד יכלכלו את בני משפחותיהם? איך ישמרו את מצוות ה' והיכן יקריבו את קורבנותיהם? כיצד יתקימו כעם ולא יתבוללו?

  

ההתבוססות בגולה

הגולים החלו להייתשב באזור שבין הנהרות, על אדמות שהיו ריקים מתושבים.בתי אב או משפחות נצמדו זה לזה,ויחד הקימו את בתיהם. כך קמו בבבל כפרים, שכל תושביהם היו יהודים.במהלך השנים התאקלמו החקלאים שבאו מיהודה לארץ חדשה.האדמות בבבל היו אדמות מישוריות פוריות,וגם מים נמצאו בשפע. הם למדו משכינהם הבבלים לחפור תעלות ולהוביל בהם מים מן הנהרות לשדות.הם למדו גם שיטות עבודה משוכללות והכירו זני גידולים המתאימים לחקלאות של בבל.

גם הגולים שהיתישבו בערים הבבליות נקלתו בהן: ידיהם של בעלי המלכה היו מלאות עבודה, סוחרים ורוכלים מצאו קונים רבים לסחורתם.המסחר בבבל שגשג מאוד, כי הבבלים שיכללו את השיט בנהרות ואת ההובלה על פני הימים בתעלות.הסוחרים נהגו לרכוש מהחקלאים את התוצרת הכפרית,להשיט אותה בנהר ולמכור אותה בשוקי העיר. ומן הערים, העבירו מוצרי מלאכה וחרושת, ומכרו אותם לאיכרים בכפרים.

מגעם עם שכינהם הבבלים הלך והתהדק: הם התארכו בבתיהם, חיקו את מלבושיהם ואף למדו לדבר בשפה הנפוצה בבבל - בשפה הארמית. לעיתים קראו לילדיהם בשמות בבליים ולחודשי השנה נתנו שמות בבליים. שמות אלה נהוגים בלשוננו על היום הזה.היה חשש רב שישיבה ממושכת בגולה תשכיח מלב הגולים את ארצה ואת דתם. ואמנם היו גולים שנמשכו אחר מנהיגי הבבלים,למדו ממעשיהם ושכחו את עמם ואת ארצם. אך אלה היו ההמיעות.

 

כיצד נמנעה ההתבוללות ?

רוב הגולים נשארו נאמנים לעמם ולמולדתם.הגולים הבינו שה' רחוק מהם אבל לא עזב אותם לנצח,והשיבה ליהודה תלויה בחזרה בתשובה.לפיכך קיבלו על עצמם לשפר את דרכיהם ולהקפיד על שמירת תורה ומצוות. הם בזו לעבודת האלילים שלשכניהם הבבלים, נמנעו מלהכניס לפיהם את מאכלי הגויים, ולא נטלו חלק בשמחותיהם ובחגוגותיהם, את בניהם ואת בנותיהם השיאו רק למשפחות יהודיות ששמרו על ייחוסן. בשבתות ובחגים שבתו הגולים מכל מלאכה. הם היו מתכנסים יחד, קוראים מהתורה ומספרים על הצרות שפקדו אותם ואת אבותיהם,ועל בית המקדש שעלה בלהבות.

למרות המרחק הרב שהפריד בין ישראל לבבל, לא שככו הגולים את אדמתם ואת עברם. מדי שנה ושנה היו חוגגים את הימים שנהגו לעלות לירושלים, ואת ימי האסונות שפקדו את הארץ, ציינו בצום ובאבל.

 

הקץ לממלכת בבל

לא חלפו יותר מחמישים שנה מאז נצחונה של בבל על יהודה,ולגולים נודע שממלכה חדשה השתלתה על האזור.בא הקץ לממלכת בבל שהחריבה את יהודה והגלתה את בניה מתוכה.

 

 

                                         הקמת האימפריה הפרסית

 

הפרסים וארצם

מצפון לבבל שכנה ממלכה אחרת - ממלכת מדי.שלטונה השתרע על פני ארצות שמעבר לסהר הפורה,מעבר למרכזי התרבות העתיקה. אחד העמים שהיה כפוף לממלכת מדי, העם הפרסי, הצליח להקים ממלכה גדולה מכל הממלככות שהכרנו עד כה.

ארץ פרס מוקפת שרשראות הרים ופסגותיהן מכוסות שלג. במרכז הארץ משתרעעת רמה מישורית ורב אדמתה מלוכה וצחיחה.רק מעטים מתושבי פרס מצאו את פרנסתם בעבודת האדמה.פרסים רבים נאלצו לנוע ממקום למקום ולהתפרנס ממרעה.וכך תיאר אותם ההיסטוריון שביקר בארצם:

" אנשים שכל מלבושיהם עור. ארצם כה פראית, שהם אוכלים גל מה שמזדמן להם. אץ פעם לא היה להם כל מה שהם רוצים.אין להם מטעמים, אף לא תמרים לקינוח סעודה" (על פי כיתבי הירודוטוס, ספר ראשון ,71 בב ) בגלל המחסור במים ובשדות מרעה, פרצו מריבות תכופות בין שיבתי הרועים. אלה היו מאומנים היטב בקליעה למטרה וברכיבה ממושכת על גבי בהמה, ולכן המלכמות השיבטיות היו ארוכות וקשות.

 

הקמת הממלכה הפרסית

פעולתו הראשונה של כורש, שליט פרס, הייתה ללכד את כל השבטים לעם אחד.כורש כבש גם את מדי ושם כתר מלוכה על ראשו.מעתה שלט כורש על ממלכה גדולה ולרשותו עמד צבא גדול - צבא פרס ומדי. בראש הצבא הזה השיג כורש נצחון גם על ממלכת לוד העשירה.לאחר כיבוש לוד צירף כורש אל ממלכתו גם את הערים העצמעיות שהקימו היונים בחופי אסיה הקטנה.מעסי הכיבוש האלה נטעו בכורש ביטחון ועוצמה והוא עלה גם על ממלכת בבל החזקה.לאחר פחות משנה השתלט על העיר בבל ועל ממלכתה. כל הארצות שהיו אז בשליטת הבבלים עברו לשליטת הפרסים.

    

השינויים שהנהיג כורש

אחד מסודות ההצלחה של כורש היה החידוש שהוכנס בחילות צבאו.בניגוד לצבאות האחרים, שנשענו על חיל רגלים,חיזק כורש את חיל הפרשים. הפרסים דהרו אל תוך השורות המסודרות של האויב וגרמו מהומה ואי סדר בחילותיו.בדרך זו יכלו הפרסים לגבור על אויביהם ולנצח בקרב. כורש גם שינה את היחס אל העמים שכבש. כבר בעת כיבוש מדי הראה כורש את יחסו הטוב לבני מדי המנוצחים.הוא התייחס אליהם כאל שווי זכויות לפרסים ; הוא מינה מדיים כמפקדים, כיועצים וכפקידים בממלכתו.כורש לא דיכא את הכנענים לו ולא השפילם.גם שכבש את לוד לא פגע לרעה במלך ולא השליך אותו לבור כלא. יתרה מזו כורש החזיר לו את המלוכה, ורק תבע ממנו שיכיר בו כ"מלך המלכים",ויעלה לו מסים.

כורש גילה יחס טוב גם כלפי הבבלים. לאחר שכבש את ממלכתם, הוא הרשה לתושבים לשקם את מקדשי האלים ההרוסים ואפילו תרם מאוצרותיו לצורך בניין המקדשים.את הכוהנים שעבדו במקדשים פטר מתשלום מסים, ומכספים שזרמו לאוצרותיו העניק מתנות למקדשי האלים.הוא ביקש מהכוהנים שיקריבו קורבנות לשמו ויתפללו לשלומו ולהצלחתו.

בזכות צבאו החזק ובזכות הסובלנות כלפי המנוצחים, הצליח כורש לשלוט על אימפריה רחבת ידיים.באימפריה היו מלכים רבים, שמלכו על עמיהם, אבל כולם צייתו לפקודות של כורש "מלך המלכים", וכיסא מלכותו היה "גבוהה" משלהם.

 

 

 

 

 

                                                      הצהרת כורש                                             ואכן בשנה הראשונה למלכות כורש על בבל הכריז המלך:

"כה אמר כורש מלך פרס,כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלם אשר ביהודה.מי בכם מכל עמו יהי אלוהיו עמו, ויעל לירושלם אשר ביהודה , ויבן את בית ה' אלוהי ישראל, הוא אלוהים אלוהי ישראל, הוא האלוהים אשר בירושלם.וכל הנשאר מכל המקומות אשר גר שם, ינשאוהו אנשי מקומו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה.(עזרה א', ב-ד בב )

הצהרת כורשש התפרסמה ברבים,ובכל מקום שקראו או שמעו את דבר המלך החלו להתארגן לקראת השיבה לארץ.הגולים היתכוננו לפגישה מחודשת עם ארץ יהודה.ולבניה חדשה של בית ה'.

 

התגובות של הגולים.

לא כל הגולים הסכימו לעזוב את בבל. היו בינהם רבים שהעדיפו להישאר בגולה, כדי לשמור על פרנסותיהם ועל נכסיהם. היו גם אחרים שלא יכלו לעמוד בסבל של טלטולי הדרך והעקיר המארץ לארץ.אך גם הנשארי םבגולה לא היו אדישים למראה ההכנות של אחיהם. הם סייעו לשבים לציון בכסף,בזהב בצאן ובבהמות.

גם המלך כורש פתח ביפניהם את אוצרותיו והעניק להם מתנות.כורש נתן להם את המתנה היקרה ביותר - את כלי המקדש, שנבוכדנאצר מלך בבל בזז מירושלים.שני מנהיגים הלכו בראש שיירת העולים לארץ : האחד - מצאצאי בית דוד, והאחר ממשפחת הכהן הגדול.כחמישה חודשים היטלטלו העולים בדרך. הם חצו מדבריות, טפסו על הרים, חצו נהרות אבל רוחם היתה טובה ושמחה:" בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים.אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה..." ( תהילים קכ"ו א' - ב' בב )

 

 נסיון שיקום בית המקדש

מיד עם בואם ליהודה, החלו העולים לשקם את בית המקדש. תחילה בנו את מזבח ה' ולאחר מכן שיקמו כל מקום ששרר הרס וחורבן, וצריך היה להשקיע מאמצים רבים בעבודת הבנייה. העולים היו מוכנים לכל מאמץ שידרש, אבל לרועה המזל, שדותיהם נפגעו מפגעי טבע שונים ומלאי הכסף שהביאו אתם מן הגולה הלך ואזל. המצב הכלכלי היה קשה, ולכן ההזניחו שבי ציון את בניית בית המקדש.

גם העמים ששכנו מסביב ליהודה, לא ראו בעין יפה את שובם של העולים החדשים, וההציקו להם.כשיצאו בני יהודה לגלות, השתלטו השכנים על נחלותיהם וקיוו להחזיק באדמות אלה לצמיתות.עכשיו כששבו העולים לציון, חששו אותם העמים, שידרשו מהם להחזיר את האדמות ליהודים. הם חיפשו כל מיני דרכים כדי למנוע זאת, וכתבו למלך פרס מכתבי שטנה על היהודים. בין היתר טענו במכתביהם, שהיהודים בונים את חומות העיר ירושלים כדי להיתבצר בה ולמרוד במלך. מכתבי ההשטנה הגיעו אל המלך כנבוזי, בנו של כורש, והוא ציווה להפסיק את מלאכת הבנייה בירושלים.                      

 


 

 

                                         שיבת ציון התהליך

 

יהודי ארץ ישראל בתקופה הפרסית

הצהרת כורש שניתנה בשנה הראשונה למלכות על בבל, פותחת את תקופת שיבת ציון.בד בבד עם ההכרזה, שבה היה כלול היתר ליורדים לעלות לירושלים ולבנות את בית המקדש, ניתן מטעם המלך צו מינהלי - שלא הוצא אל הפועל בעיקרו - לכסות את הוצאות בניית בית המקדש מאוצר הממלכה. תוכנה הריאלי של הצהרת כורש מוגבל הוא: מתן השראה ליהודי יהודה לעלות לירושלים ולבנות בה את בית המקדש לאלוהי ישראל. לנשארים בבבל הותר לשלוח תרומות כסף, זהב ורכוש לבית ה' אשר בירושלים.עיקר חשיבותה של ההצהרה היתה בכך, שהעניקה למקדש, שהיה עתיד להיבנות, מעמד מוכר.

הזעזועים המדינים שפקדו את ממלכת פרס בראשית ימי דריוש גרמו לתסיסה דתית ומדינית ביהודה ולהיתעורות התקות לחידוש העצמאות.תיקוות אלו מצאו את ביטוין בדברי הנביאים חגי וזכריה, המתריעים על השינויים הכבירים ההעתידים להתחולל בעולם, וקוראים לבות את בית המקדש כצעד ראשון לקראת חידוש ממלכת בית דוד ובואה של הגאולה השלמה.בראש אותה התעוררות עמדו זרובבל בן שלתיאל, שהיה הפחה מטעם מלך פרס, ולידו הכהן הגדול יהושע בן יהוצדק.כאשר החלה בשנת ה 2 לדריוש בניית המקדש, השתתפו כל שכבות העם במלאכה.עם זאת מסתבר מנבואת זכריה, כי נתגלו חיכוכים בין הפכה מבית דוד לבין הכהן הגדול.מצב זה לא סייע, ודאי, לאחדות הלבבות.

כעבור זמן מה משנתמנה תתני לפחה של "עבר הנהר", בא לירושלים ודרש מאת היהודים את כתב ההשראה לבניין המקדש. כתוצאה מחקירה ודרישה בגנזי הממלכה באחמתא, בירת מדי, נמצא הצו המלכותי של כורש, הכולל הוראות לבניית המקדש בסיוע אוצר הממלכה ושוב לא הופרעה העבודה עד שנשלם בניין המקדש בשנה השישית למלכות דריוש.          

דריוש הנהיג את המנהג שיהיו מקריבים בבית המקדש קורבנות מטעם המלך,ומתפללים לשלומו ולשלום בניו.נוהג זה נשאר בתוקף כמעת במשך כל ימי קיומו של המקדש וסימל באורה חד משמעית את תלותה של יהודה במלך פרס, ואחר כך במלכים ההלניסטיים והרומיים.עם זאת, כדי למנוע ניסיונות מרד, השתדלו הפרסים שלא למנות ביהודה פחות מבית דוד.כך נסתיים המאבק בין צאצאי בית דוד והכהן הגדול בניצחונו המוחלת של הכוהן הגדול ובהרחקת בית דוד מהנהגת הישוב ביהודה.

משהושלם בית המקדש הוא הפך למרכז החיים המדיניים והדתיים ביהודה.אבל החתירה לקראת חידוש ימי תפארתה של יהודה, שאיפיינה את שנות בניית המקדש, פסקה לתקופה ממושכת. הדחתו של הפחה מבית דוד היתה אף היא, במשך זמן מה, גורם מעקב בהתפתחות היישוב. פחוות יהודה הוסיפו להתקיים, אמנם כחתיבה מינהלית נפרדת, הכפופה במישרין לפחת "עבר ההנהר", אך גבולותיה נשארו בתחום המצומצם של סביסת ירושלים.קיומה של הירארכיה מקדשית מגובשת, הקשר ההדוק של יהודה כולה למקדש, והנוהג של הפרסים שלא להיתערב בענייני הדת של העמים הכפופים להם, סייעו לקיום האוטונומיה של הישוב ביהודה עמד הכהן הגדולמבית צדוק ולידו עמד ראשי הכהונה וראשי המשפחות המיוחסות. 

בתקופה שבין בניית המקדש (516 לפנה"ס) לבין עלייתו של עזרה מבבל (457 לפנה"ס) משתבצת יהודה בפסיפס המדינות הקטנות שב"עבר- הנהר".בתקופה שלווה זו רבתה האוכלוסיה והיתפשתה אף מעבר לגבולות יהודה.תחום ההתישבות היהודית הרצופה התרחב ביחוד בכיוון הר אפריים והשפלה, והיהודים קנו להם שביתה אף בפחוות עמון בנגב, בשרון ובגליל.באותה עת מתחיל תהליך התמזגות עם "עמי הארצות" שנדחו עד כה, מחר ששבי הגולה ראו במיזוג זה סקנה לערכים הרוחניים שקימו בידיהם בגולה. בינתיים פשטו ביהודה נישואי תערובת עם המשפחות המיוחסות מקרב השכנים, ניסואין אשר נועדו לבצר את מעמדן של המשפחות הנכבדות שביהודה,אבל עם זאת היקנו למשפחות בעלות השפעה בקרב השכנים עמדה תקיפה ביהודה.באותה עת החריפו ביהודה הניגודים החברתיים: המיסים הכבדים שהוטלו על האוכלוסין במלכות פרס העיקו על העם. החורים והסגנים, בעלי ההשפעה, ריכזו בידם רכוש קרקעי רב, ואיכרים עצמאיים רבים הפכו לאראריסים ולשכירים.

התעוררות חדשה פקדה את יהודה בתקופת מלכותו של ארתחשסתא א' עם התחדשות מבבל.עלייה זו שבראשה היצייצבו מנהיגים בעלי סמכויות מטעם המלכות,היששרתה על הישוב בארץ מרוח גלות בבל, שבה נשמרו וטופחו קנייניו הרוחניים של העם: ספר תורת משה ודיברי הנביאים.

 

 

 

                                            פעולתו של עזרא

הדעות חלוקות המחקר על הסדר הכרונולוגי בפעילותו של עזרא.יש סבורים שעזרה לא בא לארץ בימי ארתחשסתא הא' אלה בימי ארתחשסתא הב', כחמש שנים אחרי נחמיה. אולברייט הציע לפשר בין שתי ההשקפות ולקבוע את שנת עלייתו לשנת 7 (3 ) לארתחשסתא הא', היא שנת 428, מכל מקום אחרי ימיו של נחמיה. למרות כל הספקות לגבי הסדר הכרונולוגי, הנובעים מן המסופר בספר עזרא ונחמיה, נראה בכל זאת, שאין ראיות מכריעות לשנות מן המתואר בספרים אלו, ועדיפה מבחינה ההיסטורית השיטה הנובעת מהם, שלפיה קדם עזרא לנחמיה עשרים שנה.

לעזרא ניתן כתב סמכות רישמי - נשתון בפרסית - אשר התיר לו להעמיד שופטים על העם ולשפוט אותם על פי ספר התורה שהביא עמו. לפי זה היה איפוא מעמד ממלכתי לספר התורה שהביא עמו עזרא : היתה זו הפעם הראשונה שדיני התורה קיבלו מעמד של חוק מוכר על ידי קיסרות שהיהודים חיו בתחומיה.

ואף על פי שעליית עזרה לארץ היתה תולדה של המצב הבין לאומי והקוקיוטורה המדינית, לא היתה באה לעולם אילולא השינוי הפנימי שנתחולל בקרב גולי בבל במחצית הראשונה של המאה החמישית, אילולא הזיקה שגברה בין לבין הישוב ביהודה והדאגה הרבה שחשו בני הגולה לגורלן של ירושלים והמקדש. אין אומנם מקורות על מצבה של הגולה בבבל לאחר שיבת ציון, מלכד התמונה העולה מן הידיעה שהגולים שמרו על אירגון משפחתי לפי מוצאם: לויים כוהנים ונתינים. אך עצם ההופעה של מנהיגים רוחניים - מדיניים משעור קומתם של עזרה ונחמיה באה ללמוד על חיוניוהם של הכוחות שפעלו בה.

ההתעוררות לעלות לארץ הקיפה חוגים רחבים למדי והסתייעה ללא ספק בכח ההשראה המיוחדת שניתנה לעזרא. היא היגע לפי הנחתנו לירושלים בקיץ 458, ומיד פתח בפעולות לחיזוקה הדתי הלאומי של יהודה, ברוח ספר התורה שהביא וברוח הערכים הלאומים דתיים שבידי הגולה בבל, שהיו כנראה, שונים מכמה בחינות משל מנהיגי העם ביורשלים. את עיקר תפקידו ראה עזרא בהפרדה מוחלתת בין שבי הגולה, צאצאי יהודה לבין בניהם של אלה שלא גלו, ובמיוחד שאף להיבדלות מן השומרונים - אותם ראה ככנרים לכל דבר.ממצאיו העיקריים נועדו איפוא להפסיק את קישרי החיתון עם הנשים הנוכריות, מנהג שהיה נפוץ בקרב בקרב השרים וראשי הכהונה. ואומנם, כמה חודשי שיכנוע ופעולה כינם עזרא את העם בירושלים, וזאת על פי הסמכויות המלכותיות שבידו. בעצרת טבע מן העם, ובעיקר מראשי בתי האבות, מעשה מהפכני - להיפרד מן הנשים הנוכריות שלהם. בספרו השאיר רשימה של כוהנים ולויים אשר 'לקחו להם נשים נוכריות, ומסתבר שלבסוף אמנם נאלצו להיפרד מהם.     

עד כאן מגיעים המקורות המצויים בס' עזרא ונחמיה על פעולתו של עזרא.יתכן שעזא נאלץ היה בשלב זה להפסיק את פעולתו בגלל התמורות שנתחוללו במצב הבין לאומי. בין 456 ו 448 גברה יד הפרסים על יריביהם, ושלתונם בסביבות יהודה נתבצר. אף המצביא, הפחה הפרסי מגביזוס, שמרד ב 448 , נכנע וסלח לו. מאוראות אלה השפיעו כנראה על קורות יהודה. אפשר מאד שבפרק זמן זה שבין הפסקת פעולת עזרא לביו עליתו של נחמיה ניסו בני ירושלים לבנות את חומות העיר. אולי קיבלו לכך היתר מן השלטונות הפרסיים במקום, ואולי על דעת אנשי העיר ללא הסכמת השלטונות הפרסיים. מכל מקום, העובדה שרק שנים אחדות לפני כן תמך המלך בעליית עזרא ואף הפקיד בידו סמכויות נרחבות, עשויה היתה להפיח בקרב בני יהודה את האמונה שאמנם הקמת החומה מותרת להם.           


 

                                         מפעלו של נחמיה

חדי הפגיעה הירושלים הגיעו לשושן בירת פרס, אל נחמיה בן חכליה, של המשקים למלך פרס ואחד משרי המלוכה הגבוהים, והם הם שהניעו אותו לעלות לארץ. בשנת עשרים לארתחשסתא ( שנת 445 לפנהס), בראשית השנה ביקש נחמיה רשות מאת המלך כי ישלחהו " אל יהודה אל עיר קבורות אבותי ואבננה ", ומכאן ואילך כרוכים תולדות יהודה בדמותו של נחמיה, שספר זיכרונותיו הכתוב בידו מדבר בגוף ראשון ומתאר את מעשיו כמאוראות וחוויות אישיים. עליתו לארץ היתה מעשה של יחיד בעל חזון, שנחלץ לעזרת ארצו ועמו בשעת משבר : אין הוא מציגו כחלק של היתעוררות לאומית רחבה בקרב גולי בבל, כמצב המתואר בימי עלית עזרא. בתוקף מעמדו הרם נתמנה יהודה לפחה של יהודה, ככל הנראה לדרגה המקבילה לזו של הפחה הפרסי היושב בשומרון, אם לא גבוה ממנה. נחמיה קיבל הוראות אל פחוות עבר הנהר, גם ניתנו לו חיילים, שומרי ראש. מעשהו העיקרי והראשון של נחמיה בבואו לירושלים היתה הקמת החומה מסביב לעיר. עינין זה מתואר ארוכות בפרקים ב-ד של ספר נחמיה. החומה כפי שמסופר שם נבנתה בהתעוררות עממית , בידי מתנדבים, שכל אחד היתנדב לבנות בה קטע אחד. בניינה נמשך זמן קצר מאוד ביחס, 52 יום.

הזכרונות מלמדים שנחמיה נתקל במתנגדים רבים וחזקים שהיו בעצם, לפי מעמדם וקישריהם, מנהיגי הציבור ושריו לפני בוא נחמיה. בראשם נמנה סנבלט החורוני, הוא סנבלת הא', ששימש כפחה של שומרון, שבמעמדו פגע עתה נחמיה פחת יהודה. מתנגד חריף  לנחמיה היה טוביה העמוני, שרבים ביהודה בעלי שבועה לו'. איש רב מעלה זה מכונה בפי נחמיה בכינוי גנאי 'עבד' ואין זה אלה משחק מילים של 'עבד המלך', הבא לגרועה ממעמדו של טוביה, שיתכן היה פחת עמון. נראית דעית החוקרים הסבורים שטוביה הוא אחד מבני משפחת בני טוביה, שמרכזה היה בארץ עמון וחשיבותה עלתה העיקר בסוף התקופה הפרסית וביחוד בסוף תקופת המלכים מבית תלמי וסלוקוס. עמדתו החברתית מדינית של טוביה היא שהקנטה לו מעמד רם בירושלים ובבית המקדש ושם אף היתה לו לישכה פרטית. השלישי שיהודה מזכיר כיריבו היא גשם הערבי, שאיננו אלה מלך בני קידר. שלטונם של בני קידר, היה אז בצפון ערב, התפשט אף על דרום ארץ ישראל, על סיני וכל הדרכים המובילות למצרים. עמדתם של ערבים אלה היתה רמה, בגלל שליטתם על דרכי המסחר הערבי, שחשיבותו בתקופה הפרסית היתה רבה מאוד. האחרון ביריבי נחמיה היה אלישיב הכהן הגדול בירושלים, ובני משפחתו, אשר עמד בקשרים הדוקים עם סנבלט  הפחה ואף היה מחותן עמו. היו לו גם קשרים הדוקים עם טוביה וגשם. למרות היתנגדותם של גורמים רמי מעלה אלה, השלים נחמיה בכוח את תוכניתו, את שיקום חומות ירושלים. אויבי נחמיה ניסו להעליל עליו עלילות ולסבך אותו בקשר, כאילו רוצה הוא למלוך ביהודה, ואף שלך נביאים להכשילו.

נחמיה מתגלה כבעל יוזמה ועין רואה וכריפורמטור נועז ומקיף. אחת הפעולות המופלגות ביתר של נחמיה היה חיזוק ישובה של ירושלים בכוח צו', המחייב להעביר לירושלים עיר הקודש אחד מעשרה תושבים של כל ישוב ביהודה. אין ספק שצעסהו של נחמיה שירף את תפיסתו ומשאת נפשו לגבי דמותו החברתית של הישוב ביהודה. מעשה הרפורמה הנראה כיוצא דופן על רקע של האימפריה הפרסית, עולה בקנה אחד עם רפורמות של מחוקקים בעולם הקלאסי, בעיקר עם זו של סולון באתונה. אין ספק שברפורמה זו פגע נחמיה במידה רבה באינטרסים הכלכליים של השכבה השלטת ביהודה, באצילים בני היחס ובפקידים ששרתו את הבירוקרטיה הפרסית המקומית.

מעשהו המרכזי של נחמיה היה לכל הדיעות, האמנה המתוארת בפרק י'. אמנה זו היא ברית שכרתו השרים, הכוהנים והלוים בחזקת נציגי העם, שלפיה בם באים " באלה ובשבועה ללכת בתורת האלוהים אשר נתנה ביד משה... ולשמור ולעשות את כל מצוות ה' אדונינו ומשפטיו וחוקיו" (גג נחמיה י ל ). ההתחיבויות שבסעיפי האמנה כוללות: היבדלות מעמי נכר ואיסור ניסוי תערובת, שמירת השבת ואיסור המסחר בה, חובת השמיטה, חובת הדאגה למקדש - שליש השקל לשנה לגולגולת, הביקורים, קורבן עצים, חובת התרומה והמעסר. תקנות חשובות אלה נועדו לסלק תקלות מוסריות- דתיות, לשוב להקפדה על דיני תורה, ליצור לבית המקדש בירושלים בסיס כלכלי יציב ולהבטיח את מעמדם של הכוהנים והלויים. לפי תפיסתו המדינית של נחמיה יתכן שראה בביצור המקדש משום ביצור הישוב בירושלים.

    

 

 

       

 

 

                                                     סיכום

 

תקופת שיבת ציון חשפה בפנינו חברה הבאה להיבנות מחדש לאחר חמישים שנות גלות. החברה מתלבטת בבעיות קיום יסודיות כגון: מי ישתייך לחברה ומי לא, מה יהיו ייחסיה עם שכניה, מה יהיה טיב הזיקה שלה אל העבר ההיסטורי, מה יהיו ערכיה, מה יהיה מבנה ההנהגה. אך לא לאחת השאלות היתה תשובה יחידה וברורה. לשם מענה על השאלה הראשונה: מי ישתייך לחברה החדשה, או בניסוך אחר: מיהו יהודי, הוצבו קריטריונים שונים: קריטריון טריטוריאלי - יהודי הוא מי שגר ליפני הגלות ביהודה, קריטריון יחסי: יהודי הוא מי שנולד להורים יהודיים, קריטריון פולחני - יהודי הוא מי שאלוהיו הוא אלוהי ישראל ולו עובד, קריטריון אידיאולוגי - יהודי הוא מי שמתחייב למצע רעיוני מסוים: לחוקי התורה.

במהלך הפרק ראינו, כי גורמי שונים בחברה העדיפו קריטריון אחד על פני האחרים. התשובה שנתנו הבדלנים לשאלה מיהו יהודי היתה שונה מהתשובה שנתנו בעלי המגמה האונבירסלית. גם בשאלת היחסים עם שכני יהודה ראינו, כי התשובה לא היתה אחידה: היו שדגלו בהיתקרבות  עד כדי קשר חיתון, והיו אחרים שהעדיפו להקים מחיצות בין יהודה לשכניה ןאף היו מוכנים לגרש את הנשים הנוכריות שנישאו ליהודים.

מבחינת מבנה ההנהגה - תקופת שיבת ציון היא שלב מעבר בין דפוס השילטון, שאיפין את תקופת הבית הראשון, לבין דפוס השלטון שאיפיין את תקופת הבית השני. בעת שיבת ציון המשיכו לתפקד מוסדות שהיו בימי הבית הראשון, אך היתפתחו גם דפוסי הנהגה חדשים. בראשית התקופה מצאנו את צאצאי בית דוד במוסדות ההנהגה לצד הכוהנים, בסוף התקופה הם נעלמו ממוסדות אלו.הכוהן הגדול הפך לאישיות המרכזית ביהודה. בד בבד עם עלייתה של הכהונה לדרגת המנהיגות הסתמנה מגמה המגולמת בדמותו של עזרא הסופר. למרות שהיה כוהן, סמכותו וכוחו נבעו מהיותו בקיא בתורה. ברבות הימים יגיעו הסופרים, מפרשי התורה, לדרגת מנהיגות. עלייתם זו של הסופרים תתאפשר הודות להיתחיבות המחודשת של החברה לקבל את התורה כמצע הרעיוני שלה, והודות להיתחקזותה של הגישה השוויונית לקודש, שהפכה את הקריאה בתורה בציבור ואת לימוד התורה לאקט פולחני.

שבי ציון לא יכלו לחדש ימיהם כקדם, כפי שקיוו. הם לא יכלו לחדש את עצמעותם בהנהגת בית-דוד, וחי תחת " שעבוד מלכויות". אך למרות שרוב העם היהודי נשאר בגלות, הצליחו שבי ציון ליצור תשתית מוסדית וערכית, שליוותה וגיבשה את היהודים דורות רבים לאחר מכן.




עוד פרטים על העבודה\ סיכום :
שולח: אור
מתאים לכיתה: י
מקצוע: אזרחות
אם אהבתם את העבודה\סיכום תנו לו לייק ושתפו






:עוד עבודות וסיכומים באותו מקצוע שבחרתם , תוכלו לקחת השראה ושורות לכתיבה גם מהן
גלות בבל
גלות בבל
עבודה על דוד בן גוריון
עבודה על דוד בן גוריון
עבודה על צום י' בטבת
עבודה על צום י' בטבת
עבודה על ההגירה היהודית
עבודה על ההגירה היהודית
עבודה על אלימות
עבודה על אלימות
עבודה באזרחות - גבול הסליחה
עבודה באזרחות - גבול הסליחה
העלייה השניה
העלייה השניה
עבודה על חיים ויצמן
עבודה על חיים ויצמן
עבודה על ציונות
עבודה על ציונות
דרייפוס
דרייפוס

** שימו לב אנו נגד העתקת עבודות , מאגר העבודות הוא בשביל לראות עבודות אחרות לרפרנס ואולי לקחת מעט מידע פה ושם אבל אסור להעתיק עבודה שלמה**
כמו כן העבודות נשלחות על ידי הגולשים ואין לנו אפשרות לבדוק את אמינותן של כל העבודות לכן מומלץ לבחון את אמיתות המידע במקורות נוספים באינטרנט
מקווים שהפינה מאגר העבודות וגם סיכומים עזרו לכם להתכונן למבחנים להתכונן לבגרות או לחסוך כסף של מורה פרטי או מורים פרטיים במקצועות השונים , בהצלחה בלימודים

עוד קטגוריות של עבודות מוכנות וסיכומים שאולי תרצו לראות
עבודות בספרות | עבודות בתנ"ך | עבודות באנגלית | עבודות בהיסטוריה | עבודות במדעים | עבודות מוכנות בספורט | עבודות בגיאוגרפיה







כל הזכויות שמורות © יו-יו משחקים 2017

תפריט טקסט : משחקי רשת | בדיחות | משחקי בנות | סרטונים | עולמות וירטואלים | פאזלים | לימודים | חידות | תמונות מגניבות | יצירת ממים | רקעים | קומיקסים | משפטים מצחיקים | מתכונים לילדים
תקנון | משחקים לאייפון | פוקימון גו | משחקים לפלאפון | הכנה לכיתה א | קניות | תשבצים | בניית אתרים לילדים | משחקי דפדפן | עבודות מוכנות | אשליות אופטיות | תמונות מצחיקות
משחקים אונליין | שאלונים | מדריכים | ברכות | משחקים חינם | אתרים לילדים | משחקים יפים | משחקים חדשים | טריוויה | דפי צביעה | תפזורות | סטטוסים לפייסבוק | יצירה לילדים | היומן של יויו