עבודות וסיכומים ראשי | עבודות בספרות | עבודות בתנ"ך | עבודות באנגלית | עבודות בהיסטוריה | עבודות במדעים | עבודות בספורט





מלחמת ששת הימים


 

מלחמת ששת הימים התנהלה בימים 5.6.67-10.6.67, בין ישראל לבין ארצות ערב: מצרים, ירדן, סוריה, ועיראק. מלחמה זו נסתיימה בתבוסה מלאה של הכוחות הערביים.

 

הרקע: מאז ועידת הפסגה הערבית הראשונה, בינואר 1964, חלה הידרדרות ביחסי ישראל - ערב. שלוש ההחלטות העיקריות של הועידה:

                  

א.    הטיית מקורות הירדן, כדי לסכל את מפעל מוביל המים הארצי של ישראל.

ב.     הקמת מפקדה ערבית משותפת, שתפקח על התעצמות צבאות ערב ותפעילם להגנת מפעל ההטיה הערבי.

ג.      הקמת ארגון "השחרור הפלשתינאי".

 

בינואר 1965 החל ארגון "אל -פתח", בתמיכת ממשלת סוריה, בביצוע פעולות טרור וחבלה נגד ישראל.

סוריה הרבתה להתנכל לעיבוד אדמות ישראליות לאורך הגבול והפגיזה ישובים. צה"ל הגיב על התנכלות הסורים, על פעילות המחבלים בשטח: סוריה, ירדן ולבנון, ועל הטיית מקורות מימי הירדן - בפעולות: אזהרה, מנע, שיבוש וגמול.

אלה הגיעו לשיאן בהתקפות חיל האוויר הישראלי על עבודות ההטיה בסוריה ב14.7.66-, בפשיטה על הכפר אסמוע בהר חברון שבשלטון ירדן ב13.11.96-, ובהפלת 6 מטוסי קרב סורים ב7.4.67- מעל רמת הגולן.

ב4- בנובמבר 1966 חתמה מצרים על הסכם הגנה הדדי עם סוריה, וב14- במאי 1967 החלה לממש הסכם זה.

באמתלה שצה"ל ריכז כוחות רבים לכיבושה של סוריה, אמתלה שנשענת על מקורות ביון סובייטים ועל אזהרות של מנהיגים ישראלים, החל הצבא המצרי לבצע מהלכים, דיויזיות חיה"ר ה2- של מצרים, המתוגברות בחטיבה משוריינה, שהייתה מצויה בסיני, החלה בהערכות חירום. כל הוזרמו לסיני כוחות נוספים, שעיקרם דיויזיות חיה"ר ה3- וה6-.

תקופת הכוננות: הידיעה בדבר תנועת הצבא המצרי, הביאו לכוננות בעוצבות השריון הסדירות של צה"ל, ב16- במאי 1967 נתפרסמה דרישה מצרית לפינוי חלקי של כוח החירום של האו"ם, שהוצב בסיני וברצועת עזה ב1965-. על רקע זה אישר רה"מ ושר הביטחון, לוי אשכול, גיוס חלקי של מילואים, לשם פריסת מערך בלימה בדרום.

ב17- במאי השיב לפניה המצרית "או תאנט", המזכיר הכללי של האו"ם,

"בקשה לנסיגה זמנית, או חלקית, של כוח החירום,

תחשב כשקולה כנגד דרישה לפינוי מלא מעזה ומסיני".

ב18- במאי בקשו המצרים את פינויו המלא של כוח האו"ם מקווי שביתת הנשק ומשרם א-שיח'. מזכיר האו"ם קיבל את הדרישה, ובשעות אחה"צ של 19 במאי הודיע מפקד כוח החירום, הגנרל ההודי א.ריקיה, על סיום פעילותו המבצעית של הכוח בפיקודו.

התפתחות זו הביאה לגיוס חלקי של מערך המילואים בישראל.

ב20- במאי הצניחו המצרים גדוד צנחנים באזור שרם א-שח', וסגירת מצרי-טירן הייתה מעתה צפויה תוך ימים ספורים, או אף תוך שעות ספורות. מהלך כזה עשוי היה להיחשב סיבה למלחמה מבחינת ישראל. כבר ב1.3.75- הכריזה שרת החוץ דאז, גולדה מאיר, שחסימת המצרים משמעותה מלחמה.

בממשלת ישראל התגבשה הדעה שיש לחפש פתרון מדיני, דוגמת הפתרון שנמצא בתחילת 1960 לאחר שהמצרים ריכזו בסתר כוחות ניכרים בסיני, בתגובה לפעולת תגמול של ישראל נגד סוריה; הפגת המתיחות הושגה אז ע"י הרחקת כוחותיהם של שני הצדדים מקו הגבול התקווה לפתרון מדיני נשענה, בין היתר, על העובדה, שמזכיר האו"ם הודיע, על דעת ארה"ב, כי בדעתו להיפגש עם

 

נשיא מצרים עבד א-נצר, בקהיר. אולם המצרים המשיכו להזרים כוחות לסיני,

וב21- במאי הכריזו על גיוס מילואים כללי. כך גייסו המצרים את הכוחות

הפלשתינאים ברצועת עזה ופרסו אותם במוצבי הגבול.

המתיחות לאורך גבול הרצועה גברה; היו פתיחות באש, שרפת שדות, מיקוש והפגזות.

                   ב22- במאי, בעת ביקור בבסיס חיל האוויר המצרי בביר-גפגפה, הקדים עבד אל             נאצר את ביקורו המתוכנן של "או תאנט" ביצירת עובדה מכרעת: הכרזה על

 

סגירת מצרי-תירן בפני ישראל.

על האפשרות שישראל תגיב על כך במלחמה העיר, בנימת התגרות "אהלן וסהלן".

 

 

 

יום לאחר סגירת מצרי-תירן הגיעה משלחת סורית לקהיר, ושם נקבע, שהצבא הסורי יערך למתקפה במתואם עם הצבא המצרי. הצבא הירדני, אע"פ שלא קיים עדיין שיתוף פעולה עם המצרים, נכנס אף הוא בשלב זה להערכות חירום.

נוכח התפתחויות אלה הוחלט בישראל להרחיב את גיוס הכוחות; הגיוס נוהל בהצלחה, אופיינית להלך הרוחות במדינה הייתה תנועת התנדבות עממית של גברים ונשים, אנשי מילואים (שלא נקראו לשירות), התייצבו ביחידותיהם; קשישים, נשים ונוער נרתמו לפעולות ההגנה האזרחית;

ישראל נענתה לבקשת נשיא ארה"ב ל.ב. ג'ונסון, להימנע למשך 48 שעות מתגובה צבאית על סגירת המייצרים, ושר החוץ, א.אבן, יצא בליל 23-24 במאי לשיחות מדיניות בבירות המערב.

ב24- במאי נפגש עם נשיא צרפת, דה-גול, ועוד באותו היום גם עם ראש ממשלת בריטניה, ה.וילסון. נשיא צרפת פסק כי אל לה לישראל "לירות את הירייה הראשונה". בטענו, שמלחמה במזרח התיכון עשויה לגרור אחריה מלחמת עולם, הוא הציע כינוס של 4 המעצמות הגדולות, שתפעלנה ליישוב כל הבעיות שבין ישראל לערבים, לרבות בעיית הפליטים.

ראש ממשלת בריטניה הבטיח, שארצו תשתף פעולה עם ארה"ב, וגם תתמוך בפעולה של המעצמות הימיות למען חופש שיוט במצרי-תירן.

בשיחותיו בארה"ב, ב25- במאי, דן שר החוץ לא רק בבעיית המצרים, אלה גם בסכנה שבעצם ריכוז הכוחות המצריים בסיני, שהוחרפה עם כניסתה של הדיביזיה ה4- לסיני ב24- למאי.

חשובה במיוחד הייתה עמדתו של הנשיא ג'ונסון, שהצהיר כבקר ב23- במאי על התבדות ארצו לחסימת הגישה למרץ אילת.

אך הנשיא, שדחה את פגישתו עם א.אבן לליל 26-27 במאי, לאחר שובו של "או אנט" משליחותו בקהיר, לא יכול להצביע על פתרון מעשי מיידי למשבר, באמצעות האו"ם, המעצמות המדיניות, או ארה"ב.

בתום 48 שעות ההמתנה, שביקש נשיא ארה"ב, היה צה"ל נכון לפעולה, והממשלה ציפתה לסיום שליחותו של שר החוץ.

כתוצאה משיחותיו, פנתה ממשלת ארה"ב לבריה"מ, ואף למצריים, והזהירה מפני האפשרות שצבאו של עבד-נאצר יתקוף את ישראל.

בליל 26-27 במאי דרש שגריר בריה"מ בישראל, צ'ובאחין, להעיר את ראש הממשלה ושר הביטחון, לוי אשכול, במלונו בת"א, ומשר לו איגרת דחופה מראש ממשלת בריה"מ, א.קוסיגין, ובה נדרשה ישראל לאחוז בכל האמצעים, כדי שלא ייווצר סכסוך צבאי הרה סגנות במזרח התיכון.

אשכול הצי לנסוע למוסקבה, שמשם באו אזהרות הביון בדבר ריכוזי כוחות ישראליים בגבול הסורי.

כך הציע לשלוח משלחת אל הגבול הסורי, כדי להיווכח שאיך כל ריכוזים צבאיים בשטח. השגריר הרוסי לא הגיב.

לאחא דיווחיו של אבן בישיבת הממשלה, בליל 27-28 במאי, נוצר איזון קולות בין מצדדי פעולת צה"ל לבין שולליה, והוחלט לחזור ולדון בדבר ביום 28 במאי. באותו לילה הושלם גיוס המילואים בישראל.

בבוקר 28 במאי נתקבלה פניה נוספת של נשאי ארה"ב להמתין כשבועיים כדי לתת שהות נוספת למוצא מדיני.

ברוב דעות מכריע החליטה ממשלת ישראל להיענות גם לפניה מחודשת זו. כדי להרפות את המתח ששרר במדינה ולהקל על המשק, שחלק ניכר מעובדיו נקרא לשירות, הוחלט לשחרר חלק מהמערך המגויס. לעומת זאת המשיכו המצרים להעביר כוחות לתוך סיני.

בנוסף להערכות המאיימת בצירים הצפוניים והמרכזיים, החלו המצרים לרכז כוחות גם בצירים הדרומיים. הדיביזיה ה2-, שחנתה באזור "אם קטף-אל קוצימה" תוגברה בחטיבה נוספת; בדיביזיה ה6- המתוגברת בחטיבה משוריינת, שבתחילה רוכזה בסביבות "ביר אל חסנה", החלה יורדת לציר שונה, במקביל נע כוח משימה, שנקרא ע"ש מפקדו, הגנרל שא-זאלי, מגזרת פיתחת רפיח לגזרת ואדי קוריה, כשאת מקומו בציר הצפוני תוספת הדיביזיה ה7-.

כך החלו המצרים להקים, מערבית מגזרת כוח שא-זאלי, מערך כוח משימה נוסף, כוח יאקוט (ע"ש מפקדו), שהתבסס באזור "ג'בל ח'רים אל מטלה", וזאת כדי ליצור קו הגנה נוסף, במשולב עם הדיביזיה ה3-, שגזרת אחריותה הורחבה לאזור שהשתרע מג'בל ליבני אל ג'בל אל מיתמני ועד לביר אל חסנה. הכוונות המדיניות של עבד-נאצר באותה שעה מצאו את ביטוין בפני האסיפה הלאומית המצרית ב29- במאי.

בסוף דבריו אמר: "אם היינו מסוגלים להחזיר את התנאים לאלה שהיו לפני 196 (סגירת מצרי תירן), אלוהים יעזור לנו גם להחזיר את המצב לזה שהיה לפני 1948 (הקמת מדינת ישראל)".

אותה שעה טענו באו"ם נציגי מצרים, שישראל התכחשה להחלטות קודמות של ארגון זה, ובין השאר, כבשה את אזור אילת " הגשר היבשתי בין מצרים לירדן ", לאחר הפסקת האש של ינואר 1949.

בינתיים חלו התפתחויות חשובות במישור הבין ערבי, שיצרו מערך מדיני צבאי מאיים עוד יותר סביב ישראל.

עבד א-נאצר נענה לפניית המלך חוסיין, וחתם בקהיר, ב30- במאי על הסכם הגנה הדדי בין מצרים לירדן.

בעקבותיו בא הסכם דומה עם עיראק, ב4- ביוני 1967 לפי ההסכם עם חוסיין, הוטל הפיקוד על כל הכוחות בירדן, היינו על צבא ירדן ועל כוח המשלוח העיראקי שנע לירדן, על ראש מטה "המפקדה הערבית המשותפת", הגנרל המצרי "עבד אל-מונעים ריאד".

זה הקים את מוצב הפיקוד שלו בירדן ב1- במיוני, וב3- בו הגיעו לירדן שני גדודי קומנדו מצריים.

כמעט כל מה שניתרחש בשטח המדיני והצבאי סביב ישראל בסוף מאי ובראשית יוני 1967 היה ידוע לתושבי המדינה, מגויסים ואזרחים כאחד, שהאזינו לשידורים מקומיים וזרים.

ב31- במאי, יום לאחר חתימת עבד א-נאצר חוסיין, נתמנה אלוף חיים בר לב, שנקרא מחו"ל, לסגןרמטכ"ל. אלוף עזר וייצמן המשיך לכהן כראש אג"ם, ואלוף רחבעם זאבי היה עוזרו. פרופ' יגאל ידן, הרמטכ"ל לשעבר נתמנה יועץ מיוחד לענייני ביטחון ליד רה"מ, לוי אשכול.

קודם לכן נקרא השר יגאל אלון משליחות בבריה"מ. ב1- ביוני 1967, בסיום מאבק פנים מפלגתי, וכתוצאה מלחץ ציבורי גובר והולך, הוקמה "ממשלת ליכוד לאומי"; לממשלה צורפו שרים בלי תיק: "מנחם בגין" ו"יוסף ספיר"; משה דיין נתמנה לשר הביטחון. צירוף אנשים אלה הגביר את הרעיון, שניתן לצאת ממצב זה רק בפעולה צבאית.

משה דיין תמך בתכנית רחבה שתוכננה במקביל ביום 2 ביוני אישר דיים את תכניות צה"ל לבצע ביזרה המצרית פעולות נרחבות יותר, מאלו שגובשו מיד לאחר כניסת הדיביזיה המשוריינת ה4- לסיני.

עם אישור התוכניות, קבע שר הביטחון תחום, שאין לעברו בשעת ההתקרבות לתעלת סואץ, ממש כבימי מערכת סיני ב1956-, בשל החשש, שבהגיע כוחות צה"ל עד לתעלה, עשויה ישראל להסתבך עם המעצמות שעניין להן בשייט בתעלה. עם זאת עמד דיין על ההכרח בהשמדה מהירה של כוחות הצבא המצרי, כדי להשתלט כמתוכנן על "שרם-א-שיח", ולפתוח את המייצרים מחדש.

 

 

 

ביום א', 4 ביוני, לפנה"צ, בישיבת הממשלה הציע דיין להסמיך את רה"מ, שר הביטחון והרמטכ"ל, להפעיל את צה"ל בקדם, וההצעה נתקבלה ברוב דעות מכריע.

 

 

 

 

תכניות צבא ערב לקראת מש"הי היו מתואמות, בין באמצעותה של המפקדה הערבית המשותפת ובין במגע ישיר בחם מצרים לסוריה, ירדן ועיראק. לפי תכניותיה של מפקדה זו היה על חילות האוויר לפעול במתואם להשגת העדיפות באוויר.

חילות הים של מצריים וסוריה נתכוונו לפגוע בצי הצבאי והאזרחי, ולהפגיז מטרות חוף בישראל.

התכניות להפעלת כוחות היבשה, שהיו ערוכים הן להגנה והן להתקפה, יהיו שונות מזירה לזירה.

התכנית המצרית חתרה לנתק את הנגב הדרומי ולכבוש את אילת דבר שהיה משלים את חסימת מצרי תירן 22.5.67.

התכנית הסורית ביקשה לכבוש את "אצבע הגליל", ולהשמיד את מפעל המוביל הארצי, ע"י מאמץ עיקרי בגזרת משמר הירדן, מאמץ משני בגזרת שפך הירדן לכינרת, ומאמץ הסחה בגזרת דן.

התכנית הירדנית נועדה לכתר את ירושלים העברית ולכבוש חלקים ממנה; לשתק שדות תעופה ישראליים, ע"י ארטילריה ופשיטות; לבתר את המדינה, ע"י התקדמות לעבר חוף הים באזור השרון - דבר שהיה מותנה בהצטרפות חיל - משלוח עירקי.

בהגיע הגנרל המצרי ריאד לירדן תוכננה תכנית נוספת | סיוע לזירה המצרית, ע"י הפעלת כוח מהר חברון לכיוון באר שבע.

 

 

תוכניותיה של ישראל:

 

תוכניתה הבסיסית של ישראל הייתה ביסודה הגנתית: הגנה על שלמות מדינת ישראל,

בלימת צבאות ערב התוקפים, ומעבר למתקפת נגד.

תכנית זו נשענה על תכניות אופרטיביות, שנתגבשו בימי כהונתו של יצחק רבין

כרש אג"ם וכרמטכ"ל.

ושונתה בהתאם לתנאים שנתנו.


התכנית לזירה המצרית:

 

התכנית המקורית הותאמה למצב שנוצר עם תחילת ריכוז הצבא במצרי בסיני.

תחילה נפרסו בדרום כוחות סדירים וגויסו כוחות מילואים מצומצמים בלבד, כדי

למנוע סכנת התדרדרות. אך עם פינוי כוח האו"ם. ולנוכח סכנת סגירת המצרים,

הגיע צה"ל, שגייס בינתיים חלק נוסף ממילואיו, לפריסת כוח כמעט מלאה בדרום.

בשל הבדלי הערכה באשר לעוצמת האויב ולנסיבות המדיניות, תוכננו במטכ"ל,

בתקופה שבין פינוי כוח האו"ם לסגירת המצרים, שתי תכניות להתקפת נגד: רחבה

ומצומצמת.

שתינן יצאו מהנחה שחיל האוויר המצרי יושמד בהפתעה, והשוני ביניהן היה בתחום

הפעלת כוחות היבשה.

התכנית הרחבה חזתה כיבוש קידמת סיני, אגב הימנעות מתקיפה חזיתית של מערכי

אום - קטף - אבו עגילה; ואילו המצומצמת - כוונה לכיבוש רצועת עזה בלבד.

לאחר שבוצעה חסימת המצרים ע"י עבד א - נאצר, הוצגה לרה"מ ושר הביטחון לוי

אשכול תכנית להתקדמות בציר הצפוני, עד לתעלת סואץ ממש, מתוך שיקול, שהשמדת

חיל האוויר המצרי ואיום בחסימת התעלה ישמשו קלף מיקוח לפתיחת המצרים,

בכך הוסרה מעל הפרק התכנית המצומצמת.

לאחר שהופיעה הדיביזיה ה - 4 המשוריינת המצרית בסיני, נשארו שני אזורי הבקעה

כדאיים: הציר הצפוני והציר המרכזי. אל מול הצירים הדרומיים נשלחה חטיבת

שריון, שבסיוע כוחות נוספים, נועדה למנוע קטיעת הנגב וכיבוש אילת.

היא אף עוררה את חשש המצריים מפני איגוף בצירים הדרומיים, כפי שבוצע במבצע

"קדש".

ואמנם, הם דיללו את כוחותיהם בקטע הצפוני של החזית, בהפנותם כוחות דרומה,

ואף עמדו בפני דילמה באשר להפעלת ריכוז השריון העיקרי שלהם - הדיביזיה

ה - 4. דבר זה הקל על ההבקעה בציר המרכזי ובציר הצפוני.

בהתחשב בחיוניותה של העליונות האווירית, הוחלט לתת עדיפות למכה הפותחת של

חיל האוויר על פני התקפה של כוחות היבשה וחיל הים. אולם בתוכנית הסופית,

שאושרה ע"י שר הביטחון, משה דיין, ב - 2.6.67, נקבע - מתוך שיקולים הקשורים

ב"שעון החול הפוליטי" - רווח מזערי בין המכה הפותחת של חיל האוויר לבין

תחילת ההבקעה של כוחות היבשה בזירה המצרית.

 

מהלך המלחמה והסיפורים שמעבר :

                   

המערכה עם צבא מצריים:

 

השעה שתיים לאחר חצות. השעות הראשונות ב - 5 ביוני .1967

ג'יפ סיור נוהם אל תוך הלילה ופנסיו כבויים.

יושבים בו שלושה סיירים וקצין קישור. הכביש עליו נסעו משמש עורק חיים

לישובים העבריים לאורך רצועת עזה - בקרבת ניר יצחק. משני צידי הדרך שדרות

עצי קלפת, מסתירים עוצמת פלדה.

נהג הג'יפ, תימני רחב גרם, פניו עגולות, בולם את הרכב:

"כאן מטה הגדוד !" הוא אומר, משלח רגליו לפנים ונרדם. חבריו מתכרבלים

בשמיכות ועוצמים עיניים. קצין הקישור מחליק אל עבר המטה.

חדר מלחמה גדודי. זחל"ם שממנו נושרות רשתות הסוואה ויריעות אוהל ונאספות אל

גזעיהם  של שני עצים. שולחן שדה, לוח ואליו נעוצה מפת השטח שממול: מערכי

האויב .

מפה זו כבר עייפה מרוב מחיקות ושינויים שנערכו בה מדי יום ביומו במשך שלשת

השבועות האחרונים. כל שינוי  - תוספת כוח לאויב. כל מחיקה הביאה בעקבותיה

סימון של יחידת אויב נוספת המתמקמת מול יישובי ישראל.

חדר המלחמה מואר בפנס מכונית מוצב על מוט. אורו שאוב ממצבר של זחל"ם שמנועו

מופעל מפעם לפעם כדי שלא יתרוקן המצבר, וכך משמש הוא רקע מונוטוני טורדני

לדיברי המפקד.

ספסלי עץ מוצבים על החול, עליהם ישובים כל קציני הגדוד, מתודרכים ב"קבוצות פקודות". מחר אולי יהיו חלוצי המלחמה באויב המצרי. מחר ? הם מעיפים מבט

בשעוניהם -"תיקון - היום !" - אם אכן תתאמתנה הידיעות על כוונותיו המיידיות

של האויב.

צמוד למג"ד, אהוד. לרשותו גדוד פטונים מאויש בצוותים צעירים. חיילי שרות

סדיר, בני תשע עשרה - עשרים. הקצינים אינם בוגרים מהם, לבד ממפקדי הפלוגות,

המג"ד וסגנו.

אחד הצעירים האלה, שבעת מבצע קדש צעד עם ילקוט על גבו לבית הספר היסודי,

מביע עתה ספקות:

"בבוקר שוב יגידו לנו לנוח..."

המג"ד מניד בראשו:

"יש לי הרגשה שהפעם זה על אמת".

לא נותרו עוד שעות רבות לשינה. גם כאשר המלחמה על הסף - יש לדקדק בשגרה.

מדי בוקר, בטרם עלות השחר, מפעילים את מנועי הטנקים כדי שיהיו נכונים

לפעולה מיידית. המג"ד מבקש להעניק עוד מספר שעות שינה לאנשיו:

"אני מוותר על כל פעילות נוספת. רק להתניע מנועים. שיישנו".

מרשם הקרב מובהר שנית לקצינים הצעירים. קצין הקישור רושם העתק ממנו למטה

החטיבה.

תכנית הפעולה: הבקעת מתחם חאן - יונס על ידי איגוף מצפון והמשך ההתקפה,

במלוא המהירות אל עבר רפיח. הטיהור הוטל על כוח רגלי מיחידה אחרת.

לביצוע הבקעה זו המתין גדודו של אהוד. אנשיו ידעו כי חלוצים הם לפני מחנה

ישראל; כי הם ולא אחרים יהיו הראשונים להכות באויב.

 

סדין אדום ! -  קריאת הקרב הדהדה באוזניו של אהוד.

 

סדין אדום ! -  חזר וקרא מיד אל חניכיו.

 

סדין אדום ! -  "החרו - החזיקו" אחריו הקצינים הצעירים, ופקודתם מלווה

בנהמת מנועים וחריקת שרשראות המרסקות את האדמה.

 

סדין אדום !    כל איש צוות ידע את אשר יעשה, מוחותיהם וליבותיהם של

הלוחמים התרוקנו מכל מחשבה. הם נצמדו לפלדה כמבקשים ללחוש

לה: גוף אחד אנחנו, יחד ננצח וחלילה יחד ניפול.

 

מלמעלה גלשו מטוסי פוגה שחורים, ריקטו את מוצבי האויב ושריונו. מפקדי

הטנקים תרו אחר מטרות בשטח, כנמרים המשחרים לטרף.

ישראל יצאה לשבור את טבעת החנק !

 

ההבקעה בחאן - יונס :

 

יום ב', 5 ביוני - בוקר

 

לא עברו אלא עשרים דקות מרגע צאתם של הפטונים והם כבר לחמו על היעד.

חטיבת האויב שהוצבה במתחם חאן - יונס, התפוררה ממהלומת השריון.

כוחם לא עמד להם לעצור בעד הסתערותו של המחץ המשורין שרמס, הבקיע ופרץ

קדימה, כשהסיירת החטיבתית מנחה אותם בדרכם.

הפטונים לא סבלו אבדות בחאן - יונס, וכן גם הצנטוריונים ששעטו בעקבותיהם.

אך הסיירת. הג'יפים, ואף הזחל"מים לא היו מחוסנים מפני אש האויב. ובעוד

הטנקים אוגפים ותוקפים מצפון את מתחם חאן -יונס, ספגה הסיירת את אבדותיה

הראשונות.

 

משימתו של השריון הייתה לפרוץ קדימה, להכות ולהמם במלוא המהירות, ולא

להתעכב ללחימה עם כוחות הרגלים. משימה זו הוטלה על חרמ"ש ורגלים שנעו

בעקבות השריון, אם כי לא באותה מהירות.

 

הטנקים רק שטפו באישם את רחובותיה העיקריים של חאן - יונס, פגעו באי אלו

 

עמדות והמשיכו קדימה, אל עבר מערכי רפיח. חיילי הדיביזיה הפלשתינאית,

מגיני חאן - יונס, הוכו בהלם מפריצתו המהירה של השריון הישראלי. כניסה

מיידית של כוחות רגלים עשויה הייתה להפיל את חאן - יונס כפרי בשל מידי צה"ל.

אלא שכוחות הרגלים לא היו מהירים כשריון ולמגיני העיירה נותרה שהות להתנער

מההלם ולהתארגן שנית להגנה.

אחד מצוותי סיור נפגע באש ונאלץ לזנוח את רכבו ולהתבצר באחת מחצרות הבתים.

רק בשעות הצהרים נכנס חיל - הרגלים אל חאן - יונס, אנוס לחזור ולהילחם בה,

לטהר אותה ביסודיות, לעיתים עד כדי קרב מבית אל בית.

 

בינתיים נע כוח הטנקים, אותו חוד החנית שנועד להעמיק ולחדור אל ליבו של

האויב, ללא כל התחשבות בעמדות האויב שנותרו מאוישות מאחוריו,

ביחידות אויב שעלולים לסכן את אגפיו ואת דרך נסיגתו...

 

מערכי רפיח נחלקו לשניים. שני כוחות ישראליים נועדו לתקוף מערכים אלה

ולהכריעם. הגזרה האחת, מצומת רפיח צפונה, נועדה לחטיבת השריון של שמואל,

בעוד שהגזרה השניה, מהצומת דרומה, נמסרה לטיפולה של חטיבת הצנחנים של

רפול, שתוגברה ביחידת טנקים בפיקודו של אורי.

 

אזור המתחמים הראשון של רפיח נכבש בנקל, בעוד שאזור המתחמים השני היה

קשה ממנו לפיצוח. הוא הכיל מיגנן נ"ט: עשרות תותחים נגד טנקים וטנקים רבים

המוצבים בעמדות - תובה וחטיבת תותחנים מוגברת בעורפו.

 

כשנועדו לקבוצת - פקודות אחרונה לפני היציאה לקרב, השמיע מפקד האוגדה,

האלוף ישראל טל, מספר מילות אזהרה באוזניו של אורי:

"זכור אורי. הארטילריה הזו עלולה לגמור אתנו. גמור אותם קודם !"

כעת דהרו הטנקים של אורי בדיונות של רפיח, אל עבר הארטילריה המצרית,

כשאזהרתו של מפקד האוגדה מצטלצלת באוזניו. עמו היו הצנחנים של רפול ורפול

עצמו, שפיקד על שתי היחידות.

 

כוחותינו, שעלו על קו המתחמים השני, נתקלו באש תופת של אותה ארטילריה

אימתנית. כשבעים קנים פלטו אש על כוחותינו; שבעים קנים שתפוקתם המשותפת -

כחמישה - טונות של פצצות בדקה. ובעוד הטנקים של האויב שהוצבו בעמדות - תובה

מתגלים עד מהרה, עמדה להם צלליתם הנמוכה לתותחי הנ"ט של האויב, והם נסתרו

מפני שריוני צה"ל.

 

כאן הפעיל מפקד האוגדה שתי חטיבות בתמרון אוגדתי שנועד למגר את מתחמי

רפיח. כוח אחד שוגר, כאמור, לשתק את הארטילריה המצרית, על ידי תקיפתה מן

העורף, בעוד כוח אחר תוקף את מוצבי האויב מן החזית.

 

הכוח של רפול ועמו הטנקים של אורי נעו באיגוף עמוק, "סחבו" בכל המהירויות

אל עבר הארטילריה. ובינתיים, בעוד הם קרבים והולכים אל יעדם, ירקו תותחי

המצריים אש ופגעו בטנקים ישראליים.

 

הכוח הראשון בו נתקלו הטנקים של אורי היה גדוד ארטילריה. קני הארטילריה

של הגדוד היו מופנים אל עבר יחידת השריון של שמואל. הטנקים והצנחנים הסתערו

על הארטילריה מאחור והמשיכו בתנופתם אל עבר קו - ארטילריה שני. חטיבת

התותחנים הייתה פרושה לפניהם. הטנקים דרסו את הארטילריה והצנחנים חיסלו את

התותחנים, בעוד יחידתו של שמואל תוקפת את מוצביו הקדומניים של האויב משני

כיוונים בעת ובעונה אחת - הפטונים תקפו את הקו הקדומני מן העורף, בצלחם את

שטח הדיונות, בעוד הצנטוריונים מרתקים את האויב בקליעות מדויקות מן החזית.

 

התקפה אוגדתית על אבו - עגיילה:

 

אוגדת שרון - יום ב', 5 ביוני

 

"נוע" - רעם הקול. "נוע" - נשמעה הפקודה בכל מכשירי הקשר: בזחל"מים,

בטנקים, במכשירי הקשר הניידים של הרגלים. "נוע" - מלה אחת קטנה שביטאה כה

רבות. סיימנו את הישיבה בעמדות, את הצפייה המתוחה, נסתיימו הניחושים,

הסברות, ההשערות, הפרשנויות. עתה הכל מובן. האויב מבקש מלחמה, ואנחנו נעים

לפגשו.

הכוח שהתרכז בגזרת ניצנה אוגדתו של אלוף אריאל שרון, הוא "אריק", מפקד

הצנחנים הנודע.

לפני 11 שנה עשה אריק שרון קפיצת הדרך - ישירות לא' - נחל למיתלה. כעת יהא

עליו ללחום על הקרקע כדי להגיע לשם. וכדי להגיע יש לפרוץ חסימה דחוסה אחת,

המשתרעת על שלושה וחצי קילומטרים של בטון, ברזל ואש, ושמה: אבו - עגיילה.

 

החסימה - לפי כל כללי ההגנה הסובייטיים, ולפי כללי התיאוריה הצבאית בכלל,

פירושה: השטח העביר לרכב - חסום. הרוצה לתקוף חייב להיכנס לשטח בלתי עביר,

המסכן את רכבו, או לנהל מלחמה בשטח הרצוי למגינים - שטח מטווח, מכוסה באש

ובשדות מוקשים - הנקרא "שדה הריגה" במינוח הצבאי.

 

את החסימה יש לרסק לא רק כדי שאוגדתו של אריק תתקדם הלאה לכיוון מערך

קציימה, אלא גם כדי שחלק ניכר מאוגדתו של אלוף אברהם יפה יעבור על הציר

הפתוח לכיוון ג'בל ליבני, ויצטרף שם למחצית השניה של האוגדה, שתמתין לה

כמתוכנן מחר, כדי לתקוף יחדיו דרומה לעבר ביר - חסנה.

 

התקפה חטיבתית על ג'בל - ליבני:

 

אוגדת יפה - יום ג', 6 ביוני

 

אותו זמן נעה חטיבת השריון של אוגדת יפה קדימה, לכיוון ג'בל ליבני.

ג'בל ליבני הוא הר לבן, שעל על שמו נקראים מחנות צבא רבים. בהר עצמו לא

השתמש האויב אלא להטמנת מאגרים של דלק לצורכי תדלוק שריונו ומטוסיו.

מחנות ג'בל ליבני משתרעים לאורך קילומטרים רבים. כאן ישבו חיילי הדיביזיה

המצרית השלישית.

בשדה התעופה, לא הרחק מן המחנות, מסלולים טובים, ארוכים, המיועדים להמראה

ונחיתה של מטוסי סילון. השטח עצמו - בקרבת המחנות ושדה התעופה - מישורי,

כשקפלי קרקע חוצים אותו פה ושם. אכן, שטח אידיאלי להתפרסות של שריון,

כשקפלי הקרקע עשויים לשמש מסתור לעמדות ירי.

שעה שצפה אל"מ ישכה על המחנות, החליט כי אין לעלות על מחנות כה גדולים בכוח

של גדוד אחד בלבד.

הוא פרס את החטיבה, שילח גדוד אחד בהתקפה חזיתית ואת הגדוד השני באיגוף

מימין.

החטיבה כולה נעה להתקפה.

הקרב נמשך שעתיים וחצי. הושמדו 32 טנקים של האויב.

הקרב על ג'בל ליבני נגמר עם רדת הלילה, כשרוב המחנות בידינו.

המרוץ אל המיתלה:

 

 

המג"ד קיבל פקודה לרוץ, והגיע עם תשעה טנקים, כשחמישה גוררים ארבעה בכבלים.

הקשירה והגרירה נעשו לעיני המצריים, שעמדו לא - הרחק מן הטנקים.

"מסתבר כי היו להם צנטוריונים בציר הזה, והם הניחו שאנחנו מצריים."

דהירתו של אל"מ ישכה אל עבר המיתלה כדי להגיע לשם במהירות - ו"בכל מחיר",

תאמה את הפקודה הכללית שניתנה לכוחות צה"ל בסיני.

משימתם של כוחות השריון הישראלים הייתה: להשמיד את שריון הצבא המצרי.

לפי צורת פני השטח בסיני, היה צורך לתפוס את צירי התנועה, בצווארי בקבוק

שסביבם השטח אינו עביר לכלי רכב. כלומר, לתור אחר מבנה שטח שאינו מתיר לרכב

האויב לרדת מציר התנועה.

ביר חסנה מהווה צומת חשוב העשוי לחסום את דרכו של האויב הנסוג מאזור

אבו-עגיילה, קציימה, ומחנות האויב בקרבת ג'בל הילל, אך אינו חוסם דרכם של

כוחות האויב הנסוגים ממחנות ומתחמים דרומיים יותר כנח"ל.

צירי המיתלה נוחים יותר לחסימה. עם חסימת צירי המיתלה על ידי כוח אחד,

כששלוחה ממנו חוסמת את ציר התנועה המקביל של ואדי ג'ידי, בעוד יחידות שריון

מאוגדת טל חוסמות את המעבר על הציר המרכזי ליד ביר-גפגפה  - נמצא עיקר כוח

השריון של האויב במלכודת מדבר ענקית המתנקזת אל שלשות צירי התנועה

החסומים.

משאית עם חביות שלל של דלק נסעה תחת אש, חילקה חבית לכל טנק. תחת אש תידלקו

הטנקים וניעורו לחיים. שיפרו עמדות. המערך נעשה יציב יותר.

 היסוד של השריון הוא תנועה ואש. גם כאשר נמצאים השריונים בחסימה,

חייבים הם להיות ניידים, כדי שיוכלו להחליף עמדות לאור המצבים השונים

המתפתחים בעיצומו של קרב.

טנק שעומד מבלי יכולת להחליף עמדה, נעשה פגיע וסופו שיהיה מושמד.

גם צריחי הטנקים מצודדים על ידי מנוע.

ללא דלק, אין הטנק יכול אפוא לצודד את הצריח עם התותח לכיוון הרצוי לו.

חיל האוויר החל במלאכת ההשמדה על צירי תנועה אלה, בעיקר על ציר המתלה.

מטוסי הפצצה של חיל האוויר הגיחו שוב ושוב ותקפו שיירות וכלי רכב משוריינים

מכל הסוגים. לאחר מכן נעשתה מלאכה עצומה על הקרקע.

היה צורך לפנות את שיירות כלי הרכב ההרוסים, כדי שציר התנועה יהיה פתוח

לתנועה.

מלאכה זו כשלעצמה קשה הייתה. מה עוד שהכביש עצמו אינו מן המשובחים. המצריים

סללו כביש בחופזה, ללא יסוד איתן. זפת מעורבת בחול, ותו לא.

הרכב הכבד, ובמיוחד הטנקים, השחיתו את הכביש, שחורבנו החל עם ההפצצות מן

האוויר. הכביש הפך למין תערובת של חול עם שברי אספלט, שמדי כל מטרים ספורים

מקועקע בבור גדול, כתוצאה משקיעת טנק או משאית. עתה דומה כי הדרך אל התעלה

פנויה. לקראתה נכונו כוחותיו של האלוף יפה למחרת עם שחר.

 

 

אבדות האויב בסיני:

 

כ - 20 אלף אבדות בסיני. 800 טנקים של האויב הושמדו או נפלו שלמים

בידי כוחות צה"ל; מספר רב של תותחים, נגמ"שים ורכב צבאי מכל הסוגים;

מאגרי תחמושת, דלק ואספקה שבאפשרותם לקיים כוח של שבע דיביזיות במשך חודשים

מספר.

 

מספר השבויים שנפלו לידי כוחות צה"ל:

 

כ - 6000. ביניהם תשעה גנרלים. מספר השבויים היה עשוי להיות גדול פי שלשה

או ארבעה, אלא שכוחות צה"ל חדלו מלקחת שבויים, היפנו אותם אל עבר התעלה.

 

אבדות צה"ל:

 

275 הרוגים; 800 פצועים; 61 טנקים פגועים.

 

ההתקפה האווירית:

 

ההפצצות היו מדויקות ביותר, למעלה מן המקובל, יותר מן המצופה.

הקרב לא הפחית מכושרם של הטייסים, כמקובל בעולם, אלא, להפך, חידד אותו.

יעפי הריקוט וקליעות הפגזים של תותחי ה - 30 מ"מ, היו בדרך כלל, מדויקים

יותר מאשר הדיוק הידוע לשבח של טייסי חיל האוויר במטווחיהם.

מטוס מצרי אחרי מטוס, דבוקת מטוסים אחרי דבוקה, הושמדו בדייקנות ובמהירות

העולה על כל המשוער, מטוסי אויב מעטים ניסו להמריא, הופלו מיד באוויר,

עוד בטרם היו מוכנים לקרב, לפעמים בטרם הספיקו לקפל גלגליהם. מטוסים מעטים

אחרים, שנמצאו באוויר, ניסו להגיע לשדות התעופה ומצאו אף הם את מותם בשחקים

הנמוכים. לא היה כל קרב אווירי אמיתי, בגל הראשון של תקיפות השדות, הגיע

מספר מטוסי האויב המושמדים למעלה ממאה, ועמם חלק מטייסיו המהוללים.

התקפה ראשונה זו עצמה שלא ארכה, כולל הטיסות אל היעדים ובחזרה, אלא משעה

ועד 80 דקות, שברה את מפרקתו של חיל האוויר המצרי.

עיקר כוח המפציצים הכבדים טופלוב 16 ארוכי הטווח - שנועדו ע"י נאצר לאיים

לא רק על תל אביב, חיפה וירושלים, אלא גם על תוניס ובגדאד - הושמד למעשה

ככוח מבצעי בבת - אחת, כאשר שני ווטורים חיסלו תוך 16 דקות טופלובים בשדה

התעופה "בני סואף".

המצריים השיבו מלחמה למעשה, רק באש נגד מטוסים. ואש זו הייתה בדרך כלל

בינונית עד עזה ובמקרים רבים אף לא פסקה משום שהטייסים לא התפנו לעסוק בה.

הם דבקו במשימותיהם העיריות ולו ימותו: כרוח הפקודה. ושילמו את חיטה המחיר אלה

שנפלו - רובם ככולם באש נגד מטוסים.

אולם בוקר הגהנום המצרי עדיין לא תם. בעוד מטוסי גל ההתקפה הראשון חוזרים

לבסיסיהם, כבר היו בדרכם מצרימה מטוסי גל ההתקפה השני, נכונים להשלים את

המלאכה. ואכן השלם השלימו.

שדות התעופה הפגועים נראו להם כנרות עשן, אך הם חיפשו בעשן את השרידים וכל

מטוס שנראה עוד כשיר קיבל מנתו. ושוב הפצצה, ריקוט, צליפות - בסדר המקובל.

מנת ההשמדה הגדולה, שהנחיתו מלוא החופן הכבדים ואימתניים שבמטוסי קרב ההפצצה

הישראליים, הלא הם הווטורים, בעלי כושר נשיאת מטען של עד 4.5 טון פצצות,

הושלמה ע"י מטוסי קרב ההפצצה החדישים, המהירים והנוצצים ביותר, הלא הם

המיראז'ים.

ועת שהשלימו המיראז'ים הפצצותיהם, יכלו עוד להמשיך ולמלא את ייעודם המקורי

כמטוסי יירוט, ולהעניק "מטריה אווירית" למטוסי תקיפה אחרים, כל עוד מאפשר

להם זאת מלאי הדלק ההולך וכלה במהירות במכליהם.

בתום התקפת גל שני זה לא נותר אף מפציץ טופלוב אחד למצרים, מספר המיגים

למיניהם שהושמד והופל, גאה ועלה אף הוא לעשרות ולמאות, ויחד עמם הצטרפו

לרשימה מטוסים מסוגים שונים ובניהם מסוקים. הרשימה הלכה וכבדה מרגע לרגע

עד כדי מאות. לא רחקו השעות והתצלומים הפאנורמיים הברורים והנפלאים, מוכנים

למשלוח לכל קטן אמונה, העלול לטעות ולחשוב ש"הטייסים הצעירים מתלהבים יותר

מידי, ומגזימים במניית מטוסי האויב המושמדים".

עתה החלו להמריא גם לקראת יעדים רחוקים, אל שדות תעופה מצריים נוספים,

שנועד להם גורל דומה לזה שבקבוצה הראשונה. במשך היום הגיע מספר שדות התעופה

המצריים המותקפים ל - 19 ובתוכם שדות תעופה דרומיים כגון : אל מיניה הסמוך

לגבול סודאן, הורגאדה ולוקסור, שאליהם נמלטו השאריות של חיל האוויר המצרי

מן הצפון, וכן עשרות מטוסים שהוצבו בהם קודם לכן לקראת המלחמה.

 

לקחים

 

 

 

תוצאות המלחמה מלמדות כמה לקחים מדיניים בעלי משמעות בין לאומית:

 

א. הוברר כי יותר משתלויה אירופה בנפט הערבי, זקוקות ארצות יצוא הנפט

לשוק האירופי.

 

ב. על אף חשיבותה הגדולה של תעלת סואץ יכול העולם להתקיים בלעדיה תקופה

ארוכה מבלי שיתהווה משבר מיוחד.

 

ג. הוברר כי המעצמות מספקות הנשק אין בידן כוח השפעה, העשוי לקבוע את

אופן השימוש בנשק בעת משבר. ארה"ב לא הצליחה להניא את ירדן מלהצטרף למלחמה

בישראל ומלרכז את השריון מתוצרת אמריקנית במערב הירדן, למרות שהוסכם על כך

בשעת הרכישה. בריה"מ יכולה הייתה להשפיע על נשיא מצרים לרכז כוחות בסיני אך

לא עלה בידה למנוע ממנו מלהידרדר למלחמה ע"י חסימת מיצרי טירן והיערכות

כוחותיו לאופנסיבה.

 

ד. העולם הדתי המגוון עשוי להשלים עם שליטתה של ישראל במקומות הקדושים,

מורא הג'יהד נגד "הכופרים המחזיקים במקומות המקודש לאסלם" - חלף זמנו

ולא ישוב. העולם הנוצרי קיבל בהסכמה שבדיעבד את השלטון הישראלי על המקומות

המקודשים על הנצרות בירושלים ובית לחם. אדרבא, עוד יווכחו כי אף פעם

בהיסטוריה לא היה מוגן שלומם של המקומות המקודשים, ולא היה מובטח חופש

הפולחן והגישה לבני כל הדתות כפי שהוא שבשלטונה של ישראל.

מניסיונם בנצרת למדו זאת לראשונה.

 

ה. המעצמות היריבות נמנעו מעימות בינן לבין עצמן. הניטרליות האוהדת של

ארה"ב כלפי ישראל, נטרלה את בריה"מ שנאלצה להסתפק בניטרליות אוהדת בלבד

כלפי מדינות ערב. יכולתה של ישראל לעמוד בכוחותיה שלה עשה אותה לגורם

בינלאומי בעל משקל, המקל גם על ידידותיה.

 

חלק ניכר מעמי העולם עשוי אפוא, להבין - ולו גם בהודיה שבשתיקה -

בצורך לקביעת גבולות בטחון חדשים; נוסף על המאבק לשלום יש לכוון את מאמצינו

המדיניים ליתר הבנה לצורכי הביטחון של ישראל מבחינת משמעותם הגיאוגרפית.

 

ירדן ומצרים החזיקו בחבלי ארץ לא בתוקף צ'רטר בין לאומי אלא בכוח

כיבוש, בניגוד להחלטת האו"ם. סיפוח חלקים מארץ לישראל המערבית לממלכת עבר

הירדן לא הוכר על ידי אומות העולם פרט לבריטניה.

 

יש יסוד להנחה שרבים מקרב ערביי ארץ ישראל המערבית התאכזבו קשות

ממנהיגי מדינות ערב, שנתגלו כהרפתקנים חסרי כושר מדיני אחראי, וחסרי

מנהיגות צבאית אפקטיבית, ויעדיפו הסדר ישיר עם ישראל שיבטיח את כבודם

הקולקטיבי וביטחונם האישי.

 

ישראל איננה נושאת באחריות להתהוות בעיית הפליטים הערביים. גם אין

בכוחה לפתור את הבעיה הכאובה בכוחות עצמה מבחינה טריטוריאלית דמוגרפית

וכלכלית. אולם, מאחר שתוצאות המלחמה הביאונו לכלל מגע בלתי אמצעי עם

הפליטים ולאחריות מלאה על השטחים בהם הם יושבים, מוטלת עלינו החובה היוזמה

למציאת פתרונות לבעיה אומללה זו. יוזמה כזאת היא אנושית ובעלת משמעות

מדינית בעת ובעונה אחת.

 

יהודים עצמאיים, המאורגנים בחברה צודקת ונאורה; השואפים לשלום וחמושים

להגנה עצמית; המושרשים בארצם בכל אתר ואתר והיודעים את סוד האחדות הלאומית,

הם יבטיחו את נצח קיומה של מדינת ישראל.

 

 




עוד פרטים על העבודה\ סיכום :
שולח:
מתאים לכיתה: י
מקצוע: היסטוריה
אם אהבתם את העבודה\סיכום תנו לו לייק ושתפו






:עוד עבודות וסיכומים באותו מקצוע שבחרתם , תוכלו לקחת השראה ושורות לכתיבה גם מהן
אלכסנדר מוקדון
אלכסנדר מוקדון
ילדים ובני נוער בשואה
ילדים ובני נוער בשואה
יוסף בן מתתיהו
 יוסף בן מתתיהו
עבודה על מרד בר-כוכבא
עבודה על מרד בר-כוכבא
פילוסופים ומתמטיקאים יוונים - יחידת יוון העתיקה
פילוסופים ומתמטיקאים יוונים - יחידת יוון העתיקה
גירוש ספרד והאינקוויזיציה בספרד
גירוש ספרד והאינקוויזיציה בספרד
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת ששת הימים
מלחמת ששת הימים
הצהרת בלפור
הצהרת בלפור
המהפכה המדעית
המהפכה המדעית

** שימו לב אנו נגד העתקת עבודות , מאגר העבודות הוא בשביל לראות עבודות אחרות לרפרנס ואולי לקחת מעט מידע פה ושם אבל אסור להעתיק עבודה שלמה**
כמו כן העבודות נשלחות על ידי הגולשים ואין לנו אפשרות לבדוק את אמינותן של כל העבודות לכן מומלץ לבחון את אמיתות המידע במקורות נוספים באינטרנט
מקווים שהפינה מאגר העבודות וגם סיכומים עזרו לכם להתכונן למבחנים להתכונן לבגרות או לחסוך כסף של מורה פרטי או מורים פרטיים במקצועות השונים , בהצלחה בלימודים

עוד קטגוריות של עבודות מוכנות וסיכומים שאולי תרצו לראות
עבודות בספרות | עבודות בתנ"ך | עבודות באנגלית | עבודות בהיסטוריה | עבודות במדעים | עבודות מוכנות בספורט | עבודות בגיאוגרפיה







כל הזכויות שמורות © יו-יו משחקים 2017

תפריט טקסט : משחקי רשת | בדיחות | משחקי בנות | סרטונים | עולמות וירטואלים | פאזלים | לימודים | חידות | תמונות מגניבות | יצירת ממים | רקעים | קומיקסים | משפטים מצחיקים | מתכונים לילדים
תקנון | משחקים לאייפון | פוקימון גו | משחקים לפלאפון | הכנה לכיתה א | קניות | תשבצים | בניית אתרים לילדים | משחקי דפדפן | עבודות מוכנות | אשליות אופטיות | תמונות מצחיקות
משחקים אונליין | שאלונים | מדריכים | ברכות | משחקים חינם | אתרים לילדים | משחקים יפים | משחקים חדשים | טריוויה | דפי צביעה | תפזורות | סטטוסים לפייסבוק | יצירה לילדים | היומן של יויו