עבודות וסיכומים ראשי | עבודות בספרות | עבודות בתנ"ך | עבודות באנגלית | עבודות בהיסטוריה | עבודות במדעים | עבודות בספורט





האדונית והרוכל סיכום


"האדונית והרוכל" ש"י עגנון

האירועים המתוארים בסיפור : פגישת הרוכל והאדונית, השתקעותו של הרוכל בבית האדונית, ניסיון המגורים המשותפים, מערכת היחסים הנרקמת בין השניים, התנהלותה של האדונית, הימנעותה מאוכל ושתייה, ניסיון האדונית לאכול את הרוכל – כל אלו חורגים מהמציאות.

ייחודו של הסיפור הוא באווירה האגדתית שנוצרת ברקע הסיפור. היסוד המציאותי של מערכת יחסים בין גבר לאישה והיסוד האגדתי פנטסטי יוצרים גם יחד מתח שהולך ומתגבר במיוחד לנוכח החידתיות שנבנית סביב דמותה של האדונית.

שתי נקודות הראייה של הסיפור: זו של המספר הכל יודע וזו של הגיבור מאפשרות לקורא להבין את הפער בין מה שרואה המספר לבין מה שרואה הגיבור, הרוכל. הפער הזה מעצים את מימד הגיחוך והביקורת בהתנהלות של הרוכל:מוגבל בשיפוטו , בהבנת המציאות, תמים, חומרי, נהנתן ומפרש את המציאות לטובתו ועל פי האינטרסים שלו. המספר לועג ולמלגלג על הרוכל, במיוחד כאשר הוא מתקרב לגויה, לאדונית. המספר מתרחק ממנו, שופט אותו, מבקר אותו, ומשחיל משפטים ציניים על האופן שבו מנהג הרוכל.

היסוד החידתי בסיפור נקשר אל שני המוטיבים המרכזיים: מוטיב הסכין ומוטיב האכילה והשתייה (המוטיבים הם גם דרך עיצוב של הדמויות, יש להם תפקיד בבניית משמעות הסיפור ובבניית העלילה, לכידותה ואחידותה).

מוטיב הסכין – כבר בראשית העלילה נקנית סכין הציידים למרות היכולת של האדונית לבחור דברים אחרים ההולמים אותה יותר מסכין, כמו סיכות, לולאות, כפתורים. קניית הסכין בלתי צפוייה והיא משמשת רמז מטרים להמשך. הרוכל מנסה למצוא פתרון לחידת הסכין, כפי שהוא מנסה למצוא פתרון לחידת 'קישוטי הכתלים' - הקרניים והחיות שעל הקיר וכפי שהוא מנסה לפתור את חידת הימנעותה של האדונית משתייה ואכילה משך חודשים. אי הוודאות לגבי האדונית מעצימה את החידתיות סיב דמותה ובהכרח את מימד המתח האופף את הסיפור. האדונית עונה במישרין לכל שאלה של הרוכל, היא כנה מאוד אלא שהדברים נשמעים לרוכל כל כך אבסורדים עד שהוא מתקשה להאמין להם ויתרה מכך , הוא מפרש כל דבר לטובתו ולהנאתו. האמירה הגלויה שלה מגבירה את הפחד . הוא לא מבין את משמעות המשפט "חיה רעה אכלתהו, טרף טורף יוסף (בראשית ל"ז פס' 33).

האדונית אינה משתמשת בסכין שקנתה – היא אינה שוחטת בו את העוף אלא עם הידיים, ולכאורה כל מטרתה של קניית הסכין ,שכביכול נועדה לצורכי בישול, לא מתקיימת . הסכין המוצנעת תופסת מקום בתודעת הרוכל. הוא מעלה אותה בתת מודע בחלומו. אך העלאת הסכין בחלום עדיין לא פותרת את הבעיה של הסכין. עדיין לא ברור לו מה מטרתה. הסכין הופכת לסיוטו בתת מודע.

מוטיב הסכין מופיע בראשית הסיפור, במהלכו (עם איזכורה של הסכין בדבריה של האדונית , לפיהם גם עם הסכין שקנתה מהרוכל ניתן לשחוט בעלים), בחלום וביום הסיפור, כאשר היא עושה שימוש בסכין כדי לרצוח את הרוכל.

לסכין יש משמעות ברובד הסמוי, ביחסים שבין היהודים לגויים – היהודים מעניקים לגויים בקלות יתרה, בלי מחשבה, כלי רצח קל וזמין לרצוח אותם. הם מקלים את עבודת הגוי והופכים את עצמם לבשר זמין וקל לטרף (עולה בקנה אחד עם מוטיב החיה, המאפיין את הגוי).

מוטיב האכילה והשתייה – מוטיב זה מתווסף למימד המסתורין שאופף את האדונית בפרט ואת הסיפור כולו בכלל. חידת הסכין מבשילה מהר וברורה יותר (כמאמר סטניסלבסקי וצ'כוב – אקדח במערכה הראשונה יירה במערכה השלישית) אך חידת האוכל והשתייה מתבשלת לאט לאט, כמו המזון שהיא מכינה לו ומכינה אותו (אגדת עמי ותמי) . הרוכל הולך ומתקרב אל האדונית, שוכח את יהדותו, אוכל בשר וחלב גם יחד,אוכל לא כשר פרי שחיטתה של האדונית, והולך ומשתקע בחידת במזון, בחומריות, בנהנתנות שלו. כל אימת שחששותיו שלו כלפיה גוברים והיא מרגישה בהם, היא תוחבת לפיו מזון ואף בכוח. כך היא משכיחה ממנו כל סממן של חשד כלפיה. צידוקיו להימנעותה משתייה ואכילה מגוחכים, הוא מפרשם על פי טובתו והנאתו – אולי היא נמנעת לאכול עמו מטעמי מעמד. היא ממעמד רם והוא נמוך אך "משנתרגל בה שכח שהיא אדונית והוא יהודי, והיה תוהה יותר ויותר".

העדפת החומר על פני הרוח עולה בהקשרו של מוטיב זה כמו גם בהקשר של מוטיב הסכין. האדונית חושפת את דמותה באופן ברור וכן אלא שהרוכל מסרב לראות את המציאות נכוחה. הוא לא מיב לנוכח אמירותיה הכנות והגלויות : דם אדם אני שותה ובשר אדם אני אוכלת. אמירה זו הכנה ביותר והגלויה ביותר, לא ברורה לו אולי בגלל האבסורד שהיא טומנת בתוכה. היא מכנה את היהודי פגר ונשר והרוכל סבור שכינויים אלו שגורים בשפתם של אדונים ושרות ממעמד גבוה, שאין מעמדו כמעמדם.

אך החידה נוקבת בליבו "היה נוקב בליבו". היא מזהה בו את הארוחה הבאה שלה "קליפין של אווז,...זיפים של חזיר". אלא שהוא מוטרד אך לא מעבר לכך כי הוא לא לוקח את רגליו ובורח.

מוטיב האכילה והשתייה משמש גם כאמירה ביקורתית כלפי היהודים שמעדיפים את החומריות על פני הרוחניות. מפקירים את טובתם, יהדותם, ערכיהם ומוסריותם לטובת הנאות כמו מזון ושתייה שהם צרכים בסיסיים קיומיים ראשוניים בלבד ללא חשיבה שיפוטית ערכית של ההוויה הקיומית של האדם היהודי, שצריך לסמן לו מטרה נעלה רוחנית של מציאת פתרון אחר לנדודיו (כמו הרוכל הנודד); פתרון שאינו קיים בביתו של הגוי, במה שנראה ליהודי כמפלט, כהגנה. להפך. ביתו של הגוי הוא הסכנה האורבת לפתחו של היהודי והיא היא הסכנה לקיומו הפיזי, להמשכיותו הדורית ובמיוחד לדת היהודית. בקרב הגויים נטמע היהודי, והטמעתו והתבוללותו בולטים במיוחד באמצעות מוטיב האוכל.

תיאורי הסביבה, המקום והנוף משמשים גם הם לתיאור המימד החידתי : השדה, היער, החצר, המחסן (חדר של כלים ללא שימוש) יוצרים תחושה של אגדה. בית מהאגדות. לכך מתווסף היעדר מיקום ספציפי והיעדר זמן ספציפי, כיאה לאגדה (פעם אחת ביער...). הבית ממוקם ביער בלתי מזוהה, במקום לא ידוע. הבית בודד ביער בו אדונית שגרה בגפה (לבדה). בביתה אין משרתים למרות גודלו של הבית.

הזמן הוא על זמן – לילה חשוך ללא ירח, עונות של קור עז , גשמים ושלגים. הזמן מתקדם הן במישור האנושי – ביחסים שבין האדונית לרוכל (ככל שמתקדם הסיפור בזמן הטבעי, הכרונולוגי, כך מתקדמים היחסים בין הרוכל לאדונית) והן במישור הטבעי, הכרונולוגי – עונות השנה, זמנים ביום.

ככל שמתהדקים הקשרים בין השניים, כך הולכת ומתחזקת תודעתו של הרוכל ביחס לסכנה האורבת לו. ככל שמתקדם הסיפור במישור הכרונולוגי, מסתבר לרוכל כי חידת האדונית רק הולכת וגדלה. החזרת האירועים לנקודת המוצא בסיומו של הסיפור מבהירה כי כל ההתקדמות הרגשית עליה חשב הרוכל, כלל לא היתה קיימת.

מערכת היחסים בין האדונית לרוכל- מערכת היחסים של האדונית והרוכל מונעת מכוח לחולשה, משיכה ודחייה. דווקא החולשה מתקשרת לגבר והחוזק והכוח – לאישה.

הרוכל איש עני, נודד, ללא בית, משפחה, שורשים. הוא תלוי בחסדיהם של האדונים הגויים . מחפש מחסה מפני פגעי מזג האוויר אך עד מהרה קסם לו הקשר ביניהם והוא ראה עצמו כאדונה ואף היא שכחה שהוא רוכל עני. הוא מנסה ללבוש בגדי חירות ולפשוט בגדי רוכל על מנת להטמיע עצמו בין יושבי המקום הגויים ולהיות אחד מהם ולא כנטע זר עם בגדי רוכל, שיצרו אצל האדונית תחושה קשה.אך למרות מה שהרוכל מזהה, היחסים של הכוח והחולשה נשמרים והוא נשאר הפסיבי והיא האקטיבית. הרוכל שהיה אדם תמים "אדם תמים הי" מתאפיין בעצלות מחשבתית שממיטה עלו אסון ומקדמת את קיצו. התמימות שבו מלמדת על העדפת החומריות על פני הרוחניות, כלומר וויתור על האני היהודי שבו לטובת מעמד חברתי, מחסה והנאות אישיות. הוא מחליף את זהותו, שבאופן סמלי מסתמלת בביגוד– פושט בגדי רוכל ולובש בגדי חירות. רוכל מזוהה עם היהודי והחירות מזוהה עם הגויים.

היעדר שיקול דעת והעדפת החומריות באים לידי ביטוי בהעדפת קרבתה של האדונית ואולי גם ענייני המין בין השניים (הוא ישן במיטת בעליה הקודמים ורואה עצמו כבעלה) על פני מציאת הפתרון הקיומי שלו ובהכרח מציאת הפתרון לחידתה של האדונית. נדמה שהאוכל והמין מסמאים (מעוורים) את עיניו והא נעדר שיקול דעת: "ואם שאל היתה סותמת את פיו בנשיקות".

הכוח והחולשה באים לידי ביטוי גם ביחס לידיעה וחוסר הידיעה. אי ידיעה מובילה לחולשה. זו אחת הסיבות לחולשתו של הרוכל. האדונית שולטת גם בידע: היא בוחרת מה למסור לרוכל ומתי למסור לו. כאשר היא מזהה סימנים של חשש, היא סותמת את פיו בנשיקות ובאוכל. כל אימת שהוא מתרחק מהיהדות, החוסן שלו הולך וקטן. באורח פרדוקסאלי הוא לכאורה מוצא מחסה, הגנה, אך הגנה ומחסה אלו רק מקרבים את קצו. עזיבת היהדות כמוה כנטישת החוסן שלו, התשתית המהותית הקיומית והרוחנית של חייו. ברגע שהוא מחליט לחזור לאוהלה של תורה, ליהדות בהכרזה שהוא התרחק מהיהדות והוא יוצא לקרוא קריאת שמע, הוא מחזיר לעצמו את יכולת המחשבה, את המוסריות והערכיות שנלקחו ממנו בעטייה של התבוללות, היטמעות בקרב הגויים. הוא מחזיר לעצמו את הזהות היהודית כצעד של התפכחות מהמצב אלא שהתפכחות זו זמנית היא בלבד לאחר שהוא חוזר לתחילת הסיפור לאחר שהאדונית רוצה לרוצחו. הוא נוטל את קופתו וחוזר לחזר על הפתחים. הוא חוזר לחולשתו ולמציאת פתרון ארעי, מסוכן בקרב הגויים.

מוטיבים בסיפור-

  1. מוטיב האוכל – ראה גם פירוט לעיל, דף 1. עגנון משתמש באכילה על מנת ליצור מערכת יחסים של תלות וללמדנו על העדפת החומריות הנמוכה על פני רוחניות עילאית. העדפת הנהנתנות על פני החשיבה. מערכת היחסים ביניהם מבוססת בעיקרה על אוכל. היא מצליחה למשוך אותו אליה באמצעות המזון. יוסף מתואר באופן נלעג דוחה כמי שלא רק אוכל את הבשר הלא כשר אותו היא מגישה לו אלא גם מוצץ את העצמות, כחיה טורפת. כאן המקום לומר כי האדונית שלה מיוחסים אלמנטים של חיה (בסיום מוזכרת גופתה לא גוויה אנושית אלא כנבלה. המלה "נבלה" מוזכרת פעמיים), הופכת את הרוכל לחיה גם כן כל אימת שהוא מתקרב אליה. החיה כאן היא ההפך מהתבונה, מהאדם החושב. האכילה של הרוכל בהמתית. הוא הפך להיות עבד ליצריו, לאוכל שהיא מגישה לו. היא ככלבה טורפת, אינה אוכלת ואינה שותה.

ברובד הסמוי נראה כי העדפת החומר על פני הרוח, העדפת ההנאה, הנהנתנות על פני ערכים ומוסר, שורשים וערכים היא זו שמבוקרת כאן. העדפה זו תקפה לגבי היהודי, כשהרוכל הוא אב טיפוס של היהודי המודרני, לעומת זה התנכי (יוסף המקראי). העדפה זו מדרדרת את היהודי כאדם וממיטה עליו אסון.

2. מוטיב הסכין - ראה סיכום לעיל ביחס לסכין. הסכין הועברה מהיהודי אל הגוי כשהיהודי העניק את הסכין בקלות, במתנה אל הגוי תמורת מחסה ואוכל. נתינת הסכין לאדונית הופכת את הסכין כמי שמסמלת את האדונית " עם שהיא מדברת נסתכלה בגרונו ועיניה הבהיקו כלהב של סכין חדשה". הסכין המופיעה בהתחלה היא רמז מטרים למה שיגיע לאחר מכן. הסכין הופכת לסיוט עבור הרוכל, שחולם עליה ומתעורר ממנה כסכין שננעצה בליבו. הסכין מסמל את האלימות והתשוקה לרצח. ברובד הסמוי נראה כי הסכין מסמלת את הרצון העז לרצוח יהודים, את שנאת החינם.

3. מוטיב החיה-לאורך כל הסיפור מוזכר בו מספר רב של בעלי חיים.

הכלב – חיה טמאה ביהדות. דמונית, שטנית והאדונית מתארת עצמה ככלב "יוסף בראשונה שהראית את עצמך לפני רציתי לשסות בך את הכלבה, ועכשיו אני עצמי נושכת אותך ככלבה מטורפת עד שאני חוששת שלא תצא מידיי חיי". ואחכ היא אומרת לו "אל תחושי חביבתי, עדיין איני נושכת בך...".ובחלום- "שמע קול קשקוש וראה שהכלבה פורקת מעליה את השלשלת שבצווארה...קפצה ובאה.נעצה שיניה בגרונו.התחיל גרונו שותת והיא לוקקת את דמו..."

נשר – הרוכל מכונה נשר ע"י האדונית. עוף דורס, קטלני אך אצילי.

עורב – הרוכל מכונה עורב. בעל קול מגוחך, קולני, אוכל זבל. העורב מצטיין ביכולתו להסתגל לכל מקום וכך הרוכל.

חזיר – שערותיו של הרוכל מדומים לחזיר. חזיר חיה טמאה ביהדות, החזיר חיה מזוהמת ובזויה.

אווז – זקנו של הרוכל מושווה לאווז. זקנו כנוצות של אווז לפני שחיטה.

פגר – האדונית מדמה אותו לפגר לאחר שבדמיונה כבר אכלה,שחטה אותו.

ברובד הסמוי החיה מיוחסת הן לאדונית והן לרוכל. שתי הדמויות מתנהגות ומתוארות כבהמות, הרוכל – כאשר מתקרב לאדונית והאדונית – לאורך כל הסיפור. הופעת הדמויות ככאלה מלמד על תהליך של דהומניזציה בדמות של הגוי. כל אימת שהרוכל חוזר אל היהדות, הוא שב אל הפן ההומני שבו, כמו זה הסועד את האדונית למרות שניסתה לרוצחו ואף קובר אותה במלוא הכבוד.

 

אפיון דמויות:

ישנן מספר דרכים לאפיין דמות בכל יצירה ספרותית. להלן הדרכים שבאמצעותן מתאיי פינות הדמויות בסיפור "האדונית והרוכל"

  1. אפיון הדמות באמצעות פעולותיה – הרוכל מתאפיין כפסיבי, נגרר, ללא שיקול דעת, ללא יכולת הכרעה ביחס למעמדו, עובר ממקום למקום, מהרפת אל המחסן ואל מיטת בעלה, כחפץ. האדונית היא זו שמעבירה אותו ללא שיקולו, התייעצות עמו או ללא הבעת רצון מצידו.

יחד עם זאת הוא מתואר כאקטיבי -מתקן את הגג, מתחנף אל האדונית, פושט בגדי רוכל ולובש בגדי חירות ומבקש להיטמע בין בני המקום ולהיות כמוהם, יוצא לקרוא קריאת שמע, סועד את האדונית, מחפש עבורה כומר, קובר אותה.

ניתן לומר שככל שהרוכל מתקרב אל עולם הגויים, אל האדונית, כך הוא עולה מעמדית כביכול אך בעצם מדרדר מבחינה רוחנית, ערכית ומוסרית. הוא בוחר לוותר על זהותו היהודית באופן פסיבי. רק לאחר חלימת החלום הוא עובר מהצד של נהנתנות וחומריות גשמיות וארציות אל עבר הרוחניות והערכיות, המוסר והערכים.

האדונית אקטיבית לאורך כל הסיפור. מהרגע שהוא נכנס לביתה, היא זוממת לרוצחו. היא מפטמת, מאכילה, דוחסת מזון לרוכל באופן מכוון. היא מפתה אותו, מעבירה אותו בין המקומות השונים בביתה, כחפץ, מחליטה להקניט אותו מתי שבא לה ולהתנחמד אליו כשהיא לא חפצה בייקרו ואף מעוניינת להראות לו את תמימותו, את המניעים האינטרסנטיים שלו, שהיא בזה להם (היא בזה לחומריות שלו שמשכיחה ממנו את שורשריו היהודיים; את מכירת נפשו תמורת נזיד עדשים). היא מכנה אותו בכינויים בזויים ונמוכים: אווז, חזיר, פגר. היא מביטה בו במבט רושף אש של סכין חדה.

  1. אפיון דמויות באמצעות אנלוגיה ניגודית – השוואה ניגודית-

הרוכל

האדונית

מתרפס, כנוע,פסיבי

אקטיבית, מתנשאת, יהירה

מאבד את ייחודו וזהותו

שומרת על מרכיבי זהותה ואישיותה

אוכל ושותה

לא אוכלת ולא שותה

עני, נודד, ללא בית

בעלת המקום, בעלת אחיזה

שורשית,קבועה במקומה

תמים, מפרש כל דבר להנאתו ולטובתו,עצלן

ערמומית , מניפולטיבית, תחמנית

לאורך כל הסיפור זוכה גם להיבטים מוסריים וערכיים, שמחזירים לו את המימד האנושי

לאורך כל הסיפור נערך בה תהליך של דהומניזציה.לא ערכית ולא מוסרית,מתוארת כבהמה בשדה קרב.

  1. אפיון הדמות באמצעות הרמזים מקראיים – ההשוואה בין יוסף הרוכל לדמות התנכית של יוסף המקראי. ההשוואה כמוה כניסיון להעמיד את האדם המודרני אובד העצות אל מול הדמות התנכית הגדולה, ההירואית ולהראות שיש ליהודי לאן לשאוף. עליו לשמור על ערכיו, שורשריו ולתור אחר פתרון קבע, שקול שלא מונע משיקולים חומריים נהנתניים. איבוד הזהות מובילה לאבדון.

ראה במחברת פירוט ההשוואה לדמות התנכית

  1. אפיון הדמות באמצעות תיאורי טבע, נוף ומקום. תיאורי הנוף של הרוכל משקפים את מצבו של הרוכל. הוא מהלך בחושך, אבוד ביער האפל והקודר ללא מוצא או פתרון. תיאורו נבנה על רקע תיאור ביתה של האדונית.

האדונית מתוארת על רקע ביתה. היא נבנית על היער הבודד, בית האחוזה רחב היריעה (רפת, מחסן ). על כולי ביתה קרניים כקישוט וכנוי. אופייה המסתורי , האניגמטי נבנה על רקע בית הציידים שבו היא מתגוררת בגפה. דמותה האגדתית נבנית על רקע בית מסתורים זה בו היא מושווית למכשפה של עמי ותמי שמפטמת את יושבי הבית ששבתה אותם ולאחר מכם דורשת לאוכלם.

  1. אפיון דמויות באמצעות דיאלוגים-הדיאלוגים של יוסף והאדונית סתמיים אומנם אך יחד עם זאת מכילים מידע חשוב מאוד שיכול היה לגרום לרוכל לברוח מביתה של האדונית הרבה קודם ליום בו עזב אותו לאחר ניסיון הרצח ומותה. הדיאלוגים עם האדונית נועדו למשוך אותה, ליצור בה רושם שהוא מאהבה ובעלה למרות כנותה הבוטה של האדונית – דם אנשים אני שותה ובשר אדם אני אוכלת.והאדונית לועגת לו על חוסר הבנתו – "כל המרבה לשאול מעמיק לו שאול (גהנום)". ובכך רומזת לו על מותו הקרב.

לעומת הרוכל, האדונית לא שואלת כלום . היא מזהה את הרוכל כיהודי מעצם היותו רוכל , מבגדיו בפתח הסיפור ויותר מזה לא מתעניינת. שכן היא מעוניינת רק באכילתו, ברציחתו ולכן אין מעבר לכך כל עניין.

  1. אפיון דמויות באמצעות חלום - חלומו של יוסף משקף את פחדיו, סיוטיו לגבי העתיד להתרחש. בחלום מרוכזים הנושאים המהלכים עליו אימה באופן לא מודע- הצלב, הסכין, הכלבה.

הכלבה היא אנלוגיה לאדונית. בחלום בו היא תוקפת את הרוכל ניתן ביטוי לפחד האמיתי של הרוכל מדמותה של האדונית. בחלום נראה שהרוכל מדחיק את התחשות כי הם לא מקדמים את הנאותיו ונהנתנותו.

  1. אפיון דמויות באמצעות מוטיבים-ראה פירוט של המוטיבים והאופן שבו הם מתארים את הדמויות.

הרובד האלגורי של הסיפור

היצירה עוסקת במערכת היחסים שבין היהודים לגויים. שתי הדמויות הרוכל והאדונית משורטטים ומאופיינים כדמויות טיפוסיות שמציגות יהודים וגויים. היצירה אינה מציינת זמן או מקום ולכן ניתן להבין שמערכת היחסים ההרסנית, זו הממיטה אסון על היהודי קיימת בכל זמן ובכל מקום שכן בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו.

הרמזים המעניקים לסיפור את פרשנותו האליגורית (זו של משל):

  1. שמה של הילני גזור מההלניזם, המסמל את הגויים, את ראשית היסודות הזרים, הנוכריים.
  2. יוסף היהודי מחזר על הפתחים ואינו רצוי, דחוי ודוחה. כך היהודים באירופה, ללא בית, ללא הגנה ומחסה, נודדים , מרגישים זרים ונתונים תחת סכנה מתמדת , שלא בהכרח נראית לנגד עיניהם. הם יושבים על 'סיר הבשר' במחוזות זרים ועיוורים לעיוורונם ולא חשים בסכנה האורבת לפתחם.
  3. הגויים שונאים את היהודים שנאת חינם על עצם היותם יהודים. האדונית קוראת לרוכל לביתה למרות הדחייה הראשונית שלו – לא צריכה לך ולסחורתך, ועולה מדבריה כי גם בעברה ככל הנראה רצחה את בעליה, שהיו יהודים. ההרמז המקראי שבו אומרת הילני לרוכל כי "חיה רעה אכלתהו" ביחס לאחד מבעליה שנרצח, רומז על שנאת החינם. בתנ"ך על שום קניית כתונת הפסים ליוסף, דרשו אחיו להרגו. הם הרגישו מופלים , טבלו את כותנתו בדם ובאו לפני אביהם ואמרו לו כי יוסף נרצח "חיה רעה אכלתהו". הקנאה היא קנאת אחים כמו הקנאה בעל ישראל כעם סגולה לאלוהיו, שהם גם אלוהי ישו ומוחמד, הנוצרים והמוסלמים. הלבוש של היהודים, ייחודו של היהודי על פני השאר, הם אלו שמושכים נגדו אש ושנאה.
  4. היהודי מוסר לגוי את הכלי לרציחתו. הוא מכשיר את הקרקע לרציחתו על יד העברת הסכין ממנו אל הגוי.
  5. היהודי נשבה בסוד קסמה של האדונית, נמשך אחר המסתורי והזר למרות האימה והסכנה הנשקפות לו. לא בררו מה סוד קסמו של העולם הנוכרי, האפל, המסתורי אלא שהיהודי נשבה בו והולך שבי אחר החומריות שמציע עולם זה ושוכח בנקל את יסודותיו ושורשיו, זהותו ותורתו. היהודי מסונוור מקסמיה של התרבות הנוכרית המציעה לו טובות הנאה חומריות – מזון, הגנה (שקרית כמובן), ואף הנאות גופניות, ובוחר להתמסר תמורתם למרות היותה של הקרקע בוערת מתחת לרגליו.
  6. ביצירה מאשימה האדונית את הרוכל ברצח ישו. ניתן לזהות את העילה לשנאה התהומית בין שתי הדתות ברצח שמייחסים הנוצרים ליהודים – ברצח ישו.
  7. בשעת מצוקה ואובדן חוזר היהודי אל אוהלה של תורה, נזכר באבותיו ויוצא לקרוא קראית שמע בתואנה, בתירוץ של התרחקות מה'. וכמו בכל סיפור התנ"ך הזעקה לה' מגיעה רק לאחר שכלו כל הקצים והיהודי מרגיש תחושת אובדן ואימה.
  8. היהודי עד מהרה חוזר לסורו. מתפכח לזמן קצר ביותר (בקריאת שמע – סעיף קודם) אך חוזר לחזר על הפתחים, כעני בפתח, שדורש רחמים וטובות חומריות. עד מהרה הוא שוכח את הצורך שלו במציאת פתרון קבע להווייתו הקיומית שמוטלת בסכנה כל פעם מחדש. הוא חוזר לראשיתו של הסיפור ומעגל הפחד, האימה והסכנה שוב מרחף מעל ראשו. אין ספק שהאמירה כאן היא כי כל עוד היהודי לא יתור אחר חיפוש הפתרון בתוך עמו, בשורשיו, במולדתו, חוסן והגנה לא יהיו לו ומותו הוא רק עניין של זמן.
  9. הילני אומנם מתה אך הילני היא אחת מני רבים. הגויים לא מתו ועדיין מאוחר להספידם. כיוון שהרוכל חוזר לחזר על הפתחים הרי שהגוי הבא שבו יתקל, כדוגמת הילני (וכולם מונעים משנאת חינם) הוא רק עניין של זמן.

 

 

 

 




עוד פרטים על העבודה\ סיכום :
שולח: אסף
מתאים לכיתה: יא
מקצוע: ספרות
אם אהבתם את העבודה\סיכום תנו לו לייק ושתפו






:עוד עבודות וסיכומים באותו מקצוע שבחרתם , תוכלו לקחת השראה ושורות לכתיבה גם מהן
תנ"ך- מלכים ב פרקים ב' ד' ה'
תנ
רוץ ילד רוץ
רוץ ילד רוץ
סיכום היסטוריה
סיכום היסטוריה
עבודה על הספר חפרפרת במחתרת
עבודה על הספר חפרפרת במחתרת
יומן קריאה קצר - התפוז המכני
יומן קריאה קצר - התפוז המכני
סיכום על ישו
סיכום על ישו
שמואל א פרק א סיכום
שמואל א פרק א סיכום
תעודת זהות לעץ
תעודת זהות לעץ
"הקרון"
תרנגול כפרות עבודה מוכנה
תרנגול כפרות עבודה מוכנה

** שימו לב אנו נגד העתקת עבודות , מאגר העבודות הוא בשביל לראות עבודות אחרות לרפרנס ואולי לקחת מעט מידע פה ושם אבל אסור להעתיק עבודה שלמה**
כמו כן העבודות נשלחות על ידי הגולשים ואין לנו אפשרות לבדוק את אמינותן של כל העבודות לכן מומלץ לבחון את אמיתות המידע במקורות נוספים באינטרנט
מקווים שהפינה מאגר העבודות וגם סיכומים עזרו לכם להתכונן למבחנים להתכונן לבגרות או לחסוך כסף של מורה פרטי או מורים פרטיים במקצועות השונים , בהצלחה בלימודים

עוד קטגוריות של עבודות מוכנות וסיכומים שאולי תרצו לראות
עבודות בספרות | עבודות בתנ"ך | עבודות באנגלית | עבודות בהיסטוריה | עבודות במדעים | עבודות מוכנות בספורט | עבודות בגיאוגרפיה







כל הזכויות שמורות © יו-יו משחקים 2017

תפריט טקסט : משחקי רשת | בדיחות | משחקי בנות | סרטונים | עולמות וירטואלים | פאזלים | דפי צביעה אונליין | חידות | תמונות מגניבות | רקעים | קומיקסים | משפטים מצחיקים | מתכונים לילדים
תקנון | משחקים לאייפון | פוקימון גו | משחקים לפלאפון | הכנה לכיתה א | קניות | תשבצים | בניית אתרים לילדים | משחקי דפדפן | עבודות מוכנות | אשליות אופטיות | תמונות מצחיקות
משחקים אונליין | שאלונים | מדריכים | ברכות | משחקים חינם | אתרים לילדים | משחקים יפים | משחקים חדשים | טריוויה | דפי צביעה | תפזורות | סטטוסים לפייסבוק | יצירה לילדים | היומן של יויו