עבודות וסיכומים ראשי | עבודות בספרות | עבודות בתנ"ך | עבודות באנגלית | עבודות בהיסטוריה | עבודות במדעים | עבודות בספורט





העיוורת- יעקב שטיינברג -סיכום העיוורת


"העיוורת"- יעקב שטיינברג

 

יעקב שטיינברג: נולד ברוסיה. חי בשנים 1887 - 1947, קיבל חינוך עברי מסורתי. השתתף בעיתונות עברית ואידית וכתב שירים ומחזות ביידיש. . בשנת 1914 עלה לארץ-ישראל והשתתף ב"הפועל הצעיר" וב"מולדת". עזב לברלין וחזר ארצה ב- 1925. כתב ב"דבר" והיה מעורכי "מאזניים". נפטר בתל-אביב בשנת 1947.

  • משמעות כותרת הסיפור- עיוורון, מגבלה, פגם...
  • העיירה היהודית במזרח אירופה: יהודים חיו יחד בבתים קטנים וצפופים. ידעו אחד על השני הכל. שידוך היה הדרך להינשא. בכל עיירה יש מוהל, קברן, רב, שוחט ושדכן.

 

תקציר העלילה: מעשה בנערה עיוורת בשם חנה, שנישאה בעל-כורחה לר' ישראל לאחר שאמה סיפרה לה שקרים על דמותו: גילו ועיסוקו המקצועי. הנערה מגלה לבסוף את זהותו האמיתית: בעלה אינו אלא קברן, שקבר את הבת שילדה לו וביתם עומד בתוך בית-קברות.

 

סוג הסיפור ותבניתו: הסיפור כתוב במתכונת סיפורי המתח המבוססים על פואנטה – נקודת מפנה בסוף הסיפור משמשת שיא, מתירה את הסבך, מפרקת את המתח ומעניקה לסיפור משמעות חדשה.

הפואנטה כגילוי הכסוי (הנסתר) מעניקה פירוש חדש לכל מהלך היצירה.

בסיפור "העיוורת", הפואנטה חושפת את האמת על דמותו של הבעל ישראל ועל מצבה של הגיבורה, חנה.

"העיוורת" הוא סיפור חידה. יש בו התרחשויות בלתי-מובנות היוצרות בעיה שדרוש לה פתרון. הסיפור טעון מאוד מבחינה רגשית- נושא הסיפור, ודרכי העיצוב ייצרו אוירה דחוסה של מתח ומסתורין.

תבנית - מבנה הסיפור

האקספוזיציה -מקום ההתרחשות: בראשית הסיפור, האירועים מתרחשים בבית אמה של חנה העיוורת. (בהמשך, כל רצף האירועיםמתרחשים בבית בעלהּ של חנה- רבי ישראל.)זמן ההתרחשות: שידוכיה שלחנה לבעלה, כאשר מזמן כבר "הגיעה לפרקה". (הזמן המקובל בקרב יהודיםדתיים להשיא את בנותיהם, בגיל צעיר מאוד יחסית 16- 20). לחץ חברתי ומשפחתי גדול לשדך נוצר היה כאשר משהי שעברה את הגיל המקובל'וזאת כמעט בכל מחיר... על אחת כמה וכמה אםהיא גם עיוורת, קשה היה למצואלה שידוך "טוב" ועל פי בחירתה. הלחץורגשות החמלה והכמיהה לראות אותה כבר נשואה. מתעצמים ובאים לידיביטויבהתנהגותה ובמילותיה של האם אל בתה חנה. כבר המשפט הראשון יוצר חוסר אמון במה שהגידו לחנה. רושם זה נוצר כי המספר אינו מתנהג כמספר כל-יודע, המדווח על ידיעותיו, אלא הדברים ניתנים דרך זווית קליטתה המוגבלת של חנה. רק במשפט השלישי מתברר כי "הגידו" ו"הבטיחו" - הכוונה היא לאמה של חנה.

דברי האם - דברי האם מצביעים כולם על השקר שהיא מנסה להסתיר:

  •   חזרות על "ככה אראה בנחמה"
  •   "שנה אחת פחות או יותר"
  • התערבות המספר: "מהרה האם להישבע…"
תנועות היד - העיוורת מגששת בידה בקצה השולחן, עד אשר האם מסירה "בזהירות רבה" את ידה. התנועות הללו יוצאות דופן, שהרי אין סיבה מוגדרת לפעולת הגישוש, ומכאן מובן שהפעולה היא סימבולית: העיוורת מגששת אחר האמת, והאם מסירה את היד המגששת ובכך מונעת ממנה מלמצוא את האמת הזו. אכן - כעבור זמן קצר מתברר גם לחנה עצמה ששיקרו אותה.
דמויות - אין פיתוח דמויות - הדמויות שטוחות כולן ואינן זוכות לאפיוני עומק מיוחדים. הכוונה של שטיינברג היא ליצור סיפור תחבולה, סיפור מתח - לדמויות יש, מבחינה ספרותית, תפקיד אחד בלבד: קידום העלילה. העלילה היא במרכז, ולא הדמות שלוקחת בה חלק.

מתחילת הספור אנו מודעים לקשייה של האם לשדך את חנה העיוורת. היאאומרת דבר והיפוכו, כאשרהיא נשבעת שבעלה לעתיד של חנה, הוא אלמן בן שלושים, אבל מיד מתקנת עצמה: "אולי שנה יותר ואולי פחות", ואין לו ילדים. היא נזכרתברגזנותה של בתה לכל דבר שקר שיאמרו לה, ומיד חוזרת בה: "אשר גם מקום לא יתפסובבית", כאילו זה מה שמטריד את חנה העיוורת. ובסופו של דבר ההשבעה העצמית שלהאם: "שכָכה אראה בנחמה", בעברית של היום זה כמו לומר: ש"ככה יהיה לי טוב". כשהאֵם רואה בעליל, כי הבת מתעקשת לברר כמה שיותר פרטים על הבעל שמשדכים לה, היא נושאת תפילה בייאוש שבתה אולי סוף, סוף תסכים לשידוך: "ושפתיה הצמוקות לחשודבר- מה: לחש שפתיים סתום של אם אומללה".

 

 

תחילת העלילה - נקודת הסיבוך: לאחר נישואיה של חנה העיוורת לבעלה רבי ישראל, ולאחר ששהתה בבית הוריה לאחרהחופהוהקידושין, כנהוג בקהילות אשכנז (המנהג הוא ש"הזוג הצעיר" בהתאם לסיכומיםוהתנאים בין המחותנים, שוההואוכל על שולחנם של משפחת הכלה זמן מוסכם. תלויביכולת הכלכלית של משפחת הכלה) והיא כבר בחודשי הריוןמתקדמים. כי מכאן ואילךחנה תיאלץ להתמודד לבד עם בעל, שאינו מוכר לה מספיק. הכל סביבו מעורפל ומסתורי; מה מקצועו? היא יודעת בבירור שאינו סוחר בטבק. איך הוא נראה?- היא מבחינה תוךכדי מישוש מגפיו, הליכתו הכבדה ונקישות המטה (מקל) שבידו, שתוארו כיהודי גבהקומה, צנום והולך שחוח (כפוף) ואפילו את לבושו היאמדמיינת לעצמה: "על ראשויארמולקה (כיפה קטנה) בת זקונים (ישנה ובלויה) ורגליו מכבידות צעוד מתחת לקפוטה (מעיל שחור) מטולאה וארוכת שוליים..." ועם המידע המצומצם הזה על בעלה, היאהולכת לגור איתו תחת קורת גגאחת כאשתו העיוורת חסרת- הישע, בלי אימָהּ שתהיהלידה להתמודד איתו בחיי היום- יום הקשים, והיא בהריון. מכאן בעצם מתחיל "הספורהאמיתי" של חנה. מנקודה זו מתחיל הספור "להתגלגל" במהירות אל השיא, ואלההתפכחות וגילוי המציאות של חייה; החשיפה של האמת הפנימית והחיצונית בחייה עםבעלה.

השיא:  השיא בספור נבנה בהדרגתיות, כאשר לפני ההתפרצותהדרמתית של חנה וגילוי האמת, מצליח המספר "לעלותעל גל העיוורון" של חנה, כדילתת רמזים ונקודות שבר ביחסיהם של בני הזוג. היא מגלה וחושפת פרטים על בעלה, ויחד איתה אנו מתוודעים לחייה ולגילוי האמת. מבחינה זו אנו "עיוורים" כמוה ואיננויודעים, כמוה, מי הוא זה בעלה, איפההם גרים ומה מקצועו. חוסר הידע הזה שלהקוראים והגיבורה הראשית יוצר מתח ועניין. והרמזים הם: ראשית: כבר בדרכם אל ביתבעלה, היא שמה לב, שהעגלה עברה את תחום קצהו של הישוב והיא עולה במעלה ההר,  וממשיכה הלאה, והרי אימהּ אמרה לה שהוא גר בקצה הישוב ולא מעבר לו. מי גר מעברלקצה הישוב?... שנית: בהגיעם אל הבית, הרוח חזקה, כלומר אין בתים מסביב, איןרחובות ליד. הבית כולו כמו בבית הערלים (שם כללישכינו היהודים את הגויים שלאנימולו) חלונותיו קטנים, המסדרון שונה, רחב ידיים כמו אצל הגויים, ותנור הבישול בחדר הדירה, בשונה מאצל היהודים. בגלל שמירת הכשרות, התנור בבתי היהודים מצויבאחת הפינות, מופרדת (עםחיץ) כמטבח. היא בודקת את הסכין. אולי הוא שוחט, אוהאם היא עשויה מעצם כמו אצל היהודים. חששה גדול מאי- הוודאות, עד שהיא מפקפקת אםהוא בכלל יהודי? שלישית: אנשים באים לקרוא לו באמצע הלילה... והוא יוצא איתם? ה"תרוץ" שהוא מספר לה: כי "דודתו חלתהבאמצע הלילה ובאו לקרוא לו" מאוד מוזר, בלתי אמין ומופרך... ולכן היא לא מאמינה לו וכועסת מאוד. כעסה כה גדול,  עד שהיאאינה יכולה להירדם וכולה רועדת מרוגז, על זה שהוא מוסר לה מידע כוזב, כפי שעושיםהרבה פעמים לילדים קטנים, או לחסרי דעה, כדי להסיח דעתם. זה מראה על יחסוהמזלזל בה כאדם וכאשתו, מנצל את עיוורונה לשקר לה, או מה שחמור יותר: מחשיבאותה לאדם שתבונתו לקויה בגלל עיוורונה! רביעית: היא מגלה שהבית פרוץ ואולי גןגדול נטוע מסביב לבית. לאחר שהבינה שהשלג הראשון ירד על הארץ. היאמקרבת ודואגתלבנו הקטן, שמא הוא חולה, כאשר בסך הכל התלהב ממראה השלג. היא מנסה לדלות ממנו מידעעלהרעשים בחוץ. מי הם האנשים שהולכים בקבוצה, בצעדים מהירים? אלה לא קולצעדיהם של הגויים. אלו הלכיםבכבדות ובביטחון. לא כמו צעדיהם של יהודים; אציםרצים וממהרים, נדחקים במהירות לבל יתקלו בשיניכלב, או סתם אחד מביןהגויים שרוצה להתעמר (להתעלל) ביהודים. הליכתם כאילו שריפה פרצה, וכאשר היא דורשתהסבר מבעלה, הוא נוהם אליה בגסות, בזלזול ובחוסר התחשבות: "אין לך צורך לדעת. שבי בבית ודי!" הרמזיםמצטברים ועימם המתח של חוסר הידיעה והמסתורין: הוא סופרפרוטות של כסף. סוחר בטבק אינו סופר פרוטות כמוקבצן. יש לו מטה (מקל) ארוךועבה, שכל פעם שהוא יוצא איתו "לעסקיו", הוא חוזר עם רפש ובוץ דבוקים בו ובנעליו.  בכליציאה כזו "לעבודתו" בחזרה הוא תמיד נוטל ידיים. המקרים הבולטיםוהידועים, בהם יהודי נוטל ידיו , לא רוחץ מבחינההיגיינית, אלא נוטל ידיים הם: נטילה לשםהיטהרות: לאחר יציאה משירותים, לפני ארוחה וברכת המוציא ("המוציא לחם מןהאר (ובסיום הארוחה, בקימה בבוקר וביציאה מבית הקברות... והנה קורה המקרה והוא מבשר להשמגיפה פרצהביישוב, התוקפת את העוללים וחנה, אחר לידת בתה, נבהלת. ובכל פעםשהוא חוזר מהחוץ הוא מבשר לה על המוותהרב בקרב התינוקות: "כזבובים הם נאספים, העוללים" (תינוקות) עד שהיא נרעשת, מה זה "משמח אותו": "עלמה הוא נוהם ככהבדבר הילדים המתים, היש לו תועלת מזה?" כך היא מהרהרת בינה לבין עצמה. כאן בחושאינטואיטיבי היא יודעת ומרגישה כמונו, שבעלה עוסק בקברנות. הוא היחיד היוצא ובאמהבית אל החוץ, וכאשר היאמודעת לעובדה שבתה, גם היא כבר נגועה במחלה, היאדורשת מבעלה שיתוף פעולה ולגלות לה מה קורה עם ילדה. כרגיל אצלו ביחסו האדיש, המזלזל ובחוסר התחשבות, הוא לא עונה לה. או אז היא מתנפלת עליו בשצף קצף ובהטחתאשמה כבדה מאוד: "רוצח, הן עיניים לך, הגד לי מה יש לילדה" זהו הקטע הדרמתיביותר בספור, ובו הגילוי הסופי שלהאמת והמציאות של חנה העיוורת; נשואה לקברןעני, כשבתה חולה ועתידה למות, ובעלה שאמור לסייע ולתמוך בה-  אדיש וחסר כל מידהשל רגישות והתחשבות. כאן באה נקודת המפנה, המהפך והשינוי. היא נעמדת על "רגליה האחוריות" להיאבקמולבעלה, להתמודד עימו ולהתחשבן איתו על כל אותם ימים קרים וחסרי מנוח שחייתהבמחיצתו. "לא לשתוק לו יותר"  ולהתמרד באופן סמלי אפילו: בכך שהיא לא תמסור אתגופת התינוקת שמתה לקברן לקבורה. מהלך לא הגיוני, אפילומאֵם מסורה ודאגניתכמוה, אלא אם זהו ביטוי עז ומאתגּר נגד כל העוולות של בעלה כלפיה, אם נכונות החשדותשלה,  שבעלה הוא הקברן, הקובר את העוללים. זהו השיאבספור. שיא מפנה וסוף - הפואנטה:

העיוורת כסיפור פואנטה

סיפור פואנטה: למונח פואנטה שתי משמעויות, אחת בתחום הלשון, והיא: גילוי מפתיע של מובן סמוי ואילו השניה פועלת בתחום העלילה, כשהיא מציינת מפנה פתאומי מאד, ולעתים גם משעשע: דמות שנתגלתה בצורה מסוימת חושפת את עצמה באור שונה, מאורע בלתי-צפוי משנה באורח פתאומי את מכלול היחסים בין הדמויות ואת המצבים החיצוניים לדמויות וגורם בשל כך להיפוך במצב ובמשמעותו (יוסף אבן)

בסיפור "העיוורת", הפואנטה חושפת את האמת על דמותו של הבעל ישראל ועל מצבה של הגיבורה, חנה

הפואנטה כאן היא צפויה משום שגם הקורא וגם הגיבורה חשים שחייב להיות כאן פתרון כלשהו, שיבהיר את ההתרחשויות הבלתי מובנות. זהו יותר סיפור חידה מכיוון שלאורך הסיפור מופיעים שאלות ורמזים, אך רק סופו של הסיפור מגלה כי הבעל הוא קברן וכי הם מתגוררים בבית קברות. הדבר מאפשר לחזור לקרוא את הסיפור ולהשלים את רוב הפערים.

בסיפור "העיוורת" נקודת המפנה בסיום הסיפור משמשת כשיא, מתירה את הסבך, מפרקת את המתח ומעניקה משמעות חדשה לסיפור כולו. הפואנטה היא גילוי הנסתר, החוליה החסרה המעניקה פירוש חדש לכל מהלך הסיפור.

הפואנטה עוסקת תמיד בפער, שקיים גם כאן: הקורא אינו משער מה רב הפער בין תפיסתו את המציאות (באמצעות זווית הראיה של חנה) ובין המציאות עצמה. חנה יודעת מלכתחילה ששיקרו לה, אך היא (ואנחנו) לא מתארים עד כמה… מכאן שפרטים רבים שנמסרו לנו במהלך העלילה מקבלים בקריאה שניה ממד אירוני.

אין לשכוח - זווית הראיה של הקורא היא זווית הראייה של חנה בלבד, מתוך בחירה של המספר הכל-יודע. מלבד התערבויות בודדות פה ושם, מעלה הסיפור אך ורק מה שהעיוורת עשויה לדעת עליו. הקורא צמוד לתודעתה של העיוורת. מוצגים בפנינו פעולותיה, שיחותיה המועטות, הרהוריה והרגשותיה הקשורים בסובב אותה - כפי שהדבר נחרת בתודעתה בלבד.

מערכתהיחסים בין הדמויות: מערכת היחסים בין הדמויות בולטת בעיקר בין הבעל, ר' ישראל, לבין אשתו, חנההעיוורת. אין יחס ותקשורת ביניהם. הוא בקושי מדבר איתה, וכשהוא מדבר, הוא בעיקר נוהם. בשל כך גם הילדים שלובקושי מדברים, כי אין מישידבר אליהם. ואם הוא מדבר איתם, הוא עושה זאת בנהימה. אינו מתייחס אליה כמעט. אינו מוסר לה שום מידע על מה שקורה בחוץ, רק כאשר מתים התינוקות: "כמו זבוביםהם נאספים", כך הוא מדווח לה ומודיע לה, דווקא במקרה הזה, הוא מדבר איתה, דברשמוסיף לה דאגה וחרדה על בתה יחידתה. היחס שלו אליה כאלחסרת דעה והבנה. כךיחסה של האם אליה. משקרת לה על בעלה לעתיד, שהוא סוחר בטבק, ויש לו נחלה ממש, בובזמןש"הנחלה" שלו זה בעצם בית קברות, ובלבד שתסכים להתחתן איתו. מספרת לה, שהוא כבן שלושים, בעוד הוא איש באבימים. יחס מחפיר כאילו והיא חסרת תבונה. כךגם המיילדת, חשבה שהיא חסרת הבנה, וכשהיא נוכחה לדעת שהיאדואגת לבתה ומטפלת בהבתבונה רבה, היא פשוט לא מאמינה, וחושבת שבכל-זאת אולי היא רואה. לעומת זאת, יחסהשל חנה העיוורת אל שני ילדיו של בעלה, הוא יחס חם ואוהב ודואג. היא דואגתלבריאותם, שרה להם שירים והם נהניםמחברתה ובאים להצטופף ביןזרועותיה.

המסר החברתי בסיפור :ניתן לזהות בסיפור שלש ביקורות: ביקורת חברתית כלפי יחס החברה לנשים, יחס החברה לנכים ולחלשים וביקורת לאומית כלפי החברה היהודית היושבת בגולה.

הספור מבקש למתוח ביקורת חברתית על היחס המזלזל של החברה אל האישה. יש פרשנים שטוענים, כי יש משמעות לכך שהעיוורת היא אישה ולא גבר. שטיינברג מותח ביקורת על מעמדה הנחות של האישה בחברה הפטריארכלית. (חברה בה הגבר שולט ומשפיע). האישה אינה ישות אוטונומית, ואינה חופשייה לבחור בגורלה. נשים נתפסות בחברה זו כילדותיות, תלותיות, מושתקות, נחותות, ומכירות בנחיתות זו. העיוורון של חנה הוא מטאפורי למצב האישה בכלל. יחסיה של חנה עם אימה הם בטוי ליחסי אם –בת בחברה הפטריארכלית. שטיינברג יוצא נגד התפיסה החברתית המקובלת ש" שחתונה וילדים" זו משאת נפש מיתולוגית. הוא מבקר את הגישה שלפיה אישה צריכה להינשא, לא משנה עם מי , לא משנה מה קורה בתוך הבית או במיטה. העיקר שהאישה נישאה, אחרת אין לה קיום.  

בנוסף הספור מבקש למתוח ביקורת חברתית גם על היחס המזלזל בחלשים / נכים. מעמדה של חנה העיוורת כאשה הוא נחות, ומעמדה כעיוורת, בעלת מום, הוא סמל לכל בעלי המום. העיוור נתפס כטיפש, אין לו זכויות, אפשר לנצל את המגבלות שלו, רצוי להחליט עבורו מה טוב או רע לו. החברה שסבבה אותה קשרה נגדה קשר של שתיקה. הבטוי המוחשי שניתן לרעיון ההשתקה הוא יצירת דמויות עילגות שאינן מדברות (הבנים והבעל). כאמור המסרהחברתי מצוי גם בביקורת של המספר על החברה יהודית בעיירה יהודית- דתית ומסורתית מצד אחד אדיקות דתית עם מנהגים נוקשים של מסורות עתיקות, ומאידך יחס צבוע אלה"פגום" והנחשל בחברה, כמו עיוור, או כל בעל מום אחר. יחס שנובע מבערוּת ודעותקדומות. זאת בניגוד לציווי המקראי: "לא לשים מכשול בפניעיוור" הם בכל זאתמשתדלים "להכשיל" אותה בנישואין לא רצויים, שלא על פי בחירתה.

הביקורת השלישית היא הביקורת הלאומית, כדי להבין את הביקורת הלאומית יש לזכור שהספור נכתב בתחילת המאה ה-20 על רקע האנטישמיות והפרעות ביהודים בגולה וראשית תנועת הציונות. יצירה ספרותית לעיתים קרובות משקפת את האירועים ההיסטוריים של זמנה ואת רוח התקופה.   לפי רעיון זה ניתן להבין, כי חנה העיוורת מייצגת את היהודים בגולה שמוצגים בסיפור כ"עוורים למצבם". הם אינם שמים לב שהם בעצם גרים בבית קברות אחד גדול – אירופה, וחיים לצידם של אנטישמים שמיוצגים ע"י הקברן. למעשה יש כאן ביקורת של הסופר על כך שהיהודים היושבים בגולה מעדיפים להתעלם מהאנטישמיות הקשה, מהפרעות וממשיכים לשבת ולהישאר בגולה כי נוח להם, הם מסרבים לראות את האמת – שמנסים להרוג אותם ולקבור אותם.

אמצעי עיצוב ליצירת המתח והפואנטה בסיפור:

שטיינברג מנצל את מבנה הסיפור לבניית אווירה ולפיתוח תחושה בדבר מה ניסתר ובלתי-מושג, הקיים מעבר לנגלה. את התחושה הזאת הוא יצר באמצעות:

o       היצמדות לזווית הראיה של חנה

הבחירה בפרטי הסיפור מוגבלת בעיקר לזווית הראיה של חנה: שמיעה, מישוש והבנה סובייקטיבית (מאד) של המציאות. זו התחבולה המרכזית של הסיפור. בשל היותה עיוורת מתאפשרת דחיית הפתרון לסופו של הסיפור.

o       רמזים מטרימים ופערי מידע

ההשענות על זווית הראיה של חנה בלבד יוצרת רצף של רמזים מטרימים. מצבים רבים מפרשת חנה באופן מעוות, וכך גם אנו. אותם מצבים נחשפים בצורתם האובייקטיבית רק בסיום:

לדוגמא :

  1. חידה: מי הוא בעלה של חנה? לחנה סיפרו שהוא סוחר טבק בן שלושים ומשהו; בהמשך מסתבר שהוא משתעל ונוהם, מגפיו מלאות בוץ, באים לקרוא לו בלילה ומכנים אותו בשם "ר' ישראל". כל הפרטים הללו מתגבשים לכדי תמונה ברורה רק בסיום.
  2. תגובתה של חנה ("רועדת, רועדת") מלמדת שהיא אינה משוכנעת מנימוקו של בעלה ליציאתו החפוזה ("דודתו חלתה בעצם הלילה"). נוצר פער בין תפיסתה החלקית של חנה את המציאות בשלב הזה, לתפיסתה המלאה (ותפיסת הקורא) בסיום.
  3. לא ניתנת לנו פרשנות למטבעות אותם מפזר הבעל על השולחן. היא אינה מבינה את פשר הצעדים מחוץ לבית; רק בדיעבד יסתבר שמדובר בהלוויה.
  4. אסכרה (דיפתריה) - מחלה זיהומית חריפה, נגרמת ע"י חיידקים, נפוצה בעיקר בקרב ילדים. יוצרת בעיקר דלקות בלב, וללא חיסון מרבית החולים ימותו. גרמה בעבר למגיפות חריפות. ר' ישראל מספר לחנה על המדיפה שפשטה בעיר וחנה לא מבינה מדוע הוא מבהיל אותה. רק בדיעבד מסתבר שהבעל הקברן סתם שיתף את אשתו בחוויות מיום עבודתו, כנראה ללא כוונה להבהילה.
  5. "יבוא נא הקברן…" - אמירה אירונית, שכן הקברן הוא כמובן בעלה, והוא שוכן כאן בתוך ביתה…

o       שימוש בקולות

השימוש בקולות שונים הוא מרובה ביותר ודומיננטי בעלילה, שכן הם ממלאים את עולמה של העיוורת (ואנו נחשפים למציאות הסיפורית דרך תודעתה וזווית ראייתה של העיוורת).

 

o       השימוש באירוניה היא אחת מדרכי העיצוב של "העיוורת"

  1. האם מבקשת להבליע את חסרונותיו של השידוך, בהסיחה את דעת ביתה אל מה שנתפס כיתרונותיו. מעלותיו של השידוך - הבית, חלקת האדמה הגדולה והחצר הגדולה מתגלים בסופו של הסיפור, באופן אירוני, כביתו של הקברן, הנמצא בתוך בית קברות גדול.

  2. באופן אירוני מתבררת אף זהותו של הגן שהעיוורת מדמיינת כי צומח לפני ביתה.

  3. לאחד משיאיה מגיעה האירוניה כאשר מבין הקורא, עם סיום הסיפור, כי ביום השלג הראשון עברה הלוויה ליד הבית. חנה המשתוקקת לקול אדם, מגביהה את ילדו של בעלה אל החלון, מול היהודים המלווים. דפיקותיו של הילד על החלון מעמידות באור אירוני את שמחתו למראה הלוויה.

  4. כאשר מספר ר' ישראל לאשתו תוך כדי סעודת צהרים שגרתית על מחלה שמתהלכת בעיר ומוסיף שבכל יום מתים תינוקות, תוהה חנה מדוע הוא מספר לה חוויות מסוג זה, ואז מתגלה האירוניה שבמעמד. הבעל לא התכוון לעורר בהלה בלב אשתו, הוא מספר ככל בעל על חוויות מעבודתו, על סיכוי הפרנסה ועל מקור לרווח בלתי צפוי... מה שלגביה, כאם ואישה הוא אסון, הרי שלגביו זו הזדמנות לרווח. אך מדוע בפעמים הבודדות שמתקשר עמה, מעלה נושא זה…

  5. לשיא הצטברותה מגיעה האירוניה בלחישתה של חנה (עם מות התינוקת) "יבוא נא הקברן" כשמסתבר כי הקברן נמצא זה מכבר בתוך הבית…

     

    *** כל הרמזים האירוניים האלו נבנים בעיקר ע"י הקורא בדיעבד, כאשר מתגלה זהותו של הבעל, ר' ישראל.

 

 

מוטיבים בסיפור העיוורת

מוטיב הדפיקות: הדפיקות מדגישות את מצב העיוורון שבו שרויה חנה ומאפיין את דמותה הרגישה, ששמה לב לקולות סביבה ומנסה לחבר אותם, לכדי תמונה אחת ברורה. הדפיקות עוזרות לחנה לאפיין את בעלה ומסייעות לה בזיהוי (עמ' 210). הדפיקות מהוות חלק מתהליך הפענוח: חלק מהדפיקות ניתנות להבנה רק בסיום (עמ. 212 )- הדפיקות העליזות של הילד, הדפיקות על החלון (עמ. 211).. הדפיקות מעניקות מימד של פחד, מתח ואיום, בעיקר על רקע הדממה שסביב. (עמ. 212)

 

מוטיב הרוח:הרוח עוזרת לחנה בזיהוי מיקומה (עמ' 210. ) הרוח הסוערת יוצרת אווירת מתח ופחד (עמ. 210) הרוח מהווה חלק מתהליך הפענוח עמ' 211: חנה מקשיבה לקול ה"עצים" ותוהה אם יש גן לפני הבית; (עמ' 214) חנה חושבת שאין דבר שיעצור את הרוח, כי ביתם עומד בשדה. בסופו של דבר, מבינה חנה שה"שדה" הוא בית קברות וה"עצים" הם המצבות. חנה משמיעה פעמיים "שריקה איומה" בסיום הסיפור (עמ. 216) השריקה, כמאפיין של הרוח, מעצב את דמותה של חנה.

 

מוטיב השמיעה והמישוש: אחד האמצעים שבהם בוחר המחבר להבליט את מגבלותיה של העיוורת הוא השימוש במוטיבים כמו: חוש השמיעה, וחוש המישוש, אשר באים לפצות על מגבלת העיוורון. מוטיבים אלה מופיעים בגודש רב מן הרגיל משום שאלה הם הגירויים הממלאים את עולמה של העיוורת.

 

-חוש השמיעה והזיהוי על פיו *כבר לאחר לילם המשותף הראשון "לא חדלה העיוורת מקשיבה לקול צעדי בעלה" "מקשיבה לקול צעדיו של העגלון, המתרחקים ממנה והלאה" כאשר היא מגיעה לבית בעלה.

* היא מזהה את סוג הבית עפ"י הדפיקות שמתדפקים על החלון (בית ערלים). כמו כן שיעולו של בעלה

   מזוהה כשיעולו של זקן ושל אדם קשה יום ולא סוחר בטבק.

* כשמתגנבת חנה אחרי בעלה "דופק מטהו על אדמת החצר הקשה, דפיקה אחר דפיקה".

* בדרכה אל בית בעלה משמיע שומר העיירה "דפיקות לילה מדודות בשני מקלות העץ "

* היא שומעת את העגלון קורא "ר' ישראל" ובהמשך הערב "נשמע קול דפיקה חזקה על החלון וקול קורא  

   מבחוץ: ר' ישראל".

* ביום השלג הראשון דופק הבן הגדול "בידיו הקטנות על זגוגית החלון" והעיוורת מדביקה את אזנה אל

   הזכוכית, "שומעת קול צווחת עורב, אשר "ישיק בכנפיו מידי עוברו במעוף על פני החלון" (רמז לעורב

   שניזון מנבלות ומצוי בבית-קברות).

* קולות של נטפים נופלים מהגג נשמע כשמגיע הקיץ אל קצו, וכן כאשר מתה הילדה נשמעים מבחוץ שוב

   ושוב קולות נטפים אלה. (מטאפורה לבכי ולעצב שמשתרר בבית).

* זיהוי קולות הצעדים לפני הבית כצעדי יהודים, מתגלה אח"כ כלוויה.

* זיהוי צליל המטבעות כפרוטות מה שמסמל את התרומות שמקבל הקברן.

 

-חוש המישוש והזיהוי על פיו

* חנה ממששת את זקנו של בעלה בלילה הראשון שלאחר חתונתם ואז מתגלה השקר הראשון בדבר גילו של

   הבעל.

* מישוש מגפיו ומטהו מוכיחם לה שאין מדובר בסוחר טבק אלה באדם קשה יום.

* מישוש הסכין בביתה של בעלה בא על מנת לבחון אם כלי הבית שאותו כבר זיהתה כבית ערלים, הם כפי

   שמצויים בבתי היהודים.

* ממששת את ראשו של בן בעלה, על מנת להבין את פשר חוסר יכולתו של ילד בן ארבע לדבר כפי שמצופה

   מבן גילו. לאחר שמוודאת שהילד בריא היא מבינה, שהילד אינו מדבר כי אין איש שידבר עמו (אביו ממעט

   לדבר, ואמו נפטרה).

* היא ממששת את מטהו של בעלה על מנת לתהות על טיבו.

* היא מודדת בצעדיה את בית בעלה, כדי להכיר אותו.

* חשה ברוח הסוערת בחוץ ומבינה שלרוח אין במה להיתקל לה שמוכיח לה שהם מרוחקים מאד מתחום

   מיושב, אח"כ עפ"י הצליל מבינה שהרוח בכל זאת נתקלת במשהו. (אלה הן המצבות).

* היא ממששת את הילדה ומזהה הן עפ"י הנשימות והן עפ"י מגע ידה שהילדה חולה. אח"כ ממששת את

   המיטה הריקה ומבינה שהילדה נחטפה על מנת להיקבר.

 

העיניים והעיוורון:מוטיב העיוורון מהווה בעצם את המוטיבהמרכזי בספור. חנה העיוורת, פעמים הרבה היא "רואה", כלומר; מבינה דברים, שאנשיםרואים לא רואים ומבינים. כמו המיילדת, בעלה האטום והנוהם, ואימה, חסרת הרגישות, שאינה קולטת את מצוקתהשל בתה: להינשא בשידוכין כפויים ובלתי רצויים. חנההעיוורת, היא אדם רגיש ואישה חמימה לילדי בעלה למרותעיוורונה, ואלו שמסביב לה, אישיותם קטנה, אטומי רגש ובינתם קצרה. ממש הפוכים ממנה העיוורת מגבלתה היא חוסר יכולת לראות פיסית, אולם היא אישה מפוכחת אשר "רואה" הכל ומבינה הכל אם כי בקצב שלה.

* עיניה היו פקוחות כאשר אמה סיפרה לה אודות בעלה העתידי, ניכר כי אינה מאמינה לדברי אמה.

* היא מכווצת את גבות עיניה בעת כעס כמו אדם שמתמקד בדבר ומתרכז בו.

* היא פונה אל הגדול שבבניו ושואלת אותו "יוסי'לה מה אתה רואה שם?" למרבה האירוניה הילד שמח

   בראותו הלוויה ואת אביו צועד בין המלווים.

* היא מבקשת להיעזר בעיני בעלה הרואות כאשר אינה יודעת מה מידת חומרת מחלת התינוקת.

 

המוות

*מקום המגורים הוא בית הקברות. *הבעל קברן. *מות התינוקות במגפה ומות התינוקת שלה.

*דממת מוות אופפת את חייה, את סביבת מגוריה. *השלג הלבן מזכיר "לובן פני המתים".

 

מוטיב הדממה – מוטיב זה תורם לאווירת אי-הוודאות בסיפור. תחילה מנומק השקט בכך שהבית נמצא בקצה היישוב. עד מהרה מתברר שלשקט סיבות נוספות:   "העיוורת הקשיבה בדממה לדברי אמה המרובים..." – חנה תלויה באמה והיא נאלצת להקשיב בדממה לדבריה, מאחר שאין בכוחה להשפיע על מהלך חייה.   הבעל הממעיט לדבר יוצר דממה.  דממת הילדים כבדי הפה. "שוקטים ונוחים הם כשתי יונים" – אומרת עליהם אמה של חנה לאחר שהכחישה תחילה את קיומם.   דממה מנדירותם של קולות אדם בכלל. (סביבת בית-הקברות)   הדממה המשתררת כאשר הילדה מפסיקה לנשום.    "שריקה איומה פורצת מגרון העיוורת: היא מכירה, כי רגליה עומדות בבית-קברות". מוטיב הדממה נועד לבנות את אווירת המוות. הדממה נשברה בגילוי המרעיש אודות האמת האיומה.

 

 

האווירה בסיפור

איזו אווירה קיימת בסיפור? וכיצד נוצרת אווירה זו?האווירה בסיפור ודרכי עיצובה:

אווירה מיוחדת של מתח, מסתורין וחרדה. אי שקט וחוסר וודאות. האווירה נוצרת בעיקר בשל הפערים בין ההתרחשויות השונות וחוסר ההסבר להם. העובדה שאנו קוראים סיפור וחשים במהלכו כי איננו שולטים במתרחש, וכי יש דברים אשר לא ברורים לנו מלחיצה מעט וגורמת לאי שקט.

כבר במשפט הראשון נאמר: "לחנה העיוורת הגידו לפני חתונתה כי זה שעתיד להיות בעלה הוא איש אלמן ועסק הטבק הוא מסחרו" מלכתחילה חושד הקורא שהדברים אינם אמינים, כיון שהם נמסרים לו דרך זווית ראייתה של חנה, שהיא מוגבלת. חנה יודעת רק מה שאומרים לה ומה שהיא חשה באינטואיציה שלה.

הדברים ממשיכים להראות לא אמינים גם בשל שבועתה של האם "ככה אראה בנחמה" היא נשבעת 3 פעמים. האם רוצה כל כך שבתה תתחתן ויודעת שלשם כך עליה להתפשר. האם גם מנסה לשקר לחנה בעניין ילדיו של הבעל, ע"י הסחת דעתה אל הבית המרווח ואל החצר הגדולה. גם כאשר היא מספרת על גיל הבעל ממהרת לומר כי השדכן נשבע לה על גילו ויתכן שהוא לא מדוייק: "שנה יותר או שנה פחות". כל הפרטים הללו מעמידים את הדברים שסיפרו לעיוורת בספק. גם היא וגם הקורא חשים בכך.

ובאמת בערב החתונה בודקת העיוורת את חשדותיה היא ממששת את זקנו, בודקת את מגפיו שומעת את שיעולו ואת צעדיו ויודעת כי לא סיפרו לה את כל האמת. הדבר ממשיך כאשר נוסעת אל ביתו שמרוחק מכל יישוב, מקום בו נמצא בית הקברות, הבית מוזר לטעמה (נראה לה כבית של גויים) והתנהגותו של בעלה מסתורית וקרה. הקורא מקבל את העובדות דרך תודעתה של העיוורת בתוספת תגובותיה, חששותיה ותמיהותיה. כל זה מגביר את הסקרנות המתח, המסתורין והתהייה על המתרחש באמת ותורם לאווירה המיוחדת של הסיפור.הקורא מצוי במתח והוא מנסה לתת הסבר הולם להתרחשויות.  תמיהות הקורא מתגברות משום שהוא מקבל את פרטי התרחשות דרך תודעתה של חנה העיוורת בתוספת תגובותיה, חששותיה ותמיהותיה שלה.  לאווירה החידתית תורמת דמותו המשונה של הבעל ישראל. תשובותיו נראות בלתי-אמינות (מחלת הדודה) והתנהגותו מוזרה ביותר (הוא כלל לא מופתע מדפיקות בדלת באמצע הלילה ואף יוצא במתינות לזמן מה).   העובדה ששתי הדמויות שאמורות להיות הקרובות ביותר לחנה, אמה ובעלה, מסתירות ממנה את האמת ואף מובילות אותה לחיות בשקר גדול, מוסיפה לאווירת המתח מחד ולאווירת המועקה, מאידך.

בסיפור יש תחושה של דממה, עולם של שקט. הדממה בנויה כאילו היא אחת הדמויות בסיפור. הדממה "צועקת". מוטיב הדממה – תורם לאווירת אי-הוודאות בסיפור. תחילה מנומק השקט בכך שהבית נמצא בקצה היישוב. עד מהרה מתברר שלשקט סיבות נוספות:

1.  "העיוורת הקשיבה בדממה לדברי אמה המרובים..." – חנה תלויה באמה והיא נאלצת להקשיב בדממה לדבריה, מאחר שאין בכוחה להשפיע על מהלך חייה.

2.   הבעל הממעיט לדבר יוצר דממה. חוסר התקשורת ביניהם, הבעל נוהם במקום לדבר. גם העובדה שהם גרים בבית קברות מוסיפה דממת מוות.

3.   דממת הילדים כבדי הפה. "שוקטים ונוחים הם כשתי יונים" – אומרת עליהם אמה של חנה לאחר שהכחישה תחילה את קיומם.

4.    דממה מנדירותם של קולות אדם בכלל. (סביבת בית-הקברות).

5.    עם לידת התינוקת חדלה העיוורת לדבר ועוברת לשיר. הדממה המשתררת כאשר הילדה מפסיקה לנשום.

6.    "שריקה איומה פורצת מגרון העיוורת: היא מכירה, כי רגליה עומדות בבית-קברות".

 

לידת הבת בולטת כאירוע שמח הטומן בחובו סיכוי לשינוי במצב הגיבורה. אפילו מזג האוויר משתנה, לקראת הלידה מתחיל לרדת שלג. הכל נעשה שקט ושלו (לשם שינוי). האושר עם הילדה מתבטא בכך שהעיוורת חדלה לדבר ומתחילה לשיר וכך משתלבת בעולם הדממה של הבעל והילדים.

 

 

 

 

דמותה של חנה העיוורת

חנה היא אישה צעירה, עיוורת, המשודכת לאדם שאיננה מכירה. העיוורון של חנה מעמיד אותה בתחושה של תלות בזולת. אין בכוחה לשלוט ולשנות את גורלה. היא מנותקת מהמשפחה שלה ונזנחת לשוליים. במצב זה היא מוצאת עצמה לצד אדם זר (בעלה), נתונה לחסדיו שאינם מופגנים בשום צורה. משום כך היא מוותרת על הניסיון לגלות מפי בעלה את האמת באשר למצבה.

  • הסיפור מתרכז לא בתיאור רגשותיה של חנה, אלא בניסיונותיה לגלות את האמת על העולם בו היא חיה.
  • אנשים בעלי מום חייבים "לפצות" את עצמם על מגבלותיהם בעזרת החושים האחרים ופיתוח רגישות מיוחדת. חנה מצליחה "לפצות" את עצמה על עיוורונה. בתגובותיה על הסובב אותה בולטת האינטואיציה החזקה שלה ויכולתה "לראות" למרות עיוורונה. יכולת זאת מובלטת בהמשך הסיפור בתיאור תגובותיה לבתה ובהרגשתה של האומנת הזקנה, שחנה אינה עיוורת גמורה.

אנו יודעים מעט מאד על עולמה הפנימי של הגיבורה. הסיפור מתרכז בניסיונותיה לגלות את האמת על העולם שהיא חיה בו ולא בתיאור רגשותיה.

כבר מתחילת הסיפור אנו רואים שהיא חושדת בתיאור האם את בעלה לעתיד. ובאמת בלילה שלאחר החופה מנסה להשתמש בחושיה האחרים מישוש, שמיעה וכו'. בדומה לאנשים בעלי מום היא מנסה לפצות את עצמה על עיוורונה בשימוש בחושים האחרים ובעיקר בתחושת האינטואיציה הנקראת גם "החוש השישי". בתגובותיה על הסובב אותה בולטת האינטואיציה החזקה שלה ויכולתה "לראות" למרות עיוורונה. תיאור זה ניתן לראות כאשר המיילדת הזקנה חוששת להשאיר לצידה את התינוקת ומופתעת כאשר העיוורת מזיזה בעצמה את הילדה בזמן שמוגש לה מרק חם. המיילדת קיבלה את הרושם שחנה אינה עיוורת לגמרי. חנה הרי מרגישה שמשהו לא אמין בעובדות שקיבלה על בעלה עוד מההתחלה. והדבר מתגבר עם הנסיעה לבית בעלה, כשעוברים את רחובות היהודים והערלים, הביקור המוזר של הזר בלילה ואדישות בעלה לנוכח זה, קולות האנשים והתנהגות הבעל בזמן התפשטות המגפה ומחלת הילדה, כל אלה מעצימים את תחושת החרדה שהיא חשה.

 

השלבים בתהליך גילוי האמת של חנה

 

כבר מלכתחילה, חנה אינה מאמינה שהחתן המיועד לה הוא כפי שמתארת אותו אמה: אדם בן 30, סוחר טבק.

 

  1. בלילה הראשון שלאחר החופה, היא ממששת את זקנו ומגלה כי הוא איש זקן.
  2. הנסיעה הארוכה לבית בעלה – יציאה מתחום המושב.
  3. דפיקת רגליו של הבעל המעידה כי אדם זקן הוא.
  4. השיעול הכבד של הבעל מעיד כי אינו סוחר טבק.
  5. הכלים בבית והמנהגים דומים לאלו של הגויים.
  6. "ביקור" הזר ועזיבת הבעל את הבית באישון לילה.
  7. הרוח המרמזת כי הבית מצוי בשטח פתוח, ללא בתים מסביב.
  8. התנהגות הבעל בכלל ובזמן התפשטות המגפה ומחלת הילדה.

 

  דרך התמודדותה של חנה עם המציאות הסובבת אותה בולטת בפאסיביות מוחלטת. ניסיונה היחיד

להתקומם נגד הגורל הוא סירובה לתת את הגופה של בתה לקברן. התקוממות זאת נידונה מראש לכישלון.

חזיונות אלו רומזים לחנה שהיא נתונה במציאות שקרית. תמונת הסיום של הסיפור מהווה את גילוי האמת המרה – חנה נשואה לקברן קשיש ומתגוררת בבית-קברות. היא מכירה בכך שנגזר עליה גורל אכזר של חיים ללא מוצא בצל המוות.

 

 

 

דמות הבעל – דמות משנית - מה ידוע לנו על ישראל הקברן? הדמות המשנית מבליטה את הדמות הראשית ומקדמת את העלילה. הדמות נשארת לאורך כל הסיפור דמות מרוחקת המצטיירת רק באמצעות המראה החיצוני, דפיקות המטה, הצעדים המדודים ונהימות הפה. אין מידע על עולמו הפנימי תחושותיו ומחשבותיו. פרט לעובדה שבלילה הראשון מגיש לחנה תה ומציע את מיטתה.

דמותו הופכת להיות מזוהה עם מקצועו. מיד לאחר מות הילדה כנראה לוקח את גופתה וקובר אותה באופן מקצועי וקר ללא איזכור רגשות. הקבורה אצלו היא הפרנסה. במהלך הסיפור אנו חשים כעס עליו ועל יחסו הקר. דמותו מחזקת את האירוניה שחנה עיוורת למצבה. היא גרה עם הקברן של בתה.

 

אירוע לידת הבת ומשמעותו:

בתוך העולם הקודר המתואר בסיפור בולטת לידת הבת כמאורע משמח, הטומן בחובו סיכוי לשינוי במצבה של הגיבורה. "חזות פנים חדשה הייתה לחנה בקומה ממשכב לידתה [...] ורק דברי-זמר הייתה מזמרת על עריסת העולל". אפילו מזג-האוויר משתנה בסמוך ללידה – מתחיל לרדת שלג (סמל לניקיון וטהרה) והכל בחוץ נעשה שקט ושלו. האושר עם הלידה מתבטא בכך שהעיוורת מתחילה לשיר, אולם עקב כך היא חדלה כמעט לדבר, ובכך משתלבת בעולם הדממה של הבעל וילדיו.

הלידה כתמונה של אושר מסמלת את אחדות המשפחה האנושית, אך בסיפור זה, הלידה היא אירוע המשהה את התנועה לעבר המוות, מעצים את הוודאות האירונית שהלידה והחיים אינם אלא שהייה קלה בטרם קץ ושהמוות אורב לאדם בתוך חווית האושר הבדויה, ושרק מתוך הקוטביות שבין לידה ומוות מתגלה הבדיה בכל מערומיה.

 

נקודת הראות בסיפור

נקודת התצפית בסיפור העיוורת היא מבעד לעיניה של העיוורת. המספר הוא מספר יודע כל אבל לא כל מוסר, לדוגמא בתיאור שיחתן של העיוורת ואמה מתוארות תגובותיהן החיצוניות. תיאור זה הוא תיאורו של מספר יודע כל אך בד"כ הוא בוחר להגביל את ידיעותיו לידיעותיה של העיוורת. המספר מוסר לנו בתחילת רק את כל מה שחנה יודעת לא יותר מזה. נקודת תצפית זו שולטת למעשה בחלקו הגדול של הסיפור. לנקודת תצפית זו שני תפקידים:

  1. מאפיינת את העיוורת, מדגישה שכל הסיפור הוא מעמדה של אדם ללא יכולת לראות.
  2. גורמת למתח ומסתורין, יוצרת אירוניה ופואנטה.

המספר הכל-יודע מצמיד עצמו לדברים שהיא חשה סביבה, משום שאלו הגירויים הממלאים את עולמה. העולם העוטה חשכה וסמני שאלה מתבהר רק בסוף הסיפור עם גילוי מקום המגורים ומקצוע הבעל. למרות הגילוי בו נפתרה השאלה המרכזית בסיפור (מה עושה הבעל והיכן גרים?), נותרות עדין שאלות ללא מענה כמו: מדוע אין ביניהם תקשורת? מדוע לא חוקרת את בעלה על האמת? מה הקשר עם הילדים? היכן משפחתה? מה יקרה כעת?

 

סיכוםספור "העיוורת" הינו סיפור פואנטה -לקוח מההווי של עיירה יהודית בגולה. שם חיו יהודים בקרב הגויים, לפעמים כישוב נפרד וסגור ב"תחום המושב" שלהם, ולפעמים בסמוך לישוב מקומי כבתוךגטו.

סיפורה של חנה העיוורת נותן מבט חושפני על משפחהיהודית, במקרה שלפנינו; אם ובתה, (העיוורת) ובעלה של חנה העיוורת. חיים בתוך נורמות חברתיות נוקשות, ושל מנהגים עתיקים, כמו מוסד השידוכין, כמו יחס שלילי וזלזול אל האדם "הפגום" (במקרה שלפנינו- העיוורון שלחנה), יחס מזלזל ומשפיל, אפילו בקרב האנשים הקרוביםאליה ביותר, כמו האימא והבעל של חנה. זהו המוטו, הרעיוןהמוביל של ספור "העיוורת".

מתחילת הספור אנו מודעים לקשייה של האם לשדך את חנה העיוורת. היאאומרת דבר והיפוכו, כאשרהיא נשבעת שבעלה לעתיד של חנה, הוא אלמן בן שלושים, אבל מיד מתקנת עצמה: "אולי שנה יותר ואולי פחות", ואיןלו ילדים. היא נזכרתברגזנותה של בתה לכל דבר שקר שיאמרו לה, ומיד חוזרת בה: "אשר גם מקום לא יתפסובבית",  כאילו זה מה שמטריד את חנה העיוורת. ובסופו של דבר ההשבעה העצמית שלהאם: "שכָכה אראה בנחמה", בעבריתשל היום זה כמו לומר: ש"ככה יהיה לי טוב". כשהאֵם רואה, כי הבת מתעקשת לברר כמה שיותר פרטים על הבעלשמשדכים לה, היא נושאת תפילה בייאוש שבתה אולי סוף, סוף תסכים לשידוך: "ושפתיה הצמוקות לחשודבר- מה: לחש שפתיים סתום של אם אומללה".

 

ניתן להבין סיפור זה כאנלוגיה ליהודים היושבים בגולה, באירופה. הסיפור נכתב בתחילת המאה, עם ראשית הציונות. היהודים מושפעים מההשכלה חלקם מתבוללים, חלקם נשארים שומרי מסורת וחלקם חיים כעיוורים. הם אינם יודעים היכן נמצאים, אינם יודעים כי חיים בקרב הגויים היהודים חיים בסביבה מנוכרת (כמו התנהגותו המנוכרת של ר' ישראל הקברן)

זהו סיפור טעון מאד מבחינה רגשית ומבחינה דרמטית. עוצמתו נובעת הן מהעולם שהוא מתאר והן מדרכי העיצוב הספרותיות. עיוורת הנישאת ללא ידיעתה לקברן ומוצאת עצמה חיה בבית קברות. העלילה מופיעה בצורה מאופקת עשירה בפערים עובדה היוצרת אווירה של מתח ומסתורין, אירוניה ומשמעות אנלוגית.

 

 

  1. שאלה מבחינת הבגרות: בסיפורים רבים, תיאורי הנוף תורמים לאפיון הדמויות ולמשמעות הסיפור. הדגם קביעה זו ע"פ סיפור שלמדת

    המקום ועלילה מתוארים מנקודת התצפית של הגיבורה- חנה.

    הסיפור אינו עוסק בחשיפת עולמה הפנימי של הגיבורה, אלא מתמקד בניסיונה לחשוף את העולם החיצוני בו היא נמצאת. כדי להדגיש את העיוורון מאמץ לעצמו הסופר את נקודת התצפית של העיוורת ובכך הופך גם את הקורא לעיוור. לכן תיאור הנוף נמסר מבעד לנקודת התצפית של חנה, הוא נמסר באמצעות צלילים בלבד.

    נקודת תצפית זו מאפיינת את העיוורת, היא למעשה מדגישה את העניין שכל הסיפור מסופר מנקודת מבט של אדם עיוור. הסיפור מסופר מבעד לעיניה של העיוורת.

    הנוף הוא חלק בלתי נפרד מיתר הפרטים המעצבים תעלומת העולם הסובב את חנה ומהווה לגביה חידה. כפי שחנה מנסה לגלות פרטים על בעלה כמו למשל גילו, ומקצועו, כך היא מנסה גם לגלות ולהבין את הנוף הסובב אותה. הצלילים של משב הרוח, נקישות גלגלי המרכבה על המרצפות,   מעבירות את המרחבים, את השקט, את תחושת הבדידות והנוף הבלתי מיושב. תיאור זה מאפיין את דמותה של חנה שהמרכיב המרכזי בו הוא העיוורון. דרך תיאור זה גם מדגישה בפני הקורא את הגורל המר של חנה, ובכך עוסק הסיפור. כלומר- אי תיאור הנוף באופן ובדרך המקובלת והרגילה, מדגיש את גורלה של חנה, את העיוורון ומאחר והצלילים הם גם המוטיב של הסיפור, הם מעבירים גם את משמעותו.

    חנה מנסה לעצב את הנוף סביבה על סמך רמזים קוליים. והקורא יחד איתה תוהה על משמעות הקולות ועל משמעות השקט.

    הנוף אינו נוף אובייקטיבי, אלא זהו נוף המתעצב בתודעתה של חנה ותפקידו להדגיש את עיוורונה ולעצב בכך את דמותה.

    איך שחנה "רואה" את הנוף ואת הסביבה כך גם אנשים יראו אותה, עצם זה שנקודת התצפית בסיפור מסופרת תחת נקודת מבטה של חנה, היא גורמת למתח ומסתורין מכיוון והקוראים אינם יודעים מהו הנוף האמיתי אלא הם יודעים את מראהו של הנוף רק ע"פ שמיעתה של חנה.

    מכיוון שחנה שומעת הנוף היא שומעת את הדפיקות, זה עושה אווירה מאיימת, מה שמתברר לנו בסוף הסיפור שהיא גרה בעצם בבית קברות ובעלה הוא קברן.

    תפקיד נוסף של עיצוב הנוף בדרך זו הוא להגביר את המתח ולחזק את אווירת האיום.

    אי הידיעה המודגשת בשאלות לגבי הנוף, מה פירוש השקט אשר מעורר אצל הקורא דממת מוות?

    מדוע הרוח נושב כך?

    אי הידיעה מחזקת את תחושת החשדנות המסתוריות והחרדה של חנה ומגבירה את המתח של העלילה.

     

  2. תאר את פתיחת הסיפור העיוורת.. הסבר כיצד רמזים המופיעים בה מרמזים על העתיד להתרחש בסיפור.




עוד פרטים על העבודה\ סיכום :
שולח: יוסף
מתאים לכיתה: יא
מקצוע: ספרות
אם אהבתם את העבודה\סיכום תנו לו לייק ושתפו






:עוד עבודות וסיכומים באותו מקצוע שבחרתם , תוכלו לקחת השראה ושורות לכתיבה גם מהן
הסיפור שמונה עיניים
הסיפור שמונה עיניים
האדונית והרוכל סיכום
האדונית והרוכל סיכום
עבודה על אנטיגונה
עבודה על אנטיגונה
יומן קריאה - 1984
יומן קריאה - 1984
רוץ ילד רוץ
רוץ ילד רוץ
עבודת חקר במדעים
עבודת חקר במדעים
המלט / שיקספיר
המלט / שיקספיר
סיכום חזרה למיבחן בגיאוגרפיה
סיכום חזרה למיבחן בגיאוגרפיה
רבקה גלשטיין
רבקה גלשטיין
שמואל א פרק א סיכום
שמואל א פרק א סיכום

** שימו לב אנו נגד העתקת עבודות , מאגר העבודות הוא בשביל לראות עבודות אחרות לרפרנס ואולי לקחת מעט מידע פה ושם אבל אסור להעתיק עבודה שלמה**
כמו כן העבודות נשלחות על ידי הגולשים ואין לנו אפשרות לבדוק את אמינותן של כל העבודות לכן מומלץ לבחון את אמיתות המידע במקורות נוספים באינטרנט
מקווים שהפינה מאגר העבודות וגם סיכומים עזרו לכם להתכונן למבחנים להתכונן לבגרות או לחסוך כסף של מורה פרטי או מורים פרטיים במקצועות השונים , בהצלחה בלימודים

עוד קטגוריות של עבודות מוכנות וסיכומים שאולי תרצו לראות
עבודות בספרות | עבודות בתנ"ך | עבודות באנגלית | עבודות בהיסטוריה | עבודות במדעים | עבודות מוכנות בספורט | עבודות בגיאוגרפיה







כל הזכויות שמורות © יו-יו משחקים 2017

תפריט טקסט : משחקי רשת | בדיחות | משחקי בנות | סרטונים | עולמות וירטואלים | פאזלים | לימודים | חידות | תמונות מגניבות | יצירת ממים | רקעים | קומיקסים | משפטים מצחיקים | מתכונים לילדים
תקנון | משחקים לאייפון | פוקימון גו | משחקים לפלאפון | הכנה לכיתה א | קניות | תשבצים | בניית אתרים לילדים | משחקי דפדפן | עבודות מוכנות | אשליות אופטיות | תמונות מצחיקות
משחקים אונליין | שאלונים | מדריכים | ברכות | משחקים חינם | אתרים לילדים | משחקים יפים | משחקים חדשים | טריוויה | דפי צביעה | תפזורות | סטטוסים לפייסבוק | יצירה לילדים | היומן של יויו