עבודות וסיכומים ראשי | עבודות בספרות | עבודות בתנ"ך | עבודות באנגלית | עבודות בהיסטוריה | עבודות במדעים | עבודות בספורט





עבודה על הרצל


 

מבוא:

 

אבי הציונות, מיסד ההסתדרות הציונית ומנהיגה של התנועה הציונית בשנים הראשונות לקיומה.

 

הוגה רעיון המדינה היהודית, וחוזה הקמתה. עיתונאי מזהיר וסופר. דמות נערצה בעם היהודי,

 

שהייתה לאגדה עוד בחייה, ואגדה זו גדלה עוד יותר אחרי מותו.

 

יום פטירתו, כ' בתמוז, הוא יום זיכרון לאומי, ונערכות בו אספות זיכרון לאיש שעשה יותר מכל

 

אדם אחר להחייאת העם היהודי בארצו.

 

הרצל עשה רושם רב על כל רואיו ביפי-תארו ובהתנהגותו המעוררת כבוד. שומעיו וקוראיו

 

התרשמו מאד גם מיכולתו לראות את הנולד, מכשרונו הארגוני, וממסירותו הרבה לרעיון הציוני,

 

שעל ביצועו למעשה מסר את חייו. כתוצאה מפעילותו הוכרו היהודים כעם בין העמים ונפתחה

 

תקופה בתולדות ישראל. לפניו הייתה התנועה הציונית חלשה וצנועה. הוא הפך אותה לתנועה

 

עולמית במידה כזאת שקיסרות גדולה כמו בריטניה ראתה בה בא-כוח מוסמך וכתוצאה מכך

 

ניתנה בשנת 1917 הצהרת בלפור.

 

 

גדולתו של הרצל

 

שמו של הרצל הוא אחד השמות הנערצים, היקרים והמפורסמים ביותר בעם היהודי .

 

השם מסמל את השאיפה לתקומה לאומית לעצמאות ולחידוש ימי תפארתה של אומתנו. אין

 

כמעט עיר ומושבה בישראל, שאין בה רחוב או מוסד על שמו של בנימין זאב תאודור הרצל.

 

העיר (בראשיתה-מושבה) הרצליה נקראה על שמו, וכך גם הגימנסיה העברית הראשונה בעולם,

 

שנוסדה ביפו וקימת בתל-אביב נקראה "הרצליה" על שמו.

 

 

 

 

תולדות הרצל

 

הרצל נולד בבודפסט. בבית הוריו, יעקוב, שהיה סוחר אמיד, וז'נט, שמרו על החגים היהודים,

 

אך פרט לכך לא הייתה בו כמעט מסורת יהודית. בילדותו ביקר הרצל עם אביו בבית הכנסת,

 

שעמד סמוך לביתם.

 

אחד מקרובי המשפחה עלה לארץ-ישראל ומת בה, ואפשר שהדבר נחקק בזיכרונו של הילד

 

הרגיש. בדרך-כלל קיבל הרצל חינוך יהודי-גרמני ברוח "ההשכלה" של אותו זמן.

 

הוא למד בבית-הספר היהודי בעיר מולדתו, ואחר-כך בבית הספר העירוני הראלי ובגימנסיה.

 

בשנת 1878 קיבל תעודת בגרות. מילדותו נהה אחרי החלומות והדמיונות. הוא גילה כישרון

 

סיפרתי מובהק, התעניין בטכניקה ושאף לגדולות. בגיל 10 החליט לחפור את תעלת פנמה,

 

שעדיין לא נכרתה אז. בגיל 14 יסד אגודה ספרותית של תלמידים בשם "אנחנו".

 

אחר מות אחותו היחידה פאולינה, שהייתה גדולה ממנו בשנה אחת, והוא אהב אותה מאוד, עבר

 

עם הוריו לוינה ושם כתלמיד למשפטים באוניברסיטה. ב 1881 הצטרף לאגודת סטודנטים, אך

 

בשנת 1883 פרש ממנה כמחאה על גילוים של אנטישמיות, שמצא בה.

 

שאלת היהודים כבר הטרידה אותו לפני-כן והוא ביקש למצוא לה פתרון. ב 1884 הוסמך

 

כדוקטור למשפטים, ועבד במקצועו בוינה ובזלצבורג, אמנם כעבור זמן קצר נטש את מקצוע

 

המשפטים והקדיש את כל זמנו לספרות. הוא כתב סיפורים ופיליטונים המצינים בסגנונם העדין,

                  

במחאות על גורלו של האדם וברוח של עצבות השורה עליהם. חלק מהם כונסו בספרים. כמו-כן

 

כתב מספר מחזאות, שכמה מהם הוצגו בהצלחה בתיאטראות של גרמניה ואוסטריה. המחזות דנו

 

בבעיות זמנו, פעמים בכובד-ראש ופעמים בהיתול. הרצל הירבה לנסוע בארצות אירופה, ואת

 

רשמיו תאר ברשימותיו וביומניו. בשנת 1889 נשא הרצל לאישה את יוליה נשאואר

 

(1907-1868). היא ילדה לו שלושה ילדים: פאולינה (1930-1890), הנס (1930-1891)

 

ומרגריתה, שנקראה בחבה טרודה (1943-1893).

 

בשנים 1895-1891 היה הרצל סופרו של העיתון הוינאי "וניה פריה פרסה" בפריס היה זה העיתון

 

החשוב ביותר בוינה, שהייתה בימים ההם בירתה של קיסרות. במסגרת עבודתו התעניין הרצל

 

בשאלות המדיניות וחברתיות של צרפת, וממילא גם בעולם כולו.

 

בימים ההם גברה האנטישמיות בצרפת, והיא שעוררה את התעניניתו של הרצל בשאלה היהודית.

 

הוא ראה את בעיית היהודים כבעיה חברתית, שתיפתר על-ידי תנועת השתמדות גדולה ומארגנת

 

של הדור הצעיר, וגם על-ידי הצטרפותם של הצעירים לתנועה הסוציאליסטית. כעבור זמן קצר

 

התאכזב מתקוותיו אלה. הוא החל להאמין שאפשר למצוא פתרון לשאלת היהודים על-ידי דיון

 

פומבי בה, ברוח של הבנה וסובלנות הדדית בין היהודים והלא יהודים. באותם הימים כבר שלל

 

את ההתבוללות והשמד כאמצעים יעילים לפתרון בעיית היהודים.                                                                                                                      

משפט דריפוס שנפתח בפריס בימים שהרצל ישב בה כשליח עיתונו, פקח את עיניו לראות את

 

מצבם של היהודים כמות שהוא והביא אותו להסקת מסקנות. ככתב עיתונו היה הרצל עד-ראיה

 

למשפט. למראה ההמון המתפרע בטכס שבו הורדו סמני -הדרגות מעל מדיו של דריפוס היהודי

 

החף מפשע, ולשמע הצעקות "מוות ליהודים", הבין העיתונאי היהודי מוינה, שאין פתרון לבעיה

 

היהודית אלה על-ידי-כך שהיהודים יצאו בהמוניהם מן הארצות שנגע האנטישמיות פשה בהן

 

ויתרכזו בשטח מיוחד. הרצל החליט להקדיש את חייו להגשמת הרעיון הנעלה הזה.

 

במאי 1895 פנה הרצל במכתב אל הברון מוריס הירש, שהיה הנדבן היהודי הגדול ביותר בזמן

 

ההוא, ואיש מסור לעמו, הוא ביקש ממנו שיקבל אותו לשיחה על שאלת היהודים. השיחה

 

התקיימה בשני ביוני 1895, אך ללא תוצאות. אולם בשיחה זו, ובמכתב המפורט שכתב הרצל

 

למחרת היום לברון הרחיב את תוכניתו לפיתרון השאלה היהודית. מאז לא ידע עוד מנוחה עד

 

שהעלה את רעיונותיו על הניר. על פי הרשימות האלה כתב הרצל את הנוסח הראשון של

 

החוברת: "מדינת היהודים".

 

ביולי 1895 התפטר הרצל מתפקידו ככתב העיתון בפריס, חזר לוינה ונתמנה עורך המדור

 

הסיפרותי של העיתון. הוא ניפגש עם יהודים מפורסמים וניסה להשפיע עליהם לעין בתוכניתו,

 

אך ללא הצלחה.    

 

רק הסופר היהודי מקס נורדאו נכבש לרעיון, והקדיש את חייו לציונות. לאחר שנכשל בשיחות

 

עם יחידים, החליט הרצל לפנות אל המוני העם היהודי. הוא עיבד את רשימותיו לחוברת בשם

 

"מדינת היהודים". רב יהודי אירופה המערבית, החל במתבוללים הקיצוניים וגמור בחרדים, דחו

 

את רעיונותיו ותוכניתו של הרצל. הרבנים ההדוקים התנגדו לו כל מי שדוחק את הקץ, דבר

 

האסור, לדעתם, על פי הדת, שהרי המשיח יבוא בדרך נס. והרפורמים, שהתכחשו לציון, טענו כי

 

היהודים אינם עוד עם, כי אם בני דת אחת בלבד, ואינם צריכים לשאוף להיות לעם. גם חלק

 

מ"חובבי-ציון" הסתייגו מן התכנית, שנראתה להם גדולה מדי. אולם חלק גדול מ"חובבי-ציון",

 

והסטודנטים היהודים באוסטריה ובארצות אחרות, קיבלו את רעיונותיו של הרצל בהתלהבות,

 

ותבעו ממנו שיעמוד בראשם של אלה הרוצים בהגשמתם. וכך היה הרצל, למנהיגה של תנועה

 

שנקראה מעכשיו "ציונית". כתוצאה מן הקשרים שקשר עם "חובבי- ציון" והמוני העם, בייחוד

 

באירופה המזרחית, נשתכנע הרצל,כי רק לארץ ישראל לבדה, ולא לארגנטינה או ארץ אחרת, יש

 

כוח משיכה הדרוש להקמת מדינה יהודית, והוא עצמו שדגל תחילה ברעיון של הקמת מדינה

 

יהודית בכל מקום שבו ניתן היה להקים אותה, היה לציוני במלוא מובן המילה. בסופו של דבר

 

נסתבר לו כי במדינת היהודים תיכון רק בארצם העתיקה של היהודים.

 

 

פעולותיו של הרצל למען המדינה היהודית

 

 

עד מהרה פתח הרצל בפעולה מדינית. בשנת 1896 נתקבל לראיון אצל הדוכס הגדול פרידריך

 

מבאדן (מדינה בגרמניה), שהרצל כבש את ליבו והוא היה לאוהד הציונות.

ביוני 1896 ביקר הרצל באיסטנבול והציע לוזיר הגדול (ראש הממשלה), כי היהודים יקבלו על

 

עצמם לשפר את מצבה הכספי החמור של הקיסרות התורכית תמורת ויתורו של הסולטן על

 

השלטון בארץ-ישראל, והסכמתו לעשותה מדינה יהודית עצמאית. לאחר שתוכנית זו נדחתה,

 

ביקש הרצל רק רשיון להקים מדינה יהודית הכפופה לסולטן.        

 

מסוף שנת 1898 דרש וחזר ודרש מתורכיה רשיון ממלכתי להתיישבותם של היהודים בארץ

 

ישראל, עם שלטון עצמי וזכות להגנה עצמית. בדרכו לאיסטנבול נתקבל הרצל בהתלהבות

 

עצומה על-ידי המוני היהודים בסרביה ובבולגריה. גם היהודים שישבו במזרחה של לונדון

 

קבלו את פניו בהתלהבות, כאשר ביקר בבירת בריטניה, אך מנהיגיה של יהדות זו לא תמכו בו.

 

גם הברון רוטשילד דחה את תוכניתו של הרצל.

 

זמן קצר אחרי הקונגרס הציוני השני, הצליח הרצל, בעזרתו של הדוכס הגדול מבדן, לרכוש את

 

לבו של קיסר גרמניה, וילהלם השני, לרעיון הציוני. בספטמבר 1898 הודיע הקיסר להרצל, שהוא

 

מוכן לקבלו לראיון בירושלים, בביקורו הקרוב בארץ ישראל. עוד לפני שנפגשו בירושלים,

 

קיבל הקיסר את הרצל לראיון ב איסטנבול, ב 18 לאוקטובר 1898, בדרכו לארץ ישראל, והודיע

 

לו כי הוא מוכן להמליץ לפני הסולטן על התנועה הציונית. במקווה ישראל התעכב הקיסר עם

 

בני-לוויתו כדי לברך לשלום את הרצל, שהמתין לו בשער הכניסה לבית-הספר החקלאי.

 

הראיון הרישמי, שנערך ב2- בנובמבר 1898 במחנה-האוהלים של הקיסר בירושלים (במקום בו

 

עומד כיום בית-הספר "אורט" ברחוב הנביאים), לא הביא לתוצאות שהרצל צפה להן. מאז לא

 

הקדישו הקיסר וממשלתו עוד תשומת-לב לתנועה הציונית זאת בעיקר בגלל השפעתם השלילית

 

של העשירים וגם של ליברלים, יהודים שחששו למעמדם בארצות מגוריהם אם תקום מדינה

 

יהודית. ב 17 במאי 1901 נתקבל הרצל לראיון על-ידי הסולטן התורכי עבדול חמיד השני.

 

הסולטן נתרשם מאוד מאישיותו של הרצל, וביקש ממנו תוכנית מפרטת לתיקון מצבה הכספי של

 

תורכיה.

 

הרצל לא הצליח להשפיע על היהודים העשירים שיעמידו לרשותו את הסכום הדרוש לכך,

 

ומשא-ומתן לא התקדם. באמצע חודש פברואר 1902 הוזמן הרצל שוב לקונסטנטינופול. הוא

 

בקר בה כאורחו של הסולטן, אך לא נתקבל על-ידי אישית. תורכיה הציעה לו תוכנית

 

להתיישבות מפוזרת של יהודים במקומות שונים ברחבי הקיסרות התורכית, בייחוד בארם נהרים

 

(כיום עיראק), תמורת שפור מצבה הכספי של הקיסרות. כיוון שארץ-ישראל הוצאה מן

 

התוכנית, דחה הרצל את ההצעה. ביולי 1902 הוזמן הרצל שוב לקושטא, וגם הפעם ללא

 

תוצאות. אז גמלה ההחלטה בלבו של מנהיג הציונות לפנות לבריטניה.   הרצל הזמן ללונדון כדי

 

להעיד בה כמומחה בפני "הועדה המלכותית" שדנה בכניסתם של זרים (לרבות יהודים),

 

לאנגליה. בהופעתו בפני הועדה טען הרצל, כי אם תציעה ממשלת בריטניה שטח להתיישבות

 

עצמאית של יהודים, תפתור את בעיית זרימת היהודים (בעיקר מרוסיה) לבריטניה , אומנם,

 

הדגיש, מטרתה של התנועה הציונית היא התיישבות ממלכתית בארץ ישראל, אך במצב חירום,

 

כאשר יהיה הכרח לעזור בדחיפות להמוני היהודים, תסכים התנועה הציונית להקל על מצבם

 

בדרך אחרת.              

אחר-כך אמר שהתכוון לקפריסין ולחצי-האי סיני הקרובים לארץ ישראל, שהיו תחת שלטונה של

 

בריטניה. מיניסטר המושבות של בריטניה, ג'וזף צ'מברלין, שקיבל לראיון את הרצל, דחה את

 

ההצעה על התיישבות יהודים בקפריסין, אך התייחס באהדה לתכניתו של הרצל בדבר חצי-האי

 

סיני, בחבל הסמוך לואדי אל עריש והמליץ עליה בפני מיניסטר החוץ הבריטי. נשלחה ועדת

 

חקירה ציונית לחצי-האי סיני והיא קבעה שחצי-האי וחבל אל-עריש יהיו ראויים להתיישבות רק

 

אם תסכים ממשלת מיצרים להעביר כמות גדולה של מים מן הנילוס לאזורים האלה. הממשלה

 

המצרית דחתה את התוכנית, וממשלת בריטניה הסתלקה ממנה.              

 

 

 

תוכנית באזל

 

הרעיון הכללי של תוכנית בזל הוא להקים בית מולדת בטוח לעם ישראל בארץ ישראל.  

 

הקונגרס הציוני הראשון התכנס בבאזל בימים 29-31 באוגוסט 1897 הקונגרס אשר את תכניתה

 

של התנועה הציונית העולמית. הרצל נבחר לנשיאה של הסתדרות זו, וכהן בתפקיד עד ימו

 

האחרון אף-על-פי שמחלת-הלב שלו החריפה מרב עבודה, ועל-אף ההתקפות הקשות, שערכו

 

עליו מתנגדו, שקד הרצל בלי לאות להסגתן של שתי מטרות עיקריות:

 

1) “הקמת בית-מולדת לעם היהודי בארץ-ישראל" בהסכמתן של המעצמות ושל תורכיה,

 

הסכמה שתושג על-ידי משא-ומתן מדיני.

 

2) חיזוקה ופיתוחה של ההסתדרות הציונית עד שתהיה מסוגלת להיות גורם בעל משקל

 

במשא-ומתן המדיני והכספי עם ממשלות, וגוף העשוי לבצע את מפעל ההתיישבות

 

בארץ ישראל. בקונגרס הציוני השני ב 1898 הוחלט על הקמת הבנק הציוני, כיום הבנק לאומי.

 

 

 

תוכנית אוגנדה

 

ב 20 במאי 1903 הציע צמברלין שטח אדמה באפריקה המזרחית להתיישבות יהודית . הרצל

 

שמע על תוכנית זו מפי צמברלין עוד לפני-כן, ודחה אותה, אך מצבה של יהדות אירופה

 

המזרחית, שהחמיר, הניע אותו עכשיו להמשיך במשא-ומתן. הרצל קיווה, כי זו תהיה ראשית

 

הגשמתה של התוכנית הציונית כולה, וכי תניע את תורכיה לויתורים גדולים יותר באשר

 

לארץ-ישראל. כמו-כן ראה בתוכנית אוגנדה, כפי שניקרא תוכנית זו, אמצעי להפוך את בריחתם

 

המבוהלת של היהודים מרוסיה לארץ מאורגנת לארץ האפריקנית שתשמש נקודת-מישען למרכז

 

העתיד לקום בארץ-ישראל עם זאת המשיך הרצל גם בתוכנית למען ארץ-ישראל.

 

ב 5 באוגוסט 1903 נסע לרוסיה בכדי להשתדל להקל את מצבם של היהודים בארץ זו, ולבקש

 

את תמיכתם של נציגי הממשלה הרוסית בקושטא בתביעות של ההסתדרות הציונית על

 

ארץ-ישראל מיניסטר הפנים של רוסיה הבטיח להרצל, בשיחותיו עימו, שממשלת רוסיה

 

תמליץ על התוכנית בפני הסולטן. במהלך משאו ברוסיה נתקבל הרצל בהתלהבות עצומה על-ידי

 

המוני היהודים. ב 4 באוגוסט 1903 הודיעה ממשלת בריטניה להרצל, כי אם ועדת החקירה,

 

שתישלח ההסתדרות הציונית, תימצא באפריקה המזרחית שטח מתאים להתיישבות יהודים

 

תרשה ממשלת בריטניה להקים שם מושבה יהודית בעלת שלטון עצמי הרצל הביא את "הצעת

 

אוגנדה" לקונגרס הציוני השישי שהיתקים בבאזל שבשוויץ בימים 22-28 באוגוסט 1903. הוא

 

הודיע במפורש שאין הצעה זו משנה דבר במטרתה הסופית של הציונות, וכי הוא מבקש רק

 

החלטה לבחון את ההצעה. אף-על-פי-כן עוררה התוכנית התנגדות גדולה והתרגשות רבה

 

בקונגרס בייחוד בין הצירים מרוסיה, שראו בה בגידה בארץ-ישראל ("אומרי הלאו" אף עזבו את

 

אולם הקונגרס).   אומנם הוחלט על שיגור ועדת-חקירה לאפריקה המזרחית, אך הרצל נעל

 

את הקונגרס בהכרזה חגיגית: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני"

 

 

ימיו האחרונים של הרצל

 

הרצל חידש את הצעותיו לממשלה התורכית. בינואר 1904 ניפגש עם האפפיור ועם ויקטור

 

עימנואל השני, מלך איטליה. מלך איטליה קיבלו בהתלהבות, אך האפיפיור הסתייג מן הרעיון

 

הציוני, ואמר כי על היהודים להתנצר תחילה.

 

לבו החולה של הרצל נחלש וימיו ספורים היו פרשת אוגנדה גרמה לו צער רב והחמירה את

 

מצבו. ב 3 ביולי 1904 כ' בתמוז תרס"ד נפטר במקום המרפא אדלך. בצוואתו בקש הרצל,

 

שיקברו אותו ליד קבר אביו בוינה עד שהעם היהודי יעביר את עצמותיו של הרצל לארץ-ישראל.

 

באוגוסט 1949 הועלו עצמותיו של הרצל לישראל ונטמנו בהר הרצל בירושלים. גם עצמות הוריו

 

ואחותו פאולינה הועברו לשם.  

 

 

 

 

ספריו של הרצל

 

מדינת היהודים:

 

חיבורו של דוקטור הרצל שבו הוא מנתח את מצב היהודים ומעלה את חזון המדינה היהודית.

 

נכתב במקורו בגרמנית (1896).בעיקבותיו כינס הרצל את הקונגרס הציוני (1897), שבו נוסדה

 

ההסתדרות הציונית והוכרזה 'תוכנית באזל'-הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל

 

שנתממשה בהקמת מדינת ישראל כעבור 50 שנה.

 

הספר מתחלק לארבעה פרקים. הפרק הראשון פרק כללי, שבו נדונה הבעיה האנטישמית,

 

גורמיה וסיכוייה. כאן מפרט הרצל בקצרה את תכניתו להקמת הריבונות החדשה למשימה זו יש

 

להקים שני ארגונים: "החברה היהודית", שתעסוק בגולה בארגון יציאת היהודים מארצותיהם

 

ותספק את להגירה לטריטוריה היהודית. "אגודת היהודים" תנהל משא ומתן דיפלומטי עם

 

מדינות העולם כדי למצוא טריטוריה לעם היהודי. היא גם תכתוב חוקה, אשר תקבע את אופי

 

המדינה. בפרק זה גם נדונה שאלת א"י או ארגנטינה.

 

הפרק השני עוסק "בחברה היהודית" כחברת צ'רטר יהודית, הפועלת, לפי חוקי אנגליה, עם הון

 

מניות. בפרק נידונים ההיבטים הכלכליים של פועלות "החברה", דרכי העברת רכוש, קניית

 

אדמה, צורת מעונות העובדים, יום עבודה בן שבע שעות, סעד, ערבויות "החברה" וגיוס הון.

 

הפרק השלישי חבורות מקומיות. הפרק דן בדרכי ההגירה היהודית לטריטוריה הלאומית לא

 

כיחידים אלא בקבוצות, אשר תדענה מראש, היכן יתיישבו ולאן ילכו הכול לפי בחירה.

 

הפרק הרביעי דן בדרכי פעולתה של "אגודת היהודים", באופי החוקה בשאלת הלשון, ובעניין

 

הדגל.

 

חיבורו של דוקטור הרצל שבו הוא מנתח את מצב היהודים ומעלה את חזון המדינה

 

היהודית. נכתב במקורו בגרמנית (1896).בעיקבותיו כינס הרצל את הקונגרס הציוני

 

(1897), שבו נוסדה ההסתדרות הציונית והוכרזה 'תוכנית באזל'-הקמת בית לאומי

 

לעם היהודי בארץ-ישראל-שנתממשה בהקמת מדינת ישראל כעבור 50 שנה.

 

 

אלטנוילנד

 

רומן אוטופי שחיבר הרצל על דמותה של מדינת היהודים. נכתב במקורו בגרמנית ומשמעות שמו

 

'ארץ ישנה חדשה'. ברומן מתוארת מדינת מופת מבחינה חברתית, טכנולוגית וחקלאית.

 

אחד העם, שלא קיבל את דרכו של הרצל ביקר קשות את הספר, ואילו חסידי הרצל,

 

ונורדאו בראשם, הגנו עליו. בפתח הספר מובא המשפט המפורסם "אם תרצו אין זו אגדה".

 

 

 




עוד פרטים על העבודה\ סיכום :
שולח: יא
מתאים לכיתה: אילן
מקצוע: אזרחות
אם אהבתם את העבודה\סיכום תנו לו לייק ושתפו






:עוד עבודות וסיכומים באותו מקצוע שבחרתם , תוכלו לקחת השראה ושורות לכתיבה גם מהן
דרייפוס
דרייפוס
עבודה על יצחק רבין
עבודה על יצחק רבין
עבודה על חיים ויצמן
עבודה על חיים ויצמן
עבודה על אלימות
עבודה על אלימות
עבודה על הרצל
עבודה על הרצל
גלות בבל
גלות בבל
עבודה מוכנה באזרחות
עבודה מוכנה באזרחות
עבודה על דוד בן גוריון
עבודה על דוד בן גוריון
עבודה על ההגירה היהודית
עבודה על ההגירה היהודית
עבודה על צום י' בטבת
עבודה על צום י' בטבת

** שימו לב אנו נגד העתקת עבודות , מאגר העבודות הוא בשביל לראות עבודות אחרות לרפרנס ואולי לקחת מעט מידע פה ושם אבל אסור להעתיק עבודה שלמה**
כמו כן העבודות נשלחות על ידי הגולשים ואין לנו אפשרות לבדוק את אמינותן של כל העבודות לכן מומלץ לבחון את אמיתות המידע במקורות נוספים באינטרנט
מקווים שהפינה מאגר העבודות וגם סיכומים עזרו לכם להתכונן למבחנים להתכונן לבגרות או לחסוך כסף של מורה פרטי או מורים פרטיים במקצועות השונים , בהצלחה בלימודים

עוד קטגוריות של עבודות מוכנות וסיכומים שאולי תרצו לראות
עבודות בספרות | עבודות בתנ"ך | עבודות באנגלית | עבודות בהיסטוריה | עבודות במדעים | עבודות מוכנות בספורט | עבודות בגיאוגרפיה







כל הזכויות שמורות © יו-יו משחקים 2017

תפריט טקסט : משחקי רשת | בדיחות | משחקי בנות | סרטונים | עולמות וירטואלים | פאזלים | לימודים | חידות | תמונות מגניבות | יצירת ממים | רקעים | קומיקסים | משפטים מצחיקים | מתכונים לילדים
תקנון | משחקים לאייפון | פוקימון גו | משחקים לפלאפון | הכנה לכיתה א | קניות | תשבצים | בניית אתרים לילדים | משחקי דפדפן | עבודות מוכנות | אשליות אופטיות | תמונות מצחיקות
משחקים אונליין | שאלונים | מדריכים | ברכות | משחקים חינם | אתרים לילדים | משחקים יפים | משחקים חדשים | טריוויה | דפי צביעה | תפזורות | סטטוסים לפייסבוק | יצירה לילדים | היומן של יויו