שופטים י"ז פסוקים 1-7
שם תיאופורי
שם תיאופורי הוא שם שבו מופיעות האותיות "יה" או "אל" בתוספת לשם (שם של אדם או שם של מקום).
לדוגמא: דניאל, מיכאל, גבריאל, בית אל, מוריה, הודיה, אוריה .
בפסוקים אלה מופיע השם "מיכה / מיכיהו , והוא שם תיאופורי.
מסופר על מיכיהו (מיכה) שגנב מאימו סכום כסף רב. תגובתה הראשונה של אמו למעשה זה הייתה קללת אותו אדם שגנב. מיכה התוודה בפני אימו בשל חששו מהעונש הצפוי לו בשל קללת הגנב, אך אל באמת מתוך חרטה מהלב.
חטאי מיכה
-
רימה את אימו וגנב ממנה כסף.
-
בנה פסל ומסכה.
-
מינה כוהנים ולווים שלא נמנו על השבטים המיוחסים לעבודת הכהונה (הוא גנב את אביזרי הכהונה, (אפוד) שכר איש משבט לוי כדי לשרת עבורו כהן במקדש שבנה לעצמו).
שמואל א' פרק א'
פרטי האקספוזיציה
-
הצגת אלקנה – העובדה שלצד שמו של אלקנה מופיע אילן יוחסין רב, מעידה על כך שהוא היה נצר למשפחה חשובה וממעמד בכיר וגבוהה.
-
לאלקנה היו 2 נשים, האחת חנה (עקרה) והשנייה פנינה (פורייה).
-
מידי שנה נהג אלקנה לעלות לשילה ולהקריב שם זבחים ל-ה'.
-
עלי הכהן שירת את ה' בשילה ושני בניו הכוהנים היו חופני ופנחס.
-
נדר – סוג של שבועה בין האדם לבין האל, שאין להפרו, למעט תפילת "התרת נדרים" המתקיים בצהרי ערב יום כיפור. לנדר שני חלקים:
-
התנאי – אם ה' ייתן לה ילד בן.
-
ההתחייבות – חנה התחייבה להקדיש את בנה היחיד כנזיר ל-ה' כל ימי חייו.
התמונה הראשונה
הנושא: עקרותה של חנה.
המקום: שילה – העיר שילה הייתה מרכז פולחני ומקום בו נמצא משכן ה'. הכוהנים היו בשילה ושם הקריבו זבחים ל-ה'.
הדמויות: אלקנה, פנינה וילדיה, חנה.
הזמן: לפני הולדת שמואל (יש פרשנים שלדעתם האירוע התרחש בערך יום אחד לפני הולדת שמואל?!).
דמותו של אלקנה:
אלקנה נשוי ל-2 נשים. אלקנה העניק יחס מועדף לחנה העקרה כדי לפצות אותה על צערה ומכאובה ("ולחנה ייתן מנה אחת אפיים" שמואל א', א', ה'). אלקנה ניסה לעודד ולנחם אותה ("הלוא אנוכי טוב לך מעשרה בנים" שמואל א', א', ח'). יש הרואים באמירה זו לא ניסיון עידוד של חנה, אלא הפגנת רברבנות מצד אלקנה כלפי חנה. אלקנה השתמש במילה בנים – זהו הדבר שחנה רוצה יותר מכל, ולכן זוהי אירוניה.
דמותו של עלי:
עלי הינו דמות טראגית, מפני שבשיחה שלו עם חנה ברך אותה ("..לכי לשלום ואלוהי ישראל ייתן את שלתך (בקשתך) אשר שאלת מעימו" שמואל א', א', י"ז). עלי ברך את חנה ש-ה' יגשים את מבוקשה, הענקת בן. אותו בן שיולד לחנה בהמשך יהפוך להיות יורשו של עלי. לפיכך מי שיודח מתפקידו של כהן (עלי) - מתפלל לבואו של המדיח אותו (שמואל). בנוסף, כשחנה הגיעה אליו הוא אינו התייחס אליה ולכאבה כפי שהיה מצופה ממנו, אלא נזף בה ("עד מתי תשתכרין" שמואל א', א', י"ד). זוהי האירוניה.
שמואל א' פרק ב' (11-23)
חטאי בני עלי
-
לא הכירו במצוות ה', עפ"י הנדרש מהם במשפט הכוהנים: לקחו את הזבחים מידיהם של אנשים שבאו לזבוח בשילה תוך גילוי אלימות (כוח).
-
לא צלו את הבשר/בישלו אותו. החלב (השומן) של הבהמה היה ראוי להיצלות עד תום, אך הם השאירו את הבשר חי. באופן כללי, בני עלי זלזלו במנחת ה'.
-
שכבו עם הנשים הצבאות (עומדות) פתח אוהל מועד.
עלי שמע על חטאי בניו מהעם. תגובתו לחטאי בניו (עפ"י פסוקים 23-24), היא תגובה מתונה מאוד, הוא אינו מעניש אותם ואינו נוזף בהם בצורה קשה.
עוד פרטים על העבודה\ סיכום :
שולח: עומרי
מתאים לכיתה: ז-ח
מקצוע: תנ"ך
אם אהבתם את העבודה\סיכום תנו לו לייק ושתפו
|